קולנוע וטלוויזיה

גבר הולך לאיבוד דרך מסך: איתי חרל"פ מנתח את הטלוויזיה הישראלית

בספרו החדש ,"הטלוויזיה שאחרי", מנתח ד"ר איתי חרל"פ את האופן שבו הטלוויזיה הישראלית משקפת את החברה, בעיקר דרך דמויות גבריות וניסיונן הכושל "לעמוד בסטנדרט של הגבריות הישראלית"

אור סיגולי 08:4225.01.17

תולדות הטלוויזיה הישראלית, כך על פי ד"ר איתי חרל"פ, מתחלקות לשלוש תקופות: הראשונה מכונה "קונצנזוס של ערוץ אחד" ובה שלט הערוץ הראשון והממלכתי, השנייה היא "הדומיננטיות של הערוץ השני", והשלישית היא "הטלוויזיה שאחרי", זו שהגיעה בעקבות כניסת ה־VOD והעברת השליטה לצרכן, שבוחר בעצמו במה, ויותר חשוב - מתי לצפות. את ספרו החדש שראה אור בהוצאת רסלינג, הקדיש חרל"פ לתקופה השלישית, שם הוא בוחן, בין השאר, את החברה הישראלית העכשווית באמצעות השינויים בתכנים המשודרים. "אי אפשר לדבר או ללמד על טלוויזיה בלי פוליטיקה", אומר חרל"פ ל"כלכליסט". "אני לא מאמין במחקר אובייקטיבי, ומהבחינה הזאת רציתי להגיד את האמת שלי. בתור מרצה על טלוויזיה אני לא יכול להיות א־פוליטי, לא משנה מה בנט חושב על זה".

 

חרל"פ (42), מרצה בכיר בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר ובאוניברסיטת תל־אביב, הציב במרכז ספרו נושאים אקטואליים ובוערים דרך שלוש סדרות מוכרות מהאלף החדש. הראשונה היא "בטיפול", שדרכה הוא בוחן את הטראומה הגברית שעומדת בבסיס הציונות, בעיקר באמצעות דמותו של הטייס ידין ירושלמי (ליאור אשכנזי) והקונטרה שמביא עמו הליהוק של אסי דיין, שהתפרסם כצבר האולטימטיבי ב"הוא הלך בשדות". חרל"פ מתייחס לפער שנוצר בין הזהות העצמית של הגברים לנורמות שהם חייבים למלא, פער שיגבה מהם מחיר נפשי כבד. "מדובר בגברים שהניסיון שלהם לעמוד בסנטדרט של הגבריות הישראלית היה אחד הגורמים המרכזיים לפוסט־טראומה שלהם", הוא כותב.

ד"ר איתי חרל"פ ד"ר איתי חרל"פ צילום: אוראל כהן

 

"'בטיפול' היא ללא ספק נקודת מפנה בטלוויזיה הישראלית, גם בזכות המבנה שלה וגם בעקבות ההצלחה שלה במדיה ביתית לאחר מכן. היא הפכה להיות מדוברת גם אצל האליטה החברתית, ובזכותה גם התחילו לתפוס את הטלוויזיה יותר ברצינות".

 

נושא הגבריות הישראלית הזה בא לידי ביטוי גם דרך המיני־סדרה "נבלות", המבוססת על שניים מספריו של יורם קניוק. שם מציג חרל"פ את ההזדקנות ותשישות הגוף כטראומה גברית של שני גיבורי הסדרה, כזו שהופכת אותם לקורבנות ומוציאה אותם בסופו של דבר למסע רצח.

 

חרל"פ, ליאור אשכנזי כידין ירושלמי ב"בטיפול" וכוכבי "נבלות". "תשישות הגוף כטראומה" חרל"פ, ליאור אשכנזי כידין ירושלמי ב"בטיפול" וכוכבי "נבלות". "תשישות הגוף כטראומה" צילום: יונתן בלום, חיים יוסף

 

הסדרה השלישית היא "פרשת השבוע", שמובילה לדיון בהשפעת הכיבוש על הגבר הישראלי, טראומת הנכבה ופוסט־טראומה של מלחמות ישראל, בעיקר דרך שאול (מנשה נוי), גבר העובר תהליך התדרדרות שכולל התמודדות עם עברו הצבאי, בנו החייל, וניסיון הבריחה מהמציאות הישראלית, שבסופו של דבר תבלע אותו. "הרושם העיקרי שעולה מ'פרשת השבוע', כותב חרל"פ, "הוא שאזרחים ואזרחיות ישראלים אינם יכולים להתחמק מאחריות לנעשה בשטחים הכבושים, גם אם הם עצמם קורבנות של נסיבות אחרות".

 

חרל"פ מאמין שהטלוויזיה הישראלית עוד תקבל את המקום המגיע לה בשיח המקומי, "פעם הייתה תחושה שהטלוויזיה נעלמת בזמן שהקולנוע נשאר לנצח, אך היום זה לא ככה. הטלוויזיה נכנסת יותר חזק לשיח, ולא רק הפופולרי, אלא גם האקדמי. זה קשור גם לאנשים שכותבים עליה. פעם המבקרים בעיתונות פשוט שנאו טלוויזיה, אבל הדברים השתנו מאז בואם של כותבים כמו רענן שקד וירון טן־ברינק, אנשים שמבינים טלוויזיה".

 

"בטיפול". ניסיון לברוח מהמציאות המורכבת "בטיפול". ניסיון לברוח מהמציאות המורכבת צילום: דידי חסון

 

עם זאת, יש עוד כברת דרך עד שהטלוויזיה תחשב משמעותית כמו הקולנוע, : "כשרוצים להחמיא לטקסט טלוויזיוני אומרים שהוא 'נורא קולנועי' וזו טעות בעיני", מסביר חרל"פ, "היכולת של הטלוויזיה לבנות סיפורים גדולה יותר מזו של הקולנוע, לא רק בגלל היכולת להתפרס על יותר זמן, אלא כי היא מאפשרת המון נקודות מבט שונות ומנוגדות, וכך גם מאפשרת תכנים חתרניים יותר. 'פאודה', למשל, מציגה תמונה מורכבת של מחבלים הרבה יותר מכל משדר חדשות".

 

לטענת חרל"פ, אחת הסיבות העיקריות לכך שהטלוויזיה עדיין סובלת מנחיתות בשיח, קשורה דווקא לפופולריות שלה, "לאנשים בעמדות כוח אלטיסטיות קשה ליהנות מדברים שה'עמחה' נהנה מהם. יש תחושה שאם הציבור הרחב נהנה ממשהו, כנראה שהוא לא מספיק מורכב".

 

מנשה נוי כשאול ב"פרשת השבוע" מנשה נוי כשאול ב"פרשת השבוע" צילום: עוזי אמיר

 

מהיבול החדש של הפקות המקור, חרל"פ מציין לטובה גם את "האחיות המוצלחות שלי", "כפולים" וכמובן "פאודה". "יש לנו סדרות טובות שלא נופלות מהטלוויזיה העולמית במשחק, עריכה או סיפור. עם זאת, החולשה העיקרית של הטלוויזיה הישראלית היא הערוצים המסחריים. הם מייצרים מעט מדי סדרות דרמה. הנחמה מגיעה מ־HOT ו־yes שממלאים את החלל הזה, ועושים עבודה מצוינת. כבר קברו את הדרמה כמה פעמים, אבל היא רק הולכת ומשתפרת".

 

העתיד הקרוב של הטלוויזיה הישראלית לוט בערפל, בטח מול כניסת חברות הסטרימינג מארה"ב, אבל חרל"פ מאמין שישנם כמה דברים מהותיים שישארו כשהיו, "אני לא אוהב להתעסק בנבואות, אבל לדעתי השידור הישראלי יישאר עוד הרבה שנים - החדשות, הספורט, הריאליטי. גם סדרות המקור. בסופו של דבר, 'הבורר' תמיד תקבל יותר רייטינג מ'הסופרנוס'. אנשים רוצים טלוויזיה בשפה שלהם".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x