הקרנת בכורה: "חלודה ועצם"
הבמאי ז'אק אודיאר ביקש לתת ביטוי קולנועי למצוקה של מעמד הפועלים האירופי בשפל כלכלי מעמיק
עלי הוא צעיר הנע ונד בעקבות סיכוי לפרנסה כלשהי. כשבנו בן החמש עובר לאחריותו הוא נוסע לאחותו בדרום צרפת, ושם מתחיל לעבוד כשוער במועדון וכמתאגרף בתחרויות בלתי חוקיות. במועדון הוא פוגש את סטפני, מאלפת לווייתנים, שזמן קצר אחר כך עוברת תאונה שהופכת אותה לנכה. דווקא אז מתהדק הקשר בינה לבין עלי, אך המציאות לא מציעה להם הפי־אנד.
דבר המבקר: הבמאי ז'אק אודיאר ביקש לתת ביטוי קולנועי למצוקה של מעמד הפועלים האירופי בשפל כלכלי מעמיק.
הגיבור מקושש פרנסה בדוחק, נאלץ להקריב את בריאותו בקרבות איגרוף שכרוכים בקשרים עם גורמים עברייניים, רק כדי להחזיק את הראש מעל המים. אודיאר בונה את הדמות כאטומה רגשית ומונעת רק על ידי דחפים בסיסיים. מעין חיית אדם טובת לב, אך מוגבלת מאוד.
המפגש עם סטפני, שהופכת מפאם פטאל לנכה הזקוקה לעזרה, מוציא מעלי רכות מסוימת. אפילו הקשר הבעייתי עם בנו מקבל תפנית בזכות החברות בין עלי ה"חיה" לסטפני ה"יפה". אלא ש"חלודה ועצם" לא מתפתה להפוך את הסיפור לעיבוד עכשווי לאגדה, ונצמד לאווירה המדכדכת של אירופה. הקשר החברי הופך לניצול, שמתנגש בעוצמה עם השאיפה לסיפור אהבה מזכך. המשחק שאודיאר מפיק מהצוות שלו הופך את הצפייה לחוויה אינטנסיבית וברוטלית, שהנחמה שהיא מציעה אינה ממותקת באופן מלאכותי, וזה סוד כוחו של הסרט. (צרפת/בלגיה, 2012, 120 דק‘).
- שורה תחתונה: סרט שמסרב לבדר את הצופים ומתעקש להעניק להם תמונה לא פשוטה אבל מאוד אמיתית.
"רוק בקסבה". סרטו של יריב הורוביץ, שזכה לאחרונה בפרס במסגרת "פנורמה" בפסטיבל ברלין, והיה מועמד גם לפרס אופיר. במרכז הסרט קבוצת חיילים צעירים מפלוגת נח"ל מוצנח, הנשלחים למוצב בעזה בזמן האינתיפאדה הראשונה ב־1989, ונתקלים בעימותים ובדילמות המאפיינים את התקופה. עם יון תומרקין, הנרי דוד, יותם ישי ועוד (ישראל 2012, 93 דק'). קהל היעד: חובבי קולנוע ישראלי צעיר וסרטים על הסכסוך.
