אמנים ישראלים מחוברים לפייסבוק

כמעט לכל החברות והגופים המסחריים יש עמוד בפייסבוק. מיטיבי הלכת משתמשים גם בטוויטר, טאמבלר, אינסטגרם וכו'. אמן הוא אמנם לא חברה מסחרית, אבל אין ספק שאחד היעדים שלו הוא לחשוף את יצירתו לקהל הרחב, ואולי גם להתפרנס מכך.

מחקר של הקרן הלאומית לאמנות בארה"ב בחן איך הטכנולוגיה משפיעה על צריכה ומעורבות באמנות. לפי התוצאות, 24% מהאמריקאים צורכים מידע על אמנות ברשת. אותם אנשים גם מבקרים בממוצע בפי שניים יותר אירועי אמנות בשנה. ומה קורה בישראל? מחיפוש זריז בפייסבוק, מבינים שיש לסצנת האמנות עוד איך להשתכלל בתחום. נכון, כמעט לכל גלריה יש כבר דף, ורוב האמנים, לפחות הצעירים, מחזיקים חשבון ברשת החברתית. אבל בהשוואה לשימוש של מוזיקאים במדיום, למשל, אפשר להגיד שהפוטנציאל עוד רחוק ממימוש. קבוצת האמנים הישראלים הכי גדולה בפייסבוק מונה מעט יותר מ־3,000 חברים, אך הפעילות בה רחוקה מלהיות ענפה.

"מעט מדי אמנים בארץ משתמשים ברשת החברתית", אומרת הדס רשף, אמנית פעילה ברשתות חברתיות ובעלת 4,136 חברים בפייסבוק. "אני מקרה חריג: איני מפחדת מפייסבוק. אצל רוב האמנים הישראלים יש פער ענק בין השימוש בטכנולוגיה לעבודה בשטח. אולי מפני שהרבה אמנים הם טכנופובים, לא רגילים ביומיום שלהם להתעסק עם טכנולוגיה".

יצירה של ישראל רבינוביץ'

רשף, מנהלת קבוצת האמנים הגדולה בפייסבוק (Israeli Artist on Facebook), החלה להשתמש ברשת החברתית ככלי ליצירת קשר בסצנה הישראלית, מה שהפך למעין "ניוזלטר" שבועי שבו כתבה המלצות על תערוכות חדשות ואירועים, ולאחר מכן גם לטור במגזין האמנות האינטרנטי "מארב". "בניגוד למוזיקאים", היא אומרת, "לאמנים הפלסטיים היה תמיד חשש להשתמש ברשתות החברתיות לקידום עבודתם". היא מצטטת משפטים ששמעה מחברים: "'אם זה ברשת זה לא אמיתי", "'אם אני אוהב את זה אני לא צריך שכולם יידעו מזה". "לאמנים קשה לתפוס שבסופו של דבר מסתכלים על כמות הטוקבקים שקיבלה הכתבה או על כמות הלייקים שקיבלה התמונה בפייסבוק", היא אומרת. "המודלים הכלכליים ברשת עוד נבנים, אנחנו רואים את זה גם בדרך שבה גלריות שוכרות משרד יחסי ציבור כדי להפעיל דפים בפייסבוק, אבל זה עדיין מינימלי: אין מודל שיווקי שלפיו מנסות הגלריות להיחשף לעוד ציבור, מעבר לציבור שכבר צורך אמנות. זה אולי הדבר הכי חשוב שעוד לא נעשה".

"לי יש עסק, ואני מפרסם אותו רק ברשתות החברתיות", אומר רועי יריב, אמן צעיר, בוגר בצלאל ומבעלי גלריה F8 ביפו. "העוצמה הגדולה שלנו היא מקומות כמו פייסבוק. כאמן, אין לי הרבה תקציב לשלם למשרד יחסי ציבור, והרשתות החברתיות הן הכלי שלי". יריב כבר מכר יצירות ללקוחות ברשת. "יש לי בפייסבוק גלריה שלמה של יצירות עם מחירים, ולקוחות שהם חברים שלי בפייסבוק הזמינו דרכה עבודות".

יצירה של רועי יריב. גלריה עם מחירים בפייסבוק

תענוג פטישיסטי

גם ישראל רבינוביץ', אמן ופסל יליד 1954, התגבר על פער הדורות והסתגל לעידן האינטרנט. הוא מחזיק ב־2,874 חברים בפייסבוק ועוד כ־1,000 חברים בקבוצה שהוא מנהל. "כנראה מפני שרוב העבודות שלי באבן וברזל, גם בי יש משהו ארכאי מעט", הוא מספר. "עד לפני כמה שנים לא התקרבתי למחשב, אבל הבנתי שאין ברירה. כל יצירה שאני מעלה לפייסבוק מגיעה לאלפי אנשים, שזה הרבה יותר ממה שאי פעם יגיעו לגלריות".

מה הסיכוי שהרשת תחליף את הגלריות והמוזיאונים, ואנשים יעדיפו לרכוש יצירות באופן וירטואלי בלי לראות אותן ממש?

רשף: "היו כבר כמה ניסיונות לגלריות וירטואליות, אבל זה עדיין לא עובד. גלריה וירטואלית אינה יכולה להחליף את המציאות, לא לגמרי, כי חלק מהתענוג האמנותי הוא פטישיסטי".

רבינוביץ' מסכים: "כשהייתי סטודנט בבצלאל זכינו לביקור מיוסף זריצקי. הדבר הראשון שעשה זה לגשת לציור ולהריח אותו, ואחר כך הוא הניח עליו את הראש. היום וגם בעתיד אנשים לא יוותרו על הדברים האלה כה מהר".