"מי ששולטות בנו הן בובות חסרות פנים"

"מיקרונזיה" היא אחת מהסדרות שלו והיא תוצג רק עד יום שישי הקרוב בגלריה מונטיפיורי (גורדון 36 תל אביב) במסגרת התערוכה "מרחבים טעונים", כולה ציורים של שנער משלוש השנים האחרונות. ישנן, בין היתר, הסדרה "חורבות", המתעדת נופים אפורים ועגומים ובהם הזנחה והרס קיצוני, והסדרה "סוזוקי", המתארת את השחתת הנוף האורבני. לתערוכה קרא כך כי "אתה חי במציאות טעונה. אתה הולך לשרונה לשתות קפה ורגע אחרי זה יורים בך. זה נורמלי? אבל זה הפך להיות כמעט נורמלי פה, לצערי ולצערנו".

רמטכ"ל חסר פנים צילום: יעל אנגלהרט

שנער (64) הוא בכלל אדריכל, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. כך בציוריו נשקפת הדואליות המלווה אותו בעשייתו: בבסיס עבודות הנוף ברורה התפיסה המובנית של חלל ומרחב, המאפיינת חשיבה של אדריכל. בד בבד עבודותיו מצביעות על התפוררות החלל והמרחב. הוא מצייר בעיקר באקריליק על בד, אך גם כמה רישומים פיגורטיביים בדיו על נייר מוצגים בתערוכה.

ב־2012 הציג את "עומס מקסימלי מותר", תערוכתו האחרונה שנערכה בזהזהזה גלריה לאדריכלות. הוא תל־אביבי מלידה ויוצר בביתו. על ההשקה בין עבודתו כאדריכל (בעל משרד מן שנער אדריכלים) להיותו אמן הוא אומר כי "אף שאלה עולמות אחרים, הם משיקים: באדריכלות אתה חייב להיות יצירתי וגם משרת תכלית, ובציור אתה חייב להיות יצירתי אבל התכלית פחות ברורה". נוסף על כך, "גם בציור וגם באדריכלות אתה יכול לעבוד בלי לסיים, תמיד אפשר עוד לשפץ וללטש. החוכמה בשני המקצועות היא לעשות קו ולהגיד זהו, זה גמור".

"סוזוקי" צילום: יעל אנגלהרט

רוב עבודותיו הן נופים עירוניים, ארכיטקטוניים בצורה מרומזת ומופשטת. "אנשים לא מודעים לאוצרות האדריכלות שיש בעיר, שהולכים ומתפוררים", הוא מסביר, "מרחבים שהם חלק מההוויה שלנו. הציורים שלי לא כאלה דקורטיביים ועליזים, אלא באים לבטא את הנופים העירוניים הלא מושלמים, הסתכלות על אזורי שוליים שיש בהם קסם אך גם מכוערים במידה מסוימת".

אף שאמנות אינה הדיי ג'וב שלו והוא אינו מתפרנס ממנה, כל עבודותיו עומדות למכירה ב־1,500–1,000 דולר. "החלטתי שאני מוכן למכור. אתמול נמכרה תמונה שמאוד קרובה ללבי, נוף ים יפהפה, אבל אמרתי 'אם בן אדם רוצה אותה, בכיף, לכבוד הוא לי'. לפעמים צריך להתנתק".