הגלובליסטים
יניב פרסי מעצב את קולקציות האופנה שלו בלונדון. מירית וינשטוק בחרה לעצב את התכשיטים שלה דווקא בישראל. בשנים האחרונות הפכו שניהם למותגים בינלאומיים לוהטים שנמכרים בחנויות הנחשבות ביותר בעולם לצד ענקי אופנה ועיצוב. כלכליסט שמע מהם איך פורצים את ההגבלות המקומיות ומשלבים מעוף, יצירתיות וביזנס כדי לבנות שם עולמי
"רציתי להתערער ולהרהר, לגלות מדיות חדשות"
אחרי שנים של עיצוב אופנה החליטה מירית וינשטוק להתמקד ביצירה, ולא בניהול: היא החלה לעצב תכשיטים ופנתה ללימודי אמנות. הבחירה הזאת לחקור ולהעמיק הזניקה את מותג התכשיטים שלה, שנמכר היום ב־20 מהבוטיקים החשובים בעולם
הראש של המעצבת מירית וינשטוק לא מפסיק לעבוד: החזון, הרעיונות, הקולקציות, הביצוע - הכל שם, ברור לחלוטין, משורטט לפרטי פרטים. היא פועלת בכמה מישורים בו בזמן, מדלגת בין הבגדים שהיא מעצבת זה כעשור, בין קולקציות התכשיטים הנמכרות בעולם בהצלחה ובין אהבתה החדשה - אמנות פלסטית.
"כל הזמן אני משרטטת וכותבת בראש רעיונות; הביצוע בא בתקופות", היא אומרת בשיחה בסטודיו היפה שלה ביפו. היא אפילו מעצבת ומצלמת את הקטלוגים שלה בעצמה, יודעת בדיוק איך היא רוצה שהדברים ייראו. "לפעמים אני צריכה עזרה טכנית", היא מודה, "אז למדתי איך מצלמים ואיך ליצור את התאורה הנכונה".
וינשטוק סיימה בהצטיינות את לימודיה בשנקר ב־2002 והתמחתה בבתי האופנה אלכסנדר מקווין ולנוון ובמגזין לחיזוי טרנדים "ויו און קולור" (View on Colour). ב־2004 הקימה מותג הנושא את שמה ומתאפיין בקו רומנטי השואב השראה מתקופות קלאסיות. שמלות המשי והשיפון שלה, בעלות הקווים הנשיים, נמכרו בעבר גם בחו"ל, אבל כיום נמכרות רק בארץ, ברשת חנויות רזילי. "הבנתי שכדי להתחרות בשוק הבינלאומי במחירים סבירים עליי להקים מערך ייצור בחו"ל", היא אומרת. "החלטתי להמשיך בבגדים רק בארץ, כי בסופו של דבר אני רוצה ליצור ולא לעסוק רוב הזמן במנהלות. אני רוצה להשקיע 60%–70% מזמני ביצירה ו־30%–40% בניהול העסק".
החופש שלה חשוב לה מאוד. לפני כשנתיים החלה לשווק תכשיטים בעיצובה בחנויות ברחבי העולם, אך גם בתחום הזה שמה לה למטרה לפעול בלא יותר מ־40 בוטיקים בעולם. כיום כבר אפשר למצוא תכשיטים שלה ב־20 בוטיקים בינלאומיים, ובהם גלרי לאפייט בבייג'ינג, ג'ויס בהונג קונג ואנתרופולוג'י בניו יורק. בארץ נמכרת הקולקציה בחנות שרה בראון בתל אביב.
הזינוק של וינשטוק החל בינואר 2011, אז נסעה לפריז לחפש עבודה באחד מבתי האופנה הגדולים בעיר. באמתחתה היה גם תיק עבודות של קולקציית תכשיטים ראשונה שעיצבה וטרם נחשפה. התגובות החיוביות לקולקציה הזאת ופגישה עם בלוגרית אופנה שאמרה לה שהתכשיטים שלה צריכים להימכר בחנות הקונספט קולט הובילו אותה לכתוב מייל לאתר החנות. 24 שעות לאחר מכן כבר נקבעה לה פגישה עם הבעלים וכמעט כל הקולקציה שלה הוזמנה. "עמדתי ברחוב ורעדתי", היא מספרת, "זו היתה התגשמות חלום".
