מנפלאות ארצנו

בשנה האחרונה עלו מחיריהן של כרזות פרסום ושיווק מקוריות מהעבר, בעיקר כאלה שנתלו בארץ בין שנות העשרים לשנות החמישים של המאה הקודמת. המחירים נעים סביב 1,000–1,500 דולר ליחידה. עד לא מזמן, מספרים אספנים, מחיר ממוצע היה חצי ואף שליש מהסכום הזה.

במכירה פומבית שהתקיימה לפני שבועיים בבית המכירות קדם בירושלים, למשל, נרכשו בין היתר שלוש כרזות המכריזות על חגיגות פורים בתל אביב וחיפה שהודפסו ב־1925 וב־1937 בסכום כולל של 27 אלף שקל. כרזה שמכריזה על חידוש קשרי המסחר עם הבריטים נמכרה ב־2,340 דולר.

בבית המכירות התל־אביבי אישתר הסחורה החמה היא כרזות יום עצמאות מהעשור הראשון למדינה וכאלה שמפרסמות תפוזים מפלשתינה, ובהם תפוזי ג'אפה ותפוזי לורד. אם בעבר מחירן ההתחלתי היה מאות דולרים, כיום הוא כבר נושק לאלף.

ככל שהכרזה ישנה יותר, כך מחירה גבוה יותר. המבוקשות ביותר הן כרזות שמחות וצבעוניות, ובהן כאלה מתחומי הספורט או האופנה. כרזות הקשורות למלחמות, מחלות או רעב נמכרות פחות. הכרזות הכי מבוקשות הן בעלות עיצוב מושקע, למשל מהמכבייה השנייה.

כרזה שנמכרה. "כל ההיסטוריה של ארץ ישראל נמצאת בכרזות" צילום: בית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים

יקים מבוקשים

"כל ההיסטוריה של ארץ ישראל נמצאת בכרזות", מספר מביתו בלונדון ד"ר סיימון כהן, מגדולי אספני הכרזות ובעל ותק של 30 שנה בתחום. כהן מגיע לארץ מעת לעת כדי לעדן את האוסף שלו, המכיל כ־400 כרזות. "אפשר ללמוד מהן הרבה על התפתחות היישוב, על גיוס הכספים לבניית הארץ. הרבה אמנים ברמה גבוהה הגיעו לארץ מאירופה בשנות השלושים והארבעים. הם היו צריכים להתפרנס ועשו כל מיני דברים, כולל כרזות". כהן מתכוון בעיקר לאמנים היקים שברחו מגרמניה בזמן וכיום נחשבים למבוקשים מאוד, ובהם פרנץ קראוס, אוטה וליש ודוד שניאור.

מרון ארן, מבעלי קדם, עושה לנו סדר. "זו בהחלט האופנה בעולם האספנות", הוא מסכים עם כהן, "בבתי המכירות בארה"ב נמכרו כרזות קולנוע משנות השלושים אפילו בחצי מיליון דולר, נניח הכרזה הראשונה של פרנקנשטיין".

אוסף כרזות שנמכרו. "האופנה בעולם האספנות" צילום: בית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים

קנו להיטון

ארן מסביר שאם בעבר אנשים אספו דברים שהם אך ורק תוכן, כיום המגמה בעולם היא גרפיקה, הדברים החזותיים. "הכרזות הן המאפיין הגרפי של היסטוריה. אפשר לראות את ההיסטוריה בצורה גרפית רק דרכן. יש גם גלויות, אבל הן בדרך כלל פחות גרפיות ונוטות לכיוון של נופים ומזכרות. הכרזה היא הדבר היחיד שמעביר בצורה חזותית את מה שלרוב מופיע כטקסט".

דויד בן עמי אנדרס מבית המכירות הנושא את שמו לא מרגיש עלייה נקודתית בביקוש, אך בהחלט מספר על שינוי בהתנהגות האספנית של הקהל. "אנשים רוצים פחות חפצים, יש פחות ופחות אספנים שמפוצצים את הבית בדברים", הוא אומר, "הסיבה שהכרזות יקרות כל כך היא שהרבה מהן נהרסו לאחר שהדביקו אותן במקומות, כך שכרזות עתיקות אמיתיות מתחילת המאה העשרים ועד לאמצעה הן נדירות".

ולא רק אספנים, גם צעירים מגלים את החשיבות של ידיעת הארץ מאז עליית הציונות. "פלח השוק החדש הוא של אנשים בני כ־40, דור ההייטק, שקל לו יותר להתחבר לעיצוב הזה ומבין יותר עיצוב גרפי מאשר ציורים או יודאיקה", מספר איתן נימצוביץ' מבית המכירות אישתר, "זה כל כך יפה שאנשים קונים לחדר הילדים שלהם". ארן מספר על קליינט צעיר, בעל פאבים בתל אביב, שמדי פעם מגיע ורוכש עבורם כרזות.

אם תרצו לקשט את הבית במשהו בעל ערך אמנותי והיסטורי כאחד ובעיקר בעל פוטנציאל להשבחה, בחרו כרזות משנות השישים והשבעים: "מלחמת ששת הימים, הופעות חשובות, כדורגל או להיטון - זה עדיין זול", אומר ארן, "עבור סיימון כהן, שהתחיל לקנות כרזות לפני שני עשורים, זו היתה השקעה הרבה יותר טובה מכסף בבנק ואולי אפילו מנדל"ן בבאר שבע", הוא מסכם.