אלבום: איגי פופ - "Ready to Die"

טוב, מרגע שדיוויד בואי הוציא אלבום זו היתה רק שאלה של זמן. הקריירות של איגי פופ ובואי שזורות זו בזו, וכמו שבואי הפתיע באלבום קאמבק שאיש לא ציפה לו, גם פופ מבליח עכשיו עם איחוד מוקלט של הסטוג'ס, יותר נכון עם הגיטריסט הענק ג'יימס ויליאמסון, שיצר איתו את אחת מיצירות המופת החשובות של הלהקה בעבר.

קהל היעד: חובבי רוק שלא מתפשר גם בגיל הזהב.

איגי פופ

דבר המבקר: ג'יימס ויליאמסון ואיגי פופ, בפיקוחו של דיוויד בואי כמפיק, כתבו יחד ויצרו את אחד מאלבומי הרוק המשפיעים ביותר של הסבנטיז, "Raw Power" משנת 1973. זה היה גראנג' לפני הגראנג', פאנק לפני הפאנק, התפרעות מוחלטת וגיטרה חשמלית שעושה חריצים מדממים במוח. האלבום ההוא יצא בגרסת רימאסטר, שעשתה לו כבוד לפני שלוש שנים. ועכשיו מגיע אלבום חדש לגמרי, לילדי שנות האלפיים שלא ידעו את הדור ההוא.

החדשות הטובות הן שאיגי פופ והלהקה נשמעים מצוין. מדובר באלבום שבועט כבר מעצם השם שלו - "Ready To Die". פופ (66, בחודש שעבר חגג יום הולדת) מניף אצבע משולשת לעבר מלאך המוות ועושה את מה שהוא עושה הכי טוב: טורף את האוזניים שלכם. יחד עם ויליאמסון, שאחראי גם להפקת האלבום, הוא יורה שירים קצרים, פשוטים, שאפילו השמות שלהם קצרצרים, "Job" ,"Gun","Burn", וכמובן "DD's", שמוקדש באהבה לחזה נשי בגודל מסוים.

בין מתקפת גיטרות אחת לשנייה פופ עוצר כדי לחלוק כבוד אחרון ורגוע יותר לחבר הסטוג'ס, הגיטריסט רון אשרטון, שמת מהתקף לב לפני ארבע שנים, בשיר "The Departed". אף שמדובר במסע מהנה - אם לא מצפים ליצירת מופת חדשה - לא כל המבקרים ברחבי העולם חיבבו את האלבום החדש. חלק ניכר מהם טען שהטקסטים מגוחכים ואף אינפנטיליים כשהם מגיעים מפיהם של אנשים שרוח הבגרות כבר אמורה לשרות עליהם. נו טוב, אתם יודעים איזו אצבע פופ היה מניף לעברם, שלא לדבר על דברים גרועים יותר. (לייבל עצמאי, 38 דקות).

שורה תחתונה: רוקנ'רול כיפי וקשוח, כמעט כמו בימים הטובים.