מירית וינשטוק בסטודיו ביפו צילום: תומי הרפז בשנתיים שחלפו מאז היא כבר הספיקה לעצב ארבע קולקציות, וב־2012 נבחרה במהדורת ספטמבר של "ווג טאלנטס" לאחת מעשרה כישרונות צעירים מבטיחים בתחום עיצוב התכשיטים. כיום מייצגים אותה משרדי יחסי ציבור במילאנו ובפריז, והיא מציגה את התכשיטים שלה פעמיים בשנה ביריד טרנוי היוקרתי בפריז, המתקיים בשבוע האופנה בעיר.
החומרים המשמשים את וינשטוק בהכנת תכשיטיה מפתיעים, ומקורם אינו בהכרח בעולם האופנה או התכשיטים. היא מחפשת חומרים חדשים וחוקרת ולומדת אותם ואת תגובותיהם למניפולציות שהיא עושה בהם. כך, למשל, השתמשה עבור הקולקציה הראשונה שלה בנוצות כדור בדמינטון. היא ציפתה אותן בכסף ובזהב בשיטת אלקטרופורמינג, המאפשרת לראות את מבנה הנוצה לפרטיו ואת תנועתה גם מתחת לציפוי. בקולקציה השנייה שלה שילבה וינשטוק רפיה שנקלעה ביד וצופתה בשיטה דומה בכסף ובזהב. בשלב הבא היא עבדה בפורצלן ושכללה טכניקות של שיבוצים ושימוש באמייל.
תכשיטים של מירית וינשטוק צילום: טל טרי את הקולקציה השלישית שלה היא ביססה על בדים ופליסה, המוכרים לה מעולם האופנה. היא בחרה צורות גיאומטריות בהשראת ליצנים - מעוינים, פפיונים וכן הלאה, יצרה אותן מבדים שונים, ציפתה אותם בפורצלן והכניסה לתנור בטמפרטורה גבוהה. הבד שמתחת לציפוי הפורצלן נשרף, אבל הזיכרון הטקסטילי שלו, צורת הפליסה, נותר טבוע בתכשיט.
יש הומור בעיצוביה. טבעת כובע ליצן לזרת, שרשרת משרוקית מהקולקציה השלישית ההיא וטבעת ריסים ואחוריים של סוס שמהווה חלק מקולקציית קיץ 2014 ומציגה עולם סוריאליסטי והומוריסטי. בקולקציה הזאת וינשטוק גם ביקשה לחקור דרכים חדשות לענוד תכשיטים, למשל בעיצוב תכשיטי נעל.
שולחן העבודה בסטודיו של מירית וינשטוק צילום: תומי הרפז קולקציית החורף הנוכחית שלה שואבת השראה מטיול ליפן מלפני כשנה. היא מצאה שם פרחים יבשים והביאה אותם עמה במזוודה. את הפרחים הללו יצקה בתבניות שעווה ששמרו על המבנה האורגני של הפרח לפרטיו הקטנים ביותר. כך, לדוגמה, יצרה שרשרת לוטוס לצוואר, סיכת לוטוס ונוצה לדש. היא גם השתמשה בנצנצים, באמייל ובנוצות טבעיות, ובצדם שילבה אלמנטים מעולם הצורפות כמו אבנים וסוגרים שהיא מכינה בעבודת יד ומעניקים ליצירה תחושה של תכשיט.
