עונת הנסיעות: מדריך למטייל בטאיפיי
שוקי לילה שמציעים ממחשבים ועד כיסוני דים סאם, טיול בשבילים נסתרים בפארק הררי ומועדון ג'אז למי שזקוק לקצת מערביות. כתב "כלכליסט" ביקר בבירת טייוואן וחזר עם המלצות
טאיפיי, בירת טייוואן, אינה היעד הראשון שישראלים חושבים עליו כאשר מדובר בטיול למזרח הרחוק. הדמוקרטיה היחידה במזרח הרחוק, כפי שטייוואן אוהבת לכנות את עצמה, בעוד שסין העממית קוראת לה הפרובינציה הסוררת, היא מדינה חקלאית שהפכה למעצמת הייטק.
עם 7 מיליון איש בעיר ובסביבותיה, טאיפיי היא בירת שופינג עולמית. רחובותיה עמוסים בחנויות מכל סוג, שמציעים את מיטב המותגים העולמיים, ושוקי הרחוב בה פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה. העיר לא קלה להתמצאות, אך היא ליברלית והתושבים בה אדיבים מאוד לתיירים. כתב "כלכליסט" חזר מטאיפיי עם המלצות.
טאיפיי 101: מסעדות על הגובה
הבניין השני בגובהו בעולם (אחרי בורג' חליפה בדובאי) הוא טאיפיי 101 - מבנה יפהפה המעוצב כבקבוק. מרבית התיירים עולים לקומה העליונה להשקיף על הנוף, ומשלמים 450 דולר טייוואני (כ־50 שקל), אך מומלץ לסעוד באחת המסעדות המצוינות בקומות העליונות. כך נחסך מחיר המעלית, הנוף מלמעלה זהה, והאוכל בהחלט מצדיק את ההוצאה. אחת האפשרויות היא מסעדת שין־יה (Shin-Yeh) הטייוואנית בקומה 85, סניף ברשת מסעדות עילית הידועה באוכל המקומי שלה. באותה קומה ממוקמת גם דיאמונד טוני (Diamond Tony), מסעדה איטלקית משובחת אך מאוד יקרה. חוויית הנוף בשתי המסעדות יפה יותר בשעות החשיכה.
בקומות הקרקע של הבניין יש חנויות ומסעדות, וביניהן אחד הסניפים הגדולים יותר של דין טיי פונג (Din Tai Fung) - רשת טייוואנית בינלאומית של דים סאם, שנחשבת לטובה בעולם. פרטים: ארוחה ממוצעת בשין־יה ובדיאמונד טוני, מ־1,500 דולר טאייוואני לסועד (כ־200 שקל), ארוחה מלאה בדין טאי פאנג כ־750 דולר טאייווני (כ־100 שקל).
חיי לילה: ג'אז וספרים
מרבית החנויות והמסעדות בטאיפיי נסגרות מוקדם יחסית לישראלים, אך יש לא מעט פאבים ומועדוני לילה. בראון שוגר (Brown Sugar) הוא מועדון ג'ז ובלוז, הפתוח עד השעות הקטנות של הלילה ומגיש אוכל דיינר אמריקאי סביר בהחלט (כ־1,200 דולר טאייוואני לארוחה ממוצעת, כ־160 שקל).
למי שמעוניין בחוויה אינטלקטואלית יותר מומלצת רשת חנויות הספרים אסליט (Eslite), שחנות הדגל שלה ממוקמת ליד כיכר רנאי (Renai). החנות הענקית, הגדולה יותר מסניפי בארנס אנד נובל בניו יורק, פתוחה 24 שעות ביממה ומושכת מקומיים ותיירים כאחד. המקום תמיד עמוס, ותושבי טאיפיי - המאמינים מאוד בהשכלה, קריאה ושיפור עצמי - נוהגים לשבת על השטיח ברחבי החנות ולעיין בספרים.
שוקי לילה: מאוכל עד אלקטרוניקה
שוקי הלילה של טאיפיי גדולים מאוד, וקשה למבקר מן המערב לקלוט את עושר ההיצע הזה. מדובר בקילומטרים צפופים של דוכני אוכל, בגדים, צעצועים, אלקטרוניקה, תכשיטים, תקליטים וקעקועים בבליל אחד, כאוטי, עמוס ואינסופי. אפשר לאכול בהם לשובע בשקלים בודדים - לדוגמה באו, כדור בצק עמוס בשר ובצל שעולה כשקל, או כוס לימונדה מקומית בשווה ערך של כשני שקלים.
