"לעשות סרט זה להריח את הדם שלך"

חדר חושך

בית מרקחת ומשתנה ציבורית

בגיאורגיה, שממנה עליתי בגיל 6, אבא שלי היה צלם. היה לו בבית חדר חושך, ושם פיתח תמונות באמבטיות של כימיקלים. בגיל 15, כשהתחלתי לעסוק בצילום, גם אני סגרתי לעצמי חדר חושך בבית. זה משהו שמריח בין בית מרקחת למשתנה ציבורית. היום הריח הזה נעלם, הכל דיגיטלי.

פריחת הדרים

הפרדס של אור יהודה

באור יהודה היה פרדס ענק. בכל שנה, מגיל 6 ועד גיל 30, הייתי נהנה מהריח שלו: זה ריח שמקדים את האביב, נכנס הביתה, יושב על העיר. לפני 15–20 שנה עקרו אותו ובנו שכונה יפה. אם יש משהו שמשנה את המקום, זה שמורידים לך משהו שמפיץ בו ריח: זה כבר לא אותו מקום, רק השם נשאר. 

בריכת שחייה

כמו לקבל זץ חשמלי

הזיכרונות החזקים שלי הם מגיל 10–13 בבריכת גלית ביד אליהו, שהיתה בריכת הילדות שלי. ריח של בריכה בקיץ, עם המים וחומרי החיטוי, הוא ריח של נעורים נטו. זה טוען אותך, כמו לקבל זץ חשמלי. אתה בבריכה עוד לפני שנכנסת למים, פשוט כי נשמת את זה.

בריכת שחיה. "ריח של נעורים נטו" צילום: חיים הורנשטיין

דם

ריח של סרט

בחורף 2008 עשיתי סיור לוקיישנים בקרואטיה לקראת צילום הסרט "הדו קרב". היה קר, ומרוב קור הנימים באף שלי התפוצצו, ולאורך כל הסיורים הרחתי את הדם של עצמי. אולי זה נכון גם מטאפורית, שלעשות סרט זה להריח את הדם שלך.

דובר קוסאשווילי. "בגיל 15, כשהתחלתי לעסוק בצילום, סגרתי לעצמי חדר חושך בבית. היום הריח הזה נעלם, הכל דיגיטלי" צילום: אוראל כהן

אחרי מקלחת

שובל של עשרות מטרים

כולם משתמשים בסבון, אבל אצל נשים צעירות יש לזה אפקט אחר, מדהים. השובל שהן מותירות אחרי מקלחת הוא כמו שיא הלבלוב. מדובר בניחוח, ללא שום קונוטציה מינית. אולי זה משהו בכימיה של הגוף.

הציור "אמבט". ציור של סרגיי רפין. "שיא הלבלוב" צילום: איי אף פי

הזעם והאהבה

כשהייתי נער היינו ממלאים אום בגופרית שגירדנו מגפרורים, מבריגים אותו, ומטיחים ברצפה כדי שזה יתפוצץ. זה ריח של הפגזה: ריח אלים, זועם, נוקמני. תמיד אהבתי את הריח הזה של גפרורים. זה גם ריח מנחם, כי הוא הריח של אחרי.

גפרור שרוף. "ריח של הפגזה. אלים, זועם, נוקמני" צילום: שאטרסטוק

הקסם שמחזיק הכל באוויר

אני אוהב עבודה פיזית. כשהייתי נער לפני צבא עבדתי עם קרוב משפחה שבנה להורים שלי הרחבה של הבית. הכי אהבתי לעבוד עם מלט: זה חומר לא מעניין עד לרגע שאתה מרטיב אותו, ואז הוא קסם. זה הדבר שמחזיק את הכל חזק באוויר.

ריח של כלבלב

הסטיפה הכי גדולה שקיבלתי בחיים היתה כשנסעתי עם חבר לארצות הברית, הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל, אחרי הצבא. הייתי בן 21–22. אבא שלי נתן לי סטיפה של דולרים, והיה לזה ריח לא רע בכלל. אפשר להריח את זה כמו גור כלבים.