מיצג וידיאו של מירית וינשטק צילום: אריאל רייכמן
מיצג וידאו של מירית וינשטוק צילום: אריאל רייכמן
לא מכבר סיימה את לימודי התואר השני באמנות בבצלאל, והיא מחזיקה סטודיו נוסף באזור התחנה המרכזית, המיועד כולו לאהבתה זו. "הרבה זמן רציתי ללמוד אמנות. הלכתי לבצלאל כדי להתערער ולהרהר", היא מספרת. "עשר שנים אחרי שסיימתי את לימודיי בשנקר רציתי לטרוף את הקלפים, לגלות מדיות חדשות ליצור בהן וגם לחשוב על יצירה בצורה אחרת". למעשה, היא הראשונה זה 12 שנה שבאה מעולם עיצוב האופנה לחוג לאמנות. לדבריה, זה חלק מהחזון של ראש החוג רפאל זגורי־אורלי - להביא אנשים מתחומים שונים. "החוויה", היא אומרת, "היתה מרגשת ושונה מכל מה שהכרתי עד היום. אמנות פלסטית ואופנה הן שני עולמות שונים לגמרי. מהות הדברים, ההתכווננות הראשונית ליצירה, השאלות שאתה שואל את עצמך כאמן או כמעצב - כל אלה שונים לגמרי; הפונקציונליות שונה". היו שם הרבה דיונים על יופי ואסתטיקה, ווינשטוק, המעידה על עצמה שהיא אסתטיקנית ביסודה, מודה כי הדיונים הללו ערערו אצלה הרבה דברים שהיתה בטוחה בהם כיוצרת לפני כן.
תכשיט של מירית וינשטוק צילום: טל טרי עבודת הגמר שלה הוצגה בשני חללים בתערוכת הסיום של בוגרי החוג. מדובר בשני מיצגים. האחד, Blow Bolt, מתבסס על סאונד תיאור ריצתו ההיסטורית של יוסיין בולט, האיש המהיר בעולם. תוכן המילים לא מובן, והן קורסות אל עצמן. בווידיאו נראית בחורה שנושפת על הררי פחם. המיצג השני, Wind Maps, הוא מיצג וידיאו, צילום ופיסול, השם מסמל למעשה סערת רגשות סימבולית.
בווידיאו נראית בחורה נושפת לתוך עינה של וינשטוק, שמתחילה לדמוע. על הקיר תלויים שני ריסים מכסף (השאובים מתוך עולם התכשיטים), ובצילום מוצגים שני פריימים של רכבת מהירה ביפן, המסמלים את הניסיון לתפוס את הרוח בעדשת המצלמה. "היה מרגש מאוד להציג וידיאו ארט ואמנות, בניגוד לבגדים", היא אומרת. "לתערוכה הגיעו המון לקוחות מן העבר והיו שם מפגשים מרתקים ומרגשים. באמנות שלי אני לא מתעסקת בפוליטיקה או בקונספטואליות, אלא ברגש, וכשאנשים אמרו לי שהם מתרגשים או שהם עומדים לפרוץ בבכי - זה היה מרגש".
"הלקוח לא רוצה להיות חלון ראווה"
יניב פרסי מצליח לעבוד בכמה מסלולים שונים במקביל: הוא בונה מותג אופנה בינלאומי, מפתח ללקוחות מיתוג מתוחכם שמשלב יקר וזול ומתבסס כשם מוביל גם בתכשיטנות
חודשים האחרונים היו עמוסים במיוחד עבור המעצב הצעיר והמוכשר יניב פרסי. מלבד העבודה על קולקציית החורף דילג פרסי בין בירות האופנה פריז, מילאנו, לונדון, ניו יורק ולוס אנג'לס. באוקטובר הציג במוסקבה בראשונה תצוגת אופנה של המותג הנקרא על שמו לקיץ 2014, במסגרת שבוע האופנה מרצדס בנץ בעיר, ובימים אלו הוא שוהה באוקראינה וממתג מחדש את אחת מחנויות הכלבו היוקרתיות במדינה.
