אני והאלטר אגו שלי
אמן הרחוב Know Hope מתמסד. לראשונה הוא חתם על ייצוג בגלריה בלונדון, ירצה במוזיאון תל אביב ותערוכת יחיד שלו תיפתח בגלריה גורדון 2, אבל הוא עדיין מנסה לשמור על אנונימיות. בשיחה עם כלכליסט הוא מדבר על הסימביוזה עם הדמות שהוא מצייר ועם הקהל
"'Know Hope' הוא לא שם, אלא רעיון, קונספט", אומר האמן שעובד תחת השם - או הקונספט - הנ"ל זה כשמונה שנים. "הוא לא אני אלא סוג של אלטר אגו שלי, שחשוב לי שהאמנות שלי תיראה דרכו.
המטרה היא לא ליצור מסתורין מכוון אלא לגרום לצופים לראות את היצירות שלי באופן אובייקטיבי. הבעיה היא שעם השנים האנונימיות הזאת הפכה לנושא שמתעסקים איתו הרבה יותר ממה שאני רוצה".
הרבה נאמר ונכתב על Know Hope, אמן הרחוב אולי המוכר ביותר שלנו, שפרץ לתודעה ב־2005 בזכות ציורי הקיר שלו שהחלו מעטרים את קירות ת"א. אמרו שהתמסחר, שזנח את האג'נדה שלו כאשר החל לשתף פעולה עם גלריות ומוזיאונים, שהפך לממסדי כשהחל להציג בירידים דוגמת "צבע טרי". אבל עבור Know Hope עצמו, בן 26 בסך הכל, העניין מעולם לא היה לבעוט בממסד כלשהו.
"התחלתי לעבוד ברחוב כי רציתי לעשות דברים באופן עצמאי ומיידי, בלי לעבור דרך אף סוג של תיווך", הוא אומר, "וזוהי הדרך היחידה שבה יש לי אפשרות לשלוט לחלוטין בכלי התקשורת שאני מדבר דרכו. זה לא שעשיתי משהו כי מדובר בעניין לא חוקי, כהתרסה. חשוב לי להיכנס לתוך המרקם העירוני, עם הרעשים וכל מה שקורה מסביב. מבחינתי אדם שחי במקום מסוים חייב להיות ער ואקטיבי למה שקורה סביבו. אני עדיין עובד הרבה ברחוב, אבל גם לפני שהתחלתי להציג במקומות יותר מוסדרים עשיתי דברים בתוך הסטודיו. ההגדרה הזאת של אמן רחוב היא בעייתית כי היא באה עם אג'נדות ודעות קדומות שלא תמיד חופפות את מה שאני עושה".
לונדון מחכה לי
כאשר הוא מדבר על מקומות מוסדרים יותר, Know Hope מתכוון למספר רב של תערוכות, יחיד וקבוצתיות, בגלריות שבהן הוא מציג כבר כמה שנים ברחבי העולם. הדמויות הגמלוניות שכה מזוהות איתו לצד הטקסטים החדים בפונט האופייני הוצגו בין השאר בניו יורק, לוס אנג'לס, בייג'ינג, דרום אפריקה, לונדון ועוד, ועם ההכרה הבינלאומית עולים גם המחירים - עבודות שלו נמכרו בשנים האחרונות ברחבי העולם במחירים שבין 600 ל־30 אלף דולר.
אתה מציג בעיקר בחו"ל. איפה נמכרות העבודות טוב יותר?
"בעבר הייתי מוכר בעיקר בחו"ל, היום זה מעט השתנה. זה בא בגלים. בחו"ל המכירות הן סביב תערוכות, בארץ המכירות שלי מבוססות יותר על אספנים. מעולם לא ניסיתי להתאים את עצמי לאיזשהו קהל. היו כבר מקרים שאנשים ביקשו ממני שאני אעשה להם משהו ספציפי, ואני תמיד מסרב. פשוט לא יכול".
לאחרונה הוא חתם על ייצוג בגלריה הלונדונית Lazarides, שמייצגת בין השאר את אמן הרחוב המצליח ביותר בעולם בנקסי. תערוכת יחיד שלו תוצג בגלריה בלונדון לקראת סוף השנה. "זו פעם ראשונה שאני חותם עם גלריה על ייצוג", הוא מספר, "כי תמיד היתה חשובה לי השליטה המוחלטת על מה שאני עושה. כשהגלריה הזאת פנתה אליי היה נראה לי הגיוני להצטרף אליהם, כי אני אוהב מאוד את מה שהיא עושה עם אמנים אחרים".
חשיפה ראשונה
ב־31 בינואר הוא ירצה לראשונה במוזיאון ת"א במסגרת מפגשי האמן שמתקיימים בו, וידבר על יצירה, תוכן, דימויים ונרטיבים. בסוף פברואר תיפתח תערוכת יחיד שלו בגלריה גורדון 2. "זו הפעם הראשונה שאני מציג תערוכת יחיד בגלריה 'ממסדית' בישראל" הוא אומר, "והיא תחולק לשני חלקים. במשך שלושת השבועות הראשונים שלה יוצג מיצב אחד שיורכב מעבודות תלויות על קיר, ולאחר שלושה שבועות הוא יתחלף במיצב אחר, גדול יותר".
האם העבודה לטובת הצגה בגלריות היא שונה מבחינתך?
"כן. עבודות בגלריה, לעומת העבודות ברחוב, מתקיימות רק בזכות עצמן. את העבודות שאני יוצר עבור הצגה בגלריות לא הגיוני מבחינתי לשים ברחוב. את המיצב השני שיוצג בתערוכה הזאת אני ארכיב שם בצורה שמתאימה להיגיון של המקום, באופן מתוכנן ומדוד. אני משתמש באותה איקונוגרפיה מזוהה, אבל בצורה מופשטת יותר. בשנתיים האחרונות אני מתעסק הרבה יותר במושגים של לאום, לאומנות, פטריוטיזם, בעיקר דרך מוטיבים כמו דגלים, גדרות וחומות. השיח האמנותי שלי משתנה, אבל לא בהכרח למקום שהוא פוליטי בצורה ישירה, אלא למקום שבו אני מסתכל על אותם הערכים כמנגנונים רגשיים".
בטח כבר נשאלת, ובכל זאת, יכול להיות שהדמות הזאת היא בעצם אתה?
"יכול להיות. בהתחלה הייתי אומר 'מה פתאום, זה לא אני', אבל עם הזמן אני מגלה שגם הדמות הזאת עוברת תהליך ומגיעה לתובנות. הבחנתי שהיא יותר קרובה אליי ממה שחשבתי, שיש בינינו סימביוזה שהיא לא מודעת לפעמים ושכנראה אל התובנות שלי אני מגיע דרכה".
את ההרצאה יקיים בפנים גלויות. "אני בן אדם הגיוני", הוא אומר, "ולא נראה לי הגיוני לעמוד מאחורי מסך או ליצור לעצמי דמות מפוקסלת כאילו אני איזה פושע. זה לא מה שהעבודות שלי משדרות".
ועם זאת, אתה עדיין לא רוצה שפניך יופיעו על גבי דפי העיתון.
"נכון. אני סלקטיבי בדברים האלה, ואני יודע שזו חרב דו־צדדית. אבל אני עדיין מתייחס לכל מה שאני עושה כפרויקט. הוא אמנם מתמשך הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי כשהתחלתי, אבל אני עדיין מתפתח בתוכו, ומאחורי הפרויקט הזה נמצא Know Hope".
ואין אמא או דודות פולניות שרוצות להצביע על עבודות ולהגיד - "זה הבן שלי"?
"יכול להיות שיש".
