ביקורת ספר: המאהב של מרגריט דיראס כתשובה ל"50 גוונים של אפור"
דיראס לוקחת את הז'אנר הכביכול נחות הזה, של ספרות ארוטית, פשוט עושה אותו הרבה יותר נכון
נערה וגבר מבוגר בהודו־סין הצרפתית.
קהל היעד: נשי בעיקרו.
דבר המבקרת: למה לתרגם מחדש דווקא עכשיו את "המאהב" (מצרפתית: רמה איילון), ספר האייטיז (נכתב ב־1984) הלוהט של מרגריט דיראס? יש לי איזשהו חשד שזה קשור להצלחה המדהימה של "50 גוונים של אפור", רק שדיראס לוקחת את הז'אנר הכביכול נחות הזה, של ספרות ארוטית, ופשוט עושה אותו הרבה יותר נכון.
נערה צרפתייה בת 15 פוגשת מיליונר סיני מבוגר ממנה והם מתחילים לקיים יחסי מין. הם בקושי מדברים, הרומן הזה אבוד מראש כי אביו אוסר עליו להתחתן איתה, היא אבודה כי כולם יודעים שהיא שוכבת עם הסיני "הנחות" כך שאיש לא יישא אותה לאשה. אין פה הרבה עלילה - הלוואי וניתן היה לומר שזה סיפור פשוט - אבל לאט לאט, מתוך שברי זיכרון ותודעה מגלים הקוראים את פשר המשיכה הזו, שאפשר גם לקרוא לה, במובנים רבים משנדמה, אהבה. דיראס צוללת לתוך הקשר המסובך גבר־אשה, בעלות וכניעה, התנשאות והשפלה כדי לחלץ בסופו מה שנדמה כרגשות כנים. וכפי שאי אפשר באמת להסביר כיצד נוצרת אהבה, כך קשה להסביר מה בדיוק היא עושה, ולמה יש הרגשה שזה כל כך אמיתי. ציטוט למזכרת: "הוא מסוגל להביע את רגשותיו רק כפרודיה. אני מגלה שאין לו הכוח לאהוב אותי בניגוד לרצונו של אביו, לקחת אותי, לנסוע איתי. הוא בוכה תכופות מפני שאינו מוצא את הכוח לאהוב מעבר לפחד" (מחברות לספרות, 124 עמודים).
שורה תחתונה: כמו "50 גוונים של אפור", רק בספרות של ממש.