המעצב יניב פרסי צילום: תומי הרפז
מאז סיים את לימודיו בשנקר בהצטיינות ב־2006 הספיק פרסי להתמחות אצל ג'ון גליאנו בפריז, לשמש כמעצב הראשי של חברת האופנה הצרפתית ג'ורג' רש ולעצב קולקציות בבית האופנה האיטלקי רוברטו קוואלי. ב־2009 הוא השיק את המותג פרסי ומאז, לאט ובסבלנות, בנה אותו. כיום הוא נמכר ב־32 מדינות בעולם, בחנויות ובבתי כלבו לצד מותגי יוקרה נחשקים בעלי שם עולמי כמו פראדה ואזדין אליה. אלישיה קיז וביונסה הן רק כמה מהמפורסמות שלובשות את הבגדים שעיצב. זה היה לו חשוב, הוא אומר בפגישה עמו בביקור חפוז בארץ, "כי פרסי הוא מותג חדש, וככזה עשה דרך ארוכה במאמץ לבנות לו שם". בשנתיים האחרונות, הוא מספר, צבר מוניטין באסיה - בייג'ינג, שנחגאי, טוקיו; המותג חזק מאוד שם וגם במדינות המזרח התיכון.
ההשראה של יניב פרסי
פעילותו בארץ מצומצמת, ועיקר העבודה נעשית בסטודיו שלו בלונדון. כבר בראשית דרכו הודה בראיון עמו כי בחו"ל הוא מרגיש שיש לו לאן להתפתח. "בארץ קשה ללכת עד הסוף", אמר אז. "הקהל לא מאפשר למתוח את הגבול בין אמנות לבגד. לא ניתן ליצור איכויות אירופיות". כשאני שואלת אותו כעת אם משהו השתנה, הוא נאנח. "זה עצוב", הוא אומר. "אני אוהב את המדינה ורוצה להתפתח, אבל אנשים כאן לא מוכנים לשלם, והקהל נישתי מאוד; הלקוח הישראלי מעדיף פרקטיות. בחו"ל זה הפוך לגמרי: שם חשוב שהבגד יהיה מיוחד ויפה".
מעבודותיו של יניב פרסי צילום: תומי הרפז, דדי אליאס, אימג'בנק, Gettyimages
בסטודיו בלונדון הוא עובד עם עוד שני מעצבים, האחד בריטי בוגר בית הספר סנט מרטין והאחרת ישראלית בוגרת הרויאל קולג'. יחד הם שוקדים על עיצוב קולקציות הבגדים של פרסי זו העונה השביעית וגם על קו התכשיטים שלו, שזו העונה השלישית שלה. "זיהיתי הזדמנות עסקית וסקרנה אותי תגובת הלקוחות לעוד מחלקה בפרסי", הוא אומר. "שיחקתי עם הרעיון וגיליתי שאני נהנה".
למדת עיצוב תכשיטים?
"מעולם לא. מבחינתי זה כמו ללכת לחוג פעם בשבוע. יש מישהו שאני לומד ממנו ובמקביל אני מפתח קולקציות".
קולקציות התכשיטים הללו זוכות להצלחה לא מבוטלת בחנויות: לא מכבר הוכתר פרסי למעצב השלישי הכי משפיע בתחום התכשיטים בידי המגזין האיטלקי "קולציוני" (Collezioni), ועיצוביו נכללו במהדורת ספטמבר הנחשבת של "ווג אקססוריז", שמתפרסמים בה פריטים של מעצבים בולטים.
עבודות מתוך הפרוטפוליו של יניב פרסי צילום: תומי הרפז
לפני כשנה וחצי הקנה פרסי פרשנות משלו לצבטנוי (Tsvetnoy), אחד ממרכזי האופנה הלוהטים ביותר במוסקבה: המבנה, שהוקם על חורבות שוק התבלינים במוסקבה ונועד להיות מרכז עסקים, נבחר באחרונה לאחד מבתי הכלבו המעניינים כיום, הן מבחינת התמהיל שהוא מציע והן מבחינת המבנה שהוא שוכן בו. פרסי מסביר כי בשנים האחרונות חלה מהפכה של ממש ביחסם של הרוסים לענף האופנה ובתפיסת המושגים אופנה ומותג. "אם בעבר היו לובשים בגדים שעליהם לוגו של מותגים ראוותניים בניסיון להראות ולהרשים, הרי שהיום הקהל הרוסי אנין טעם. הוא מחפש את הייחודיות והשקט שבבגד, איכות בלתי מתפשרת, תחכום בגזרות ויותר בחירות אישיות של שילובים. אפילו מארני תפס שם".
