קולע ופוצע

"הגולה", אלבומו החדש של דודו טסה, הוא האלבום הכי מרענן ומקורי שיצא השנה בארץ, אין בכלל תחרות. בניגוד לכל המוזיקה מפלסטיק מסביב, טסה לא מוותר לעצמו, מטיח על המאזין את כל החרדות שלו ומגיש אלבום נהדר עם הפקה מדויקת.

נתחיל עם הטקסטים, אחד אחד קולע ופוצע. שורות כמו "חייב לשבור עוד איזה לב" או "איך כולם נוסעים להם / מקומות שמורים / ולי אין לאן לחזור" הם רק חלק משברי המציאות הקודרת שניתכים על ימין ועל שמאל. טסה עדיין "לא זוכר בבקרים את הלילה" שבו טעם ריקודים אסורים. טסה גם לא מהסס להעזר טקסטואלית בכותבים טובים אחרים כמו גלעד כהנא והמשורר אלי אליהו. 

דודו טסה. אלבום חדש צילום: דודי חסון

גם מוזיקלית טסה ממשיך להתנסות. קול הפלצט שלו ב"מתגלגלים" האקספירמנטלי חלומי. "צל נעורים" הוא השיר הכי רדיוהד שיצא אי פעם למישהו בארץ, ועם זאת הוא לגמרי שלו. תקשיבו לריפים של הגיטרה. וטסה לא מפחד לסלסל עליהם בקולו. ככה משלבים מזרח ומערב, לתשומת לב הקוראים שלום חנוך ושרית חדד.

שיר הנושא, "הגולה", הוא אולי השיר הכי טוב באלבום. טסה כמעט ובוכה בפזמון. האווירה ששורה עליו ועל עוד להיט שבטח שמעתם ברדיו, "לאן תיקחי אותי היום" (שבו מתארח ברי סחרוף), עם נגיעות ערביות מופלאות של כלי המיתר, מעידה כי העבודה עם הכוויתים השאירה אצל טסה עולם שמתקיים גם כשהוא יוצר לבדו.

רצף נהדר מגיע לקראת הסוף: "בחול הנפלא" מתחיל אותו ובמילותיו זעקות הקושי שבלהיות טסה, כולל סולו סקסופון מעניין בסופו. אחר כך "זנב זאב" שגם בסופו הפתעה והיא השירה של טסה את המנגינה. הרגשתי שאני עף. עם השיר הבא, "נסענו רחוק כדי לאהוב", כבר באמת נוסקים רחוק מהאדמה הודות להפקה משותפת לו ולניר מימון שהולך איתו כבר שנים ומעיף אותו כמה רמות קדימה עם התכנותים המופתיים שלו. בשיר הזה כבר באמת נלקחתי "רחוק מבני אדם" כמאמר המשורר טסה.

כמו "ליקוטים" של סחרוף שיצא לא מזמן, כך גם "הגולה" הוא אלבום של יוצר שלא מפסיק לחפש ולנסות. רק שטסה כעת בשיאו, מעיין היצירה לא מפסיק לנבוע. ממש כמו אביב גפן של הניינטיז, שנה אחרי שנה (בשנה שעברה הוציא את אלבומו "עלא שוואטי", השני בפרויקט המוזיקה העיראקית שלו), וכל פגיעה בול. אצל גפן זה נפסק.

האם זה ייפסק אצל טסה? ואם כן, מתי?

אם האלבום הקודם היה כרטיס הכניסה שלו לליגה של הגדולים, את "הגולה" הוציא כשהוא כבר שם, ועמד במשימה בהצלחה.

כשהוא צועק "אלוהים אני מסתיר ממך / כל כך הרבה אני מסתיר ממך", כבר בתחילת "בחול הנפלא" אני יודע שממני הוא לא מסתיר כלום. להפך, אני מקבל הכל. כי על אף קצב אלבומיו, אני מרגיש שכל אחד מגיע במאמץ, כשטסה כבר סחוט, אחרי ימים שחורים טרוטי שינה. כשבשיר האחרון בוקע מגרונו "נו כבר די כבר", חשבתי לעצמי: למה די ולמה כבר? אני רוצה עוד.