אלבום חופשה

איי סיישל, 2010

"לפני שלוש שנים הייתי באיים הטרופיים האלה בפעם הראשונה עם חברות והתאהבתי, ובשנה שעברה בעלי ואני נסענו לשם עם הילדות לילה ואלי. זה מקום בראשיתי, הטבע שם מיוחד ויפה, מלכותי ממש. בתי המלון מפוארים, וכל צילום נראה כמו גלויה. המון פרחים, ציפורים קטנות אדומות, ועטלפים בשם 'פליינג פוקס', בעלי פרווה כתומה ופני שועל, שעפים בשעות אחר הצהריים. באוויר יש כל הזמן ריח מבושם של וניל וקינמון. החלום שלי הוא לחזור לשם ליותר זמן ולטייל כמו שצריך".

דנה מנוסי, צלמת

קובה, 2009

"זה היה הביקור הראשון שלי בקובה. הסיפור של הסרטנים שם מדהים - ראיתי את