הקרנת בכורה: "האשה בשחור"
קהל היעד: אנגלופילים חובבי דרמות תקופתיות ואימה. דבר המבקר: קשה מאוד להפחיד את הקהל של היום. אולי בגלל זה הבמאי ג'יימס ווטקינס מיקם את העלילה באנגליה של פעם
כשעורך דין אלמן ואב לילד (דניאל רדקליף) נשלח לעיירה מרוחקת לטפל בצוואה של אשה מוזרה ולמכור את הטירה שהשאירה, הוא מגלה שהטירה רדופה. קהל היעד: אנגלופילים חובבי דרמות תקופתיות ואימה. דבר המבקר: קשה מאוד להפחיד את הקהל של היום. אולי בגלל זה הבמאי ג'יימס ווטקינס מיקם את העלילה באנגליה של פעם, עם האסוציאציה המתבקשת לדיקנס ולמרטשים למיניהם. אם המבחן הוא הצופים באולם, הסרט מצליח להוציא מהם לא פעם קריאות בהלה קולקטיביות. הבעיה היא שעד השליש האחרון נדמה שהסרט מסתפק בהפחדה ולא מעבר לכך.
הקצב האטי אפילו גורם לאבד סבלנות. כמה כבר אפשר לעשות לנו "בווו!" בלי לקדם את הסיפור? אבל אז נחשפת אמירה טורדת מנוחה על החרדה שלופתת הורה כשמשהו רע עלול לקרות לילדו. כמעט לקראת סוף הסרט הצופה נחשף לאימה הזאת, הקרובה כל כך לחיינו בהווה. הדרך של ווטקינס לשם עלולה לפספס את רוב הקהל, וחבל. (בריטניה, 2012, 95 דק‘).
שורה תחתונה: שווה צפייה, אך לא להורים צעירים ולרגילים לקצב מהיר.
"עסקה מגונה". ריצ'רד גיר מגלם את איל ההון רוברט מילר, איש עסקים שמסתבך בעקבות עסקה כושלת ברוסיה. הוא מזייף את הדו"חות ומנסה למכור את החברה שלו מהר לפני שהתרמית תתגלה. בין לבין הוא מעורב בתאונה, נאבק בבלש שמנסה להפליל אותו ונאלץ לפנות לעזרה ממקור לא צפוי. בהשתתפות סוזן סרנדון וטים רות'. (ארה“ב, 2012, 100 דק‘). קהל היעד: מי שראה כבר את הסרט הזה באלף וריאציות, ולא נמאס לו מריצ'רד גיר.
"חיותה וברל". סרטו של עמיר מנור שהשתתף בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל ונציה מתאר יום בחייהם של זוג קשישים תל־אביבי (יוסף כרמון ורבקה גור) שמתחיל בביקור בית של נציגת הביטוח הלאומי, נמשך בבית המרקחת ונגמר בטלפון מהנכד. על הניכור מהעיר שבחוץ ועל העלבון שבהיזקקות לסיוע הפיזי מזרים. (ישראל, 2010, 93 דק‘). קהל היעד: מי שמגיע לקולנוע לא רק כדי להתבדר ויודע להעריך דרמה משוחקת היטב.
