$
פנאי

עיר תחת התקפה

האוצר אורי דסאו קרא לביאנלה של הרצליה "המכה השנייה", מונח השאוב מתקופת המלחמה הקרה. אף כי מכלול העבודות אינו מייצר את תחושת האימה המתבקשת, יש בין העבודות יצירות מרשימות ועוצמתיות

דנה גילרמן 10:4611.10.11

"המכה השנייה" היא כותרת הביאנלה בהרצליה, שנפתחה אתמול ותימשך עד 20 באוקטובר. אורי דסאו, האוצר, שאב את השם מעולם המושגים של תורת האסטרטגיה הבינמדינתית. “המושג נולד בתקופת המלחמה הקרה", מסביר דסאו, "ומתאר את יכולתה של מדינה שהותקפה בפתאומיות בנשק גרעיני להשיב 'מכה' גרעינית משל עצמה, למרות ההרס שנזרע בה".

 


 

עבודות רבות באמנות העכשווית עוסקות בקטסטרופה אפשרית ובתחושה שהכל ארעי ובר חלוף, ונראה כי הכותרת הבומבסטית של התערוכה מעט מרחיקת לכת, לנוכח העבודות המוצגות בה.

 

הביאנלה מתקיימת זו הפעם השלישית - דבר שכשלעצמו ראוי להערכה ולציון - והפעם בשיתוף עמותת ArtTLV, שיזמה את שתי הביאנלות הראשונות בתל אביב. משתתפים בה 38 אמנים ישראלים ובינלאומיים, והיא מתפרשת על העיר כולה.

 

דסאו מציג עבודות של אמנים שהוא עובד איתם בקביעות, בהם גיל מרקו שני, נחום טבת, מיכל הלפמן, אדם רבינוביץ, רותי נמט ואחרים. מדובר ברשימה של אמנים מרכזיים ומוערכים, וכמוהו נוהגים אוצרים רבים אחרים.

 

התערוכה המרכזית מוצגת במוזיאון הרצליה (הבנים 4) ומשם, בעזרת מפה, יוצאים למסלול הליכה ברחובות בן גוריון וסוקולוב, שם מוצגות עבודות במוקדים שונים: בתחנה המרכזית, במגרש חניה, במרתפים, בשדרות ובפינות רחוב. בניגוד לביאנלות קודמות, דסאו בחר שלא לנסות ולשלב את העבודות בעיר, אלא דווקא ליצור מעין איים של היבדלות שידגישו את הפער. על מנת לראות את כל המכלול כדאי לפנות שלוש שעות לפחות. "כלכליסט" ממליץ על תערוכות ומיצגים מסקרנים.

 

יצירות במוזיאון

 

המיצב של גיל מרקו שני: אין ספק שזו גולת הכותרת במוזיאון ומיצב שממשיך ללוות את הצופה זמן רב. במקום שבו ממוקם גרם המדרגות של הבניין, הקים שני מעין חדר מדרגות של בניין מגורים. הצופה יורד בשיפוע שקירותיו שחורים, ומוצא את עצמו מול דלת זכוכית של בית מגורים. את הדלת אי אפשר לפתוח, אך מעבר לה יש מדרגות שמובילות לקומות עליונות, ומעלית אפרורית שמבעד לחלונה בוקע אור המסמן שהיא פנויה ומחכה לנוסע, מראה הכי שגרתי ויומיומי.

 

מעבר לביצוע המרשים, כוחה של העבודה באופן שבו היא מצליחה לחבר לרגע בין המרחב המוזיאלי, שמתפקד כבועה וכמקום סימבולי, לבין המראה המוכר, השכיח והסתמי של המציאות.

 

המיצב של רוברט קוז'מירובסקי. תחושה מצמררת מול בגדים של כורים המיצב של רוברט קוז'מירובסקי. תחושה מצמררת מול בגדים של כורים

מיצב סאונד של צבי גולדשטיין: בשני חדרים בכניסה מוצג מיצב סאונד של גולדשטיין, שכולל קולות, טקסט ודימויים. הוא מרשים בזכות הנראות והאסתטיקה שלו: מרחב לבן וסטרילי, שבתוך קירותיו מותקנים רמקולים מלבניים בגבהים שונים, והצופה צריך להיצמד אליהם כדי לשמוע את הקולות הבוקעים.

 

ציור של וילהלם ססנל: בקבוצת הציורים של הצייר הפולני יש אחד מרשים ביותר: ציור מלנכולי בשחור ולבן, ובו אנשים הצועדים במעין שדה.

 

מיצב פיסולי של מיכל הלפמן: המיצב המרשים נראה כמו משהו בין אתר זיכרון לבין תפאורה בתיאטרון. אם כי אוהדי הלפמן עלולים להתאכזב.

 

וגם: אובייקט של פבריס ג'יג'י המזכיר מכונת עינויים; עבודת וידיאו של קריסטוף בושל ובה תיעוד מצעד צבעוני של צבא איראן, שהצועדים בו יוצרים סמלים כגון טיל ומסגד אל אקצה; וכן “טנק קירור” של גרגור שניידר - מקרר עגול שבו משמרים גופות, בתקווה שבעתיד יהיה אפשר להחזירן לחיים.

 

ברחובות העיר

 

שלטי החוצות של פיטר ווכטלר, שתלויים בתחנה המרכזית שברחוב בן גוריון 17, מתארים סצנות שנראות כטקסים אלימים. בפסאז' שברחוב סוקולוב 32 מוצג מיצב של מירוסלב בלקה - ספירלות שקופות שתלויות מהתקרה, נעות ברוח ומייצרות תנועה אינסופית.

 

במרתף בית מס' 53 ברחוב סוקולוב, לצד מיצב מרשים של טבת ותצלומים של פאבל וולברג מאתיופיה ומחברון, ראיתי את אחד המראות המדכאים בביאנלה כולה: מיצב של רוברט קוז'מירובסקי ובו שורות של בגדי כורים מלוכלכים ואפרוריים, המשתלשלים מהתקרה על שרשראות ברזל. הכורים עצמם אינם, ולא במקרה עולה התחושה שהם קבורים ממש מתחת למקום שבו הצופה עומד, מחכים שיצילו אותם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x