השוק הגדול ביותר הוא שילין (ShiLin), שנוסעים אליו בקו האדום של הרכבת העילית. הוא נחשב לבינלאומי ולידידותי ביותר, בייחוד בשל הזרים הרבים שגרים בשכנותו, אבל הוא מבלבל ועתיר סמטאות.
שוק הלילה בראוהה (RaoHe) מסודר יותר. הוא מתפרש לאורך שדרה מרכזית אחת, ושם פחות דגש על אוכל ויותר על שופינג. אם דווקא רוצים לראות איך חיים המקומיים, עדיף שוק נינגשיאה (NingXia) - שוק לילה זעיר שמתמקד באוכל. תריסר כיסוני דים־סאם עולים שם כשישה שקלים.
אפשרות אחרת להעביר את הערב היא בשוק הדיגיטלי בגואנג הואה (Guang Hua) - בניין חדש בן שש קומות, שמרכז כיום את הבזאר הפתוח שפעם מילא שכונה קטנה. מדובר במאות חנויות למחשבים, טלפונים, גאדג'טים, משחקים ושאר אלקטרוניקה, במחירים שווים לכל נפש.
הרי יאנגמינג: מפלים ושבילים נסתרים
שרשרת הרי יאנגמינג (Yang-Ming) הירוקה, שגובהה מגיע ליותר מ־1,000 מטר, נשקפת כמעט מכל נקודה בעיר ומקיפה אותה מכל עבר. באזור ההרים יש לא מעט פארקים, חורשות, כבישים, חוות, מעיינות חמים ושבילים נסתרים שמובילים למנזרים, פגודות, מפלים זעירים ולא מעט אוצרות טבע. לא מומלץ להסתובב בהרים בלי מדריך, מפה ומים, שכן אורכם של חלק מהשבילים האלה יותר מ־20 ק"מ, ולעתים לא פוגשים בהם נפש חיה.
התנועה בכביש המהיר המטפס במעלה ההר מוגבלת לאוטובוסים ולכלי רכב של מקומיים בלבד. מומלץ לעלות על אוטובוס בקו 260 מתחנת הרכבת הראשית, ולהגיע לפארק המרכזי יאנגמינגשאן בתום נסיעה של כ־25 דקות, שם אפשר לבלות שעות. אפשרות אחרת היא לשכור כלי רכב ולנסוע לפארק דווקא בכבישים הצדדיים המובילים אליו, שלאורכם יש לא מעט נחלים, מקדשים ושווקים קטנים. הנסיעה לפארק תימשך כשעה, אם לא עוצרים ביישובים הקטנים לאורך הדרך. מסעדה מומלצת בפארק עצמו היא שי־יאנג המצוינת בדרך שי וואן (Xi Wan), המגישה תפריט מקומי. פרטים: ארוחה ממוצעת תעלה כ־1,500 דולר טאייווני (כ־200 שקל).
טיול לפרברים: שבילים משולטים באנגלית
הקו הכחול של הרכבת העילית עוצר בתחנת דאהו פארק (DaHu Park), בעבר כפר דייגים ואחד המקומות העתיקים בעיר. פארק נהדר משתרע מתחת לתחנה, צמוד להרים ולאחד האגמים הגדולים באזור. בסמוך לדאהו ישנו גם הכפר נייהו (Neihu) - היום פרבר של טאיפיי שזרים רבים מתגוררים בו. בגבול ניאהו יש מאגר מים ובו דרך הרים המתפתלת לאורך קילומטרים רבים ומגיעה למספר מנזרים יפהפיים. בניגוד לשבילים בפארק יאנגמינגשאן, הדרכים כאן נוחות ומשולטות גם באנגלית.
טיפים לטאיפיי
- מזג האוויר בטאיפיי סוב־טרופי, כלומר קיץ חם, לח ודביק, בתוספת גשמים עזים ולעתים סופות טייפון. מומלץ להיערך נכון מבחינת בגדים להחלפה. אם כי כביסה של סל מלא במכבסה מקומית תעלה פחות מ־40 שקל.
- התחבורה הציבורית נוחה, יעילה, מטופחת וזולה, אבל לא מכסה את כל העיר. המוניות זולות מאוד גם הן, אך מרבית הנהגים אינם דוברי אנגלית. מומלץ לצאת לדרך עם הכתובת המדויקת בסינית.
- מוזיאון הארמון המלכותי פתוח בשבת עד 20:30. הכניסה אז בחינם, והביקור רגוע יותר.
