שוב צור בתמונה
הופעת האיחוד של כרמלה גרוס ואגנר שחזרה את הקסם של אז, והחזירה את הקהל לתור הזהב של תחילת הניינטיז עם תמלילים חדים ורוק מנסר
את האנחה הרכה בקהל היה אפשר לחוש, לא רק לשמוע, כשערן צור פתח את פיו ואת ההופעה ואמר לצלילי הקלידים את המילים: "פרפרים שוב חגים בתמונה". המשפט הפותח של "פרפרי תעתוע", הלהיט הנצחי מתוך "פרח שחור", אלבומה של כרמלה גרוס ואגנר, נכנס ישר לעצמות של כל מי שחיכה לאיחוד של הלהקה הזאת, יותר מ־20 שנה אחרי האלבום המופתי ההוא.
יש מעט מאוד אלבומים שהיו ליצירות מפתח של דור שלם. משום מה, תחילת הניינטיז אצלנו ריכזה לא מעט כאלה (כפי שהוכח בסדרה המצוינת "האלבומים" של יואב קוטנר), ו"פרח שחור" היה ללא ספק אחד הבולטים. צור, אקס טאטו, מקים הרכב חדש שמייצר רוק קברטי נועז, סקסי, אחר.
תמונה גדולה
(מימין) אורי בלק, אבשלום כספי, ערן צור ואורי פרוסט, בימים הרחוקים ההם
האם העובדה שמועדון הזאפה היה מלא עד אפס מקום והמארגנים הוסיפו הופעות נוספות, מלמדת על משהו? אולי אפשר ללמוד מכך שבסופו של דבר יש תמיד געגוע ליצירה איקונית משובחת, גם במרחק של 20 שנה. והשילוב של צור והבס שלו ביחד עם אבשלום כספי על הקלידים, אורי פרוסט בגיטרה ואורי בלק על התופים, הצליח לשחזר לערב אחד בהצלחה את הקסם של אז. צירוף חד פעמי של תמלילים חדים, ארוטיים, ציניים, רגשיים ביחד עם רוק מנסר שאינו מתפשר, כפי שעוד היה אפשר לעשות בתחילת הניינטיז.
זה לא מקרי שצור מעיר בציניות קלילה "ועכשיו, השיר למעריצים האמיתיים של הלהקה", רגע לפני שהצלילים של "תמונה אימפרסיוניסטית", הלהיט הענק והפופי משהו ברוחו, שלא באמת מייצג את הסאונד שלה, פורצים לחלל הזאפה. הסט־ליסט המדויק הורכב משלל שיאים כמו "חנוך מחנך", "נשים כותבות שירה", "פרח שחור", "קרבות תרנגולים" ו"המכסה הירוק". וכמובן גם ביצוע פרוע ומענג במיוחד ל"אלינור" של זהר ארגוב. אבל רשמתי אכזבה קלה מחסרונם של שירים כמו "רטוב וחם", או הקאבר ל"נשל הנחש" של מאיר אריאל.
והפתעה: גם שני שירים חדשים הושמעו, לא ברמה אחידה, שהעלו תהייה אם צור מתכנן אלבום קאמבק של להקתו. וכרמלה היתה מהרגע הראשון הרכב של צור, זה ניכר גם היום. נדמה שעם השנים הכריזמה רק נוטפת ממנו יותר.
אלה החיתוך המדויק של השירה שנותן כבוד למילים ("זו הופעת הרוק הראשונה שבה אני מבין כל מילה מהטקסטים", העיר אחד הנוכחים), התנועה על הבמה והאנרגיה שהוא משדר, שעמדו בניגוד לאופן הקפוא משהו שבו ניגנו שלושת עמיתיו, נגנים מצוינים אבל כאלה שיודעים היטב מי הפרפורמר האמיתי. רק לקראת הסוף בקעו החיוכים על הבמה, כשחברי כרמלה הבינו שהקהל בכיס שלהם. כספי, פרוסט ובלק הרשו לעצמם להשתחרר קצת, ולהשתתף בחגיגה של צור שהסתיימה בשיר הפותח מהאלבום ההוא, "כרמלה גרוס ואגנר", על השכנים של משפחת צור מהקריות, שבזכותם הגענו עד הלום.