עבודה של יניב פרסי צילום: דדי אליאס
הרעיון של פרסי היה להציג ללקוחות שילובים של פריטים יקרים וזולים: פראדה ובוטגה ונטה עם זארה ומנגו, למשל. הוא קרא לזה Mix & Macth Cherry Picking. "בהתחלה חשבו שנפלתי על הראש. כשהתחלתי שם הם לא ידעו לקרוא את השוק והציגו רק מותגים יקרים. הרעיון של לשלב שמלה של זארה עם ז'קט של היידר אקרמן הביא ניחוח של חדשנות והפך את הפריטים לנגישים - הן מבחינת המחיר והן מבחינת המוצר. מאז שונתה התפיסה וחלה עלייה מטורפת ברמת המכירות". היום, כמובן, הגישה הזאת לגיטימית, והשילובים הללו מופיעים גם בחזית המגזינים.
פרידה קאלו. השראה לקולקציית התכשיטים צילום: בלומברג
פרסי הביא עמו גם את הניסיון שצבר בארץ בעבודתו בקסטרו וברנואר. משום שהשירות בבירות אירופה פסיבי למדי, לדבריו, הוא לימד אותם איך ניגשים ללקוח, איך מציעים "לוּקים". "למדתי מתוך זה כמעצב", הוא אומר, "זו היתה חוויה מדהימה, אני עדיין מדווח על שיעורי צמיחה. אני מאמין שזה יקרה בעולם, שינוי התפיסה יתרחש, כי גם אנשים עשירים מחפשים את השילובים הללו בין יקר לזול".
בימים אלה פרסי עושה צעדים ראשונים בשוק האמריקאי: קולקציית קיץ 2014 היא הראשונה שלו שם, ומייצגת אותו אחת החברות הגדולות בארצות הברית. "התפיסה השתנתה: במקום שהלקוח יבוא לשואו רום, השואו רום בא לפרזנטציה אצל הקניין. אם בעבר מימנו לקניינים טיסות, הרי שהיום הקניינים האמריקאים כמעט לא יוצאים מארצות הברית. זה שוק שונה מאוד בהתנהגות שלו".
עגילים של יניב פרסי צילום: דדי אליאס
בקולקציית הקיץ הזאת ההשראה שלו היא עולם הספורט. לאורך השנים עיצוביו מתאפיינים בשילוב בין קלאסי לגותי ורוק'נרול ובצלליות ארוכות וחדות קווים, שיוצרים מראה של אישה בעלת כוח ואמירה. עם הזמן, הוא מודה, למד לשלב
בין המסחרי לאמנותי. "הלקוח הסופי רוצה בגד ללבוש ופחות להיות חלון ראווה".
גם העונה כתב היד שלו משתקף בקולקציות הבגדים והתכשיטים: הצלליות ארוכות, החיתוכים חדים והבגדים בצבעי שחור, לבן ואדום ועשויים משי, עור וקרפ. המפגש בין הסגנון הקלאסי לזה הספורטיבי בא לידי ביטוי בצווארונים המכווצים בגומי שהושחל בהם ובשילוב של רשתות, הפעם הייטקיות יותר: פרסי בחר להפוך רשת כדורסל שנצבעה שחור לבגד.
ניתן לזהות ניגודיות גם בקולקציית התכשיטים, שכוללת אף היא צמידי גורמה עבים המצופים זהב, כסף ואבני סברובסקי ומכוסים ברשתות. הקולקציה, שנעשתה בהשראת הניגודים בעולמה של פרידה קאלו, מאופיינת בדיאלוג בין רך לנוקשה ובין כוחניות לנשיות, בשיק פוטוריסטי ובמראה גותי.
