גברים בעבודה: אחד בסירה אחת

אפתח בווידוי מרגש. בעוד זמן קצר יתקיימו חגיגות ה־50 להיווסדי, אך העובדה שאני נכנס לעשור השישי לחיי עברה עד כה בלי הרהורים נוגים על עבר, הווה ועתיד. כל האגדות על משבר גיל ה־50 התגלו ככאלה. לא משברים ולא זבובים. אלא שבימים האחרונים צפה ועלתה על שולחן הדיונים האפשרות שאסע לכבוד חג היובל לניו יורק. לבד.

בצד ההתרגשות והציפייה לחזור לביתי השני, החלו מכרסמים בי החששות, כמו זחל המכרסם בעץ. יש משהו מפחיד בכך שהפרטנר היחיד שלך הוא אתה עצמך. מטבע הדברים עולות בלבו של אדם שאלות ותהיות מהסוג שעולה רק כשהוא עם עצמו מספיק זמן, ולא בטוח שהוא יאהב את כל התשובות שיקבל.

ניו יורק היא עיר שלא תמיד נחמד להיות בה לבד, כשאין את מי להאשים בהצגה המחורבנת שעלתה 120 דולר, או במסעדה שהגישה מוח תמנון רק כי רצית להרגיש אקזוטי ונכנסת למקום בלי תפריט באנגלית. אבל לפני שאתם מוחים דמעה על מר גורלי, בואו נזכור את הכלל הבסיסי לחיים שאומר: תמיד יכול להיות יותר גרוע.

ובמקרה של יורדי הים להלן הכל באמת יותר גרוע. ב־10 בנובמבר יוזנקו מנמל Les Sables-d'Olonne (פרס לקורא שיצליח להגיד את זה בעברית) שבצרפת כמה עשרות יאכטות למירוץ סובב עולם. מירוצי יאכטות מקיפי כדור נערכים לעשרות, והידוע שבהם הוא גביע וולוו המוכר והחביב.

אלא שבניגוד לכולם, המירוץ הזה, ששמו Vendée Globe, הוא יחיד ומיוחד, וכך גם הספנים האמיצים שייטלו בו חלק. צוות השייטים על הסיפון כולל אדם אחד בלבד. אדם אחד מול גורלו. אז נכון שלאורך הנתיב המירוץ, כ־25 אלף מייל ימי (46,300 ק"מ), יהיו ספינות מלוות לרוב, אבל בשורה התחתונה זה אתה והסירה. נקודה. כל ההחלטות, הטעויות, הפאדיחות וההתהפכויות הן שלך ורק שלך. אין על מי לכעוס ואין את מי להאשים.

סירתו של הקנדי דרק האטפילד יוצאת לדרכה במירוץ Vandee Globe הקודם שנערך ב-2008 צילום: אי פי איי

נתיב המירוץ ייקח את השייטים מצרפת דרומה, לאורכו של האוקיינוס האטלנטי, סביב חופי אפריקה וכף התקווה הטובה. משם תישא אותם הרוח לאורך חופי אנטרקטיקה, במסלול החוצה את דרום האוקיינוס השקט עד כף הורן בדרום צ'ילה, ובחזרה במעלה האטלנטי עד נקודת הסיום באותו נמל בצרפת. פיס אוף קייק. עיון מעמיק בתוצאות מירוצי העבר מלמד כי לפחות מחצית מהיאכטות בכל מירוץ לא הגיעו לנקודת הסיום, ואלו שכן הגיעו עשו זאת ביותר מ־100 יום במירוצים הראשונים, ובקצת יותר מ־80 יום במירוץ האחרון.

המירוץ הנ"ל בא לעולם בשנת 1989, והוא נערך מדי ארבע שנים — מן הסתם הזמן שנדרש כדי להתכונן, גם מבחינת הכנת היאכטות וגם מבחינה גופנית ונפשית. כלי השיט, שאורכם כ־20 מטר, מצוידים במילה האחרונה של אמצעי הניווט הלווייני, כמו גם בציוד למלחמה בגלי האוקיינוס. הספנים מצדם מצוידים בכושר גופני עילאי ובסבולת מנטלית על גבול הפסיכיות. לעומת זאת, הם לא מצוידים בשום דבר להפגת הבדידות. כמה כבר אפשר לשחק טאקי עם עצמך?