• תפריט
מוסף באזז מרץ 2012

"שפה היא כמו ריקוד של הלשון"

יעל קרוון (36), רקדנית ושחקנית | ברייטון (וגם תל אביב, פירנצה, פריז, ניו יורק, דרזדן וסאו פאולו)

כנרת רוזנבלום 10:3327.03.12

יעל ואני משוחחות כשהיא בביתה החדש בברייטון, אחרי שחזרה מאוקספורד, שם העבירה סדנה. קרוון היא רקדנית, שחקנית ואמנית מיצג, והיא גם בתם של העיתונאית חווה קרוון והפסל דני קרוון, חתן פרס ישראל.

 

כשליעל מלאו שלוש עברה משפחת קרוון לפירנצה, בעקבות עבודתו של האב, ויעל

רכשה איטלקית שוטפת במבטא פלורנטיני כבד. בעקבות אחיותיה הגדולות שלמדו בבית הספר האמריקאי היא החלה לפטפט גם באנגלית. כשיעל היתה בת שש עברה משפחת קרוון לפריז, והצרפתית תפסה את מקומה של האיטלקית. "שפה היא כמו ריקוד של הלשון", היא מסבירה. "כשאתה מאמן את השרירים מגיל צעיר, קל לרכוש בהמשך החיים את כל ההגיות של השפות השונות".

 

בגיל 12 שבה עם משפחתה לישראל, למדה בבית הספר לאמנויות והחלה לשחק באופן מקצועי; בין היתר הופיעה בהבימה והגישה את "יעל בארץ המצוירים" בערוץ הראשון. אחרי התיכון התגייסה לגלי צה"ל.

 

שבוע אחרי השחרור מהצבא נסעה לניו יורק, עם בן זוג, שתי מזוודות והזמנה פתוחה לשבוע לישון על ספה של מכר ישראלי. בתום אותה שנה, שהיתה תקופה של טעימות מתיאטרון וממוזיקה, הם החליטו לעזוב לטובת אירופה, "כי ניו יורק, כל כמה שהיא מגניבה, היא תל אביב מספר שתיים, והעומקים של התרבות האירופית משכו אותי יותר.

 

"חשבנו על אילו שפות אנחנו מדברים, איפה אנחנו מכירים מישהו, איפה נסתדר", וכך הגיעו השניים לחדר רדוף עכברים באמסטרדם - שגם אותו עזבו אחרי שלושה חודשים לפריז. גם שם היא לא נותרה זמן רב, ועברה ללונדון: "היה נורא קשה להחליט לעבור שוב - בייחוד כי באותה תקופה נוסד בישראל הרדיו האזורי וקיבלתי הצעות לחזור לישראל ולשדר, כשבאותו זמן בחו"ל עבדתי במלצרות. אבל נסעתי לסדנת קיץ בבית ספר לונדוני לתיאטרון תנועה, והתאהבתי בו, ואחותי גרה בלונדון, ולונדון מצאה חן בעיניי".

 

אחרי שש שנים היא קצה במושב הקבע בלונדון, והחלה לנסוע בעקבות העבודה: "מדי שנתיים לחודשיים לברזיל, פעם בשנה ליפן, מ־2003 התחלתי לעבוד עם דרווֹ, קבוצת תיאטרון־קרקס רוסית שפעלה בדרזדן, אז גם לגרמניה".

 

איך זה עובד? הרי נסיעה היא פרויקט כלכלי.

"כשאני נוסעת אני מופיעה ומעבירה סדנה, ומשלמים לי את הכרטיס. אני מתארחת אצל קולגות וחברים, וכך גם משלימה חסרים עם המשפחות שלי. יש לי משפחות בכל מקום.

 

"כל זה מתאפשר כי אני חתולת רחוב. הנדודים הם חלק בלתי נפרד מהמקצוע הזה, סקרנות ותאוות חיים. הרי ככה פועלות קבוצות התיאטרון מאז ומעולם: קרוואנים שנוסעים מכפר לכפר, מרימים את ההופעה שלהם לערב אחד, מקפלים אותה וממשיכים לכפר הבא".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x