שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

"מי ששולטות בנו הן בובות חסרות פנים"

האמן והאדריכל עמי שנער מציג את "מרחבים טעונים"

אלעד בילו 08:2815.06.16
"בדיוק בשבוע פתיחת התערוכה בוגי הוחלף בליברמן", מספר האמן עמי שנער, "וזה חיזק בי עוד יותר את התחושה שמי ששולטים בנו הם מחליפי תפקידים, בובות". על כן בתערוכתו "יש מלך ורב ראשי וראש ממשלה ורמטכ"ל, ואתה מזהה אותם מיד, אבל אין להם פנים. האמירה היא על תרבות השלטון שלנו, אולי אפילו על כל שלטון — מי זוכר אותם אחרי זמן מה? כלומר את רוב רובם, לא את כולם, מי זוכר אותם? זאת מיקרונזיה".

 

"מיקרונזיה" היא אחת מהסדרות שלו והיא תוצג רק עד יום שישי הקרוב בגלריה מונטיפיורי (גורדון 36 תל אביב) במסגרת התערוכה "מרחבים טעונים", כולה ציורים של שנער משלוש השנים האחרונות. ישנן, בין היתר, הסדרה "חורבות", המתעדת נופים אפורים ועגומים ובהם הזנחה והרס קיצוני, והסדרה "סוזוקי", המתארת את השחתת הנוף האורבני. לתערוכה קרא כך כי "אתה חי במציאות טעונה. אתה הולך לשרונה לשתות קפה ורגע אחרי זה יורים בך. זה נורמלי? אבל זה הפך להיות כמעט נורמלי פה, לצערי ולצערנו".

 

רמטכ"ל חסר פנים רמטכ"ל חסר פנים צילום: יעל אנגלהרט

 

שנער (64) הוא בכלל אדריכל, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. כך בציוריו נשקפת הדואליות המלווה אותו בעשייתו: בבסיס עבודות הנוף ברורה התפיסה המובנית של חלל ומרחב, המאפיינת חשיבה של אדריכל. בד בבד עבודותיו מצביעות על התפוררות החלל והמרחב. הוא מצייר בעיקר באקריליק על בד, אך גם כמה רישומים פיגורטיביים בדיו על נייר מוצגים בתערוכה.

 

ב־2012 הציג את "עומס מקסימלי מותר", תערוכתו האחרונה שנערכה בזהזהזה גלריה לאדריכלות. הוא תל־אביבי מלידה ויוצר בביתו. על ההשקה בין עבודתו כאדריכל (בעל משרד מן שנער אדריכלים) להיותו אמן הוא אומר כי "אף שאלה עולמות אחרים, הם משיקים: באדריכלות אתה חייב להיות יצירתי וגם משרת תכלית, ובציור אתה חייב להיות יצירתי אבל התכלית פחות ברורה". נוסף על כך, "גם בציור וגם באדריכלות אתה יכול לעבוד בלי לסיים, תמיד אפשר עוד לשפץ וללטש. החוכמה בשני המקצועות היא לעשות קו ולהגיד זהו, זה גמור".

 

"סוזוקי" "סוזוקי" צילום: יעל אנגלהרט

 

רוב עבודותיו הן נופים עירוניים, ארכיטקטוניים בצורה מרומזת ומופשטת. "אנשים לא מודעים לאוצרות האדריכלות שיש בעיר, שהולכים ומתפוררים", הוא מסביר, "מרחבים שהם חלק מההוויה שלנו. הציורים שלי לא כאלה דקורטיביים ועליזים, אלא באים לבטא את הנופים העירוניים הלא מושלמים, הסתכלות על אזורי שוליים שיש בהם קסם אך גם מכוערים במידה מסוימת".

 

אף שאמנות אינה הדיי ג'וב שלו והוא אינו מתפרנס ממנה, כל עבודותיו עומדות למכירה ב־1,500–1,000 דולר. "החלטתי שאני מוכן למכור. אתמול נמכרה תמונה שמאוד קרובה ללבי, נוף ים יפהפה, אבל אמרתי 'אם בן אדם רוצה אותה, בכיף, לכבוד הוא לי'. לפעמים צריך להתנתק".

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x