ספר: "נעלמת", גיליאן פלין

ספר מתח אפקטיבי שרק חיכה להפוך לסרט הוליוודי בכיכובו של בן אפלק - וזה בדיוק מה שקרה.

קהל היעד: כולם. הספר הוא להיט בינלאומי.

דבר המבקרת: ב־2009, כשיצא התרגום ל"חפצים חדים", ספר הביכורים של גיליאן פלין, הוא היה אחת ההפתעות המענגות של אותה שנה. פלין, מעבר להיותה סופרת מתח אפקטיבית, היא פשוט כותבת טובה, כזו ששולטת ביד רמה הן בדמויותיה העגולות להפליא והן בהנעת העלילה.

"נעלמת" (תרגום: יעל אכמון) הוא ספר מתעתע. הוא מעט פחות טוב מ"חפצים חדים", מה שהופך אותו רק לספר טוב מאוד ולא למעולה. הוא פורש את סיפורם של שני בני זוג - איימי אליוט וניק דאן - זוג כל אמריקאי שמסתבך במסכת של שקרים, בגידות ורצח אחד, שאולי היה ואולי לא. קשה לכתוב עליו מבלי לקלקל את הסוף, אבל אפשר להגיד שפלין מנתחת בו, בסכין חדה במיוחד, את מערכת היחסים המדממת בין השניים עד לרמת המולקולה, ועושה זאת במיומנות ואכזריות.

עטיפת הספר "נעלמת"

המבנה של הספר מעניין: פרק אחד מוקדש לנקודת המבט של ניק, פרק אחד לאיימי, וחוזר חלילה. שני הקולות מפתים את הקורא להאמין, זה טוען ככה וזה טוען ככה, ועד שלב מסוים קשה לדעת מי דובר אמת ומי משקר. כאן גם טמונה חולשתו של הספר: ברגע שמתגלה מי השקרן, עולה כמובן השאלה למה הוא משקר, וזו שאלה שנותרת פתוחה למרות שפלין מנסה לענות עליה עם הסברים מהתחום הנפשי. הבעיה היא שברגע שמכריזים על דמות אחת במשחק כ"משוגעת", המשחק כולו בבת אחת הופך לפחות מורכב ומעניין.

העובדה שהספר שופך מנוע מבחינת מורכבות בערך בשליש הראשון, לא מונעת ממנו להיות ספר מתח אפקטיבי מאוד, כזה שקוראים בו אל תוך הלילה. הקולנועיות היא אינהרנטית לספר, שנע במהירות משיא לשיא, ולכן לא מפתיע שהחודש כבר יצא הסרט על פיו, בכיכובו של בן אפלק כניק ורוזמונד פיק כאיימי (ידיעות אחרונות, ספרי חמד ועם עובד, 485 עמ').

שורה תחתונה: שווה מאוד.