• תפריט
אמנות ועיצוב

הדמות המצויירת שושקה שהגה האמן זאב אנגלמאייר חצתה את גבולות הקומיקס

לפני ארבעה חודשים עזבה הדמות שושקה את דפי הקומיקס והפכה לממשית — ומאז היא לא מפסיקה לצבור מעריצים בארץ ובעולם. בראיון בלעדי היא מספרת על היחסים עם זאב אנגלמאיר, האמן שיצר אותה, על הפנטזיות הפרועות ועל החיים כמוטרדת מינית סדרתית, כוכבת רשת ורבנית חתונות בצרפת

רעות ברנע 08:3427.10.16

הדמות המצוירת שושקה, שהגה האמן זאב אנגלמאיר לפני 15 שנה, חצתה את גבולות דפי הקומיקס לפני ארבעה חודשים כשבקעה מתוך צדפה לעיני כל בערב פתיחת התערוכה שלו "הארץ המובתחת". מאז הצליחה שושקה לכבוש אלפי לבבות בארץ ובעולם ולהפוך לכוכבת בלתי מעורערת, אולי לדמות הבדיונית הכי פופולרית שהיתה לנו כאן מעולם. בראיון ראשון ובלעדי היא מספרת על החוויות, התוכניות והחלומות.

 

"כבר כדמות קומיקס רציתי להיות חופשייה לנפשי", אומרת שושקה. "אנגלמאיר צייר אותי בקו מחוספס ופרימיטיבי, ואני עשיתי מה שרציתי, בלי שום התחשבות. חטפתי מטוס, ציירתי קעקועים, התפרעתי ועשיתי אהבה עם כל מי שבא לי. כבר אז קצת ריחמתי עליו כי הוא הרבה יותר מופנם ומוגבל בחיים שלו".

 

ואיך הפכת לדמות ממשית?

"נוצרה הזדמנות. אנגלמאיר עבד על תערוכה גדולה בבית העיר ובפתיחה הוחלט שאני אופיע במקומו, בעיקר משום שאני הרבה יותר אטרקטיבית, סקסית ועסיסית ממנו. באירוע הפתיחה מצאתי את עצמי סגורה למשך חצי שעה בתוך צדפה שעמדה בשמש וממש לא הייתי בטוחה שאצא ממנה בחיים. כשיצאתי ממנה הכיכר היתה מלאה באלפי אנשים, רקדניות רקדו סביבי והיו זיקוקין די נור. המשכתי משם לאלנבי והמונים חייכו אליי. מאוחר בלילה חבורת גברים נטפלה אליי אבל נפנפתי אותם ותיירת צרפתייה רקדה איתי תוך כדי הליכה".

 

שושקה. "אנגלמאיר צייר אותי בקו פרימיטיבי ואני התפרעתי" שושקה. "אנגלמאיר צייר אותי בקו פרימיטיבי ואני התפרעתי" צילום: נמרוד גליקמן

 

באותו הערב החלה שושקה, שהיא למעשה אנגלמאיר בתחפושת אשה עירומה, להסתובב בינינו. "יומיים לאחר הפתיחה קיבלתי מייל מזוג צרפתים שראה סרטון שלי יוצאת מהצדפה ושאל אם אני מוכנה לחתן אותו. הייתי הרבנית שושקה בחתונה שלהם. רישאר החתן שבר באגט במקום כוס. בתמורה קיבלתי את הבית שלהם ברובע ה־11 בפריז לשלושה שבועות".

 

"לפני הנסיעה הספקתי להשתתף במצעד הגאווה בירושלים. התחבקתי עם כולם, נשים, גברים, דתיים וכוחות הביטחון. גם פתחתי פרופיל בפייסבוק, מה שאנגלמאיר סירב לעשות שנים, ומיד הפכתי לכוכבת רשת, תיעדתי את עלילותיי וקיבלתי המון לייקים, איזה כיף!". בעמוד שלה כבר יש 5,000 חברים, וכל פוסט זוכה למאות לייקים ועשרות תגובות.

 

איך התקבלת בפריז?

"הגעתי לשם כמו מרלין מונרו לטוקיו. הרגשתי נוצצת וזוהרת, הצרפתים היו ג'נטלמנים מושלמים, פינקו אותי במשקאות. צרפתיות נישקו אותי ברחוב. בשאנז אליזה נשים איראניות בבורקות הקיפו אותי. הצטלמתי לסרט 'אמנותי' למבוגרים בלבד כבולה לשער ברזל — 400 יורו לחצי שעה. בעיקר הגשמתי פנטזיות. טיפסתי על כל פסל שראיתי וגם על גברים ונשים. עליתי לגבהים — מה שאנגלמאיר לעולם לא היה עושה כי יש לו פחד גבהים. הוא עולה על כיסא להחליף מנורה ומשקשק. קפצתי בטן למזרקה שבכיכר פומפידו. שכשכתי בין הפסלים של ניקי דה סנט פאל וטיפסתי עליהם. שוטרים שאלו אותי והסברתי שזה ארטיסטיק פרוג'קט שאני עושה בכל העולם".

שושקה. "בעולם פוליטיקלי קורקט כמו שלנו אנחנו מפסידים את ההשתובבות" שושקה. "בעולם פוליטיקלי קורקט כמו שלנו אנחנו מפסידים את ההשתובבות" צילום: נמרוד גליקמן

 

ואיך תל אביב מתייחסת אלייך?

"גיליתי עד כמה העיר הזאת ידידותית. פה ושם מישהי סיננה בפניי 'גועל נפש', אבל המון אנשים מחבקים אותי. הסתובבתי בשוק הכרמל, פלורנטין, אבן גבירול, פארק הירקון וכיכר רבין, מדדתי חזיות בכיכר מסריק, נכנסתי למסיבות בשדרות רוטשילד ושחיתי במזרקות במגדל האופרה ובכיכר ביאליק. אני נהנית מהחיים כל הזמן, אין לי שום רגשות אשמה ושום נקיפות מצפון. זה כאילו נחתּי מהחלל עם מצנח על עוגת קצפת".

 

לא מלחיץ קצת להיות אשה שמתהלכת עירומה כל הזמן?

"אני מוטרדת מינית סדרתית. אבל זה לא באמת מטריד אותי כי אני מתה על מגע ספונטני. אני מקבלת טפיחות חיבה, ליטופים, נשיקות גנובות, כאלה שכבר לא קיימים בימינו. מישהי אמרה לי שזה מעלה את השאלה אם בעולם פוליטיקלי קורקט כמו שלנו אנחנו לא מפסידים משהו, את החיבה, את ההשתובבות, את המגע הבלתי אמצעי. אנשים מחבקים אותי כל הזמן, וזה משהו שלא מתקיים כיום. אנגלמאיר, למשל — בחיים מישהי לא ניגשה אליו ברחוב סתם ככה ונישקה אותו צרפתית. אותי כן".

 

ומה את עושה בחיי היומיום?

"הייתי מודל עירום ל־30 ציירים, ציירתי קעקועי שושקה על איברי גוף של אנשים באירוע של התדר, התחברתי לסצנת הגרפיטי בתל אביב, הופעתי כסולנית בליווי הצמד המוזיקלי דקס וקומן, רכבתי על בננות לפני קהל במסיבה, עשיתי פדיקור־מניקור, מכרתי בפיצוצייה, רכבתי על אופניים ורודים עם בלוני שושקה ברחבי העיר. רק השבוע פנו אליי שש עמותות שונות כדי שאשתתף באירועים שלהן. לפני יומיים שטתי באונייה וקיבלתי בחיפה פרס ראשון בפסטיבל השרוטים הבינלאומי. אחרי הטקס הסתובבתי עם הגביע, בננה מוזהבת, בין פאבים ומועדונים בעיר התחתית. בכל מקום הזמינו אותי למוחיטו וקוקטיילים. הרגשתי מגה־סלב. אני כל כך הרבה שושקה עד שלפעמים אני חושבת 'מה אני צריכה את אנגלמאיר הזה'. הוא עובד, הוא עסוק, הוא טרוד, הוא גם הרבה יותר חסום ממני. לפעמים בא לי להגיד לו 'יאללה, מותק, זמנך עבר. תן לי להיות כל הזמן שושקה'".

 

ואיך הוא מגיב לכל העניין?

"הוא מבולבל. לא ברור לי מה יהיה איתו. אנשים מתאכזבים אם הם מזמינים אותי והוא מגיע במקומי. לא מסתכלים עלינו באותו האופן, לא מחייכים אליו כמו שמחייכים אליי. אני כבר לא ממש בטוחה שגבר נמצא בתוכי. אני מרגישה אשה והכי טוב לי ככה. הוא תמיד צריך להיות אינטליגנט. הוא מרצה בבצלאל. שיח גלריה, נגיד, זה דבר מחייב לדעתו. אני הולכת לקיים שיחי גלריה שאפשר לעשות בהם הכל, להשתכר, לקפוץ על פופים. אין לי שום צורך להיות אינטליגנטית. זה ברור שאני כאן כדי להישאר. אבל הוא? לא יודעת".

 

בכל זאת, ממנו צמחת.

"נכון, ויש בי משהו ממנו. אבל אני רואה בעיקר את ההשפעה החיובית שלי עליו, הפתיחות שלי היא משהו שמחלחל בו, אפילו אומרים שהחיוך שלו קצת השתנה".

 

מה את לובשת כשאת הולכת לישון?

"שאנל חמש, כמו של מרלין מונרו".

 

יש לך חלומות?

"ברגע שיש לי חלום אני מממשת אותו. אני פשוט נותנת לדברים להתגלגל ולקרות. רוצה לטייל בארץ ובעולם, להופיע בפסטיבלים, לצבור חוויות, להתאהב, לנסות הכל".

 

יש לך קווים אדומים?

"כשאני רואה קווים אדומים אני לא מתאפקת וחוצה אותם. חוץ מזה אני פתוחה לרווחה וזמינה לכל הצעה. אז אל תתביישו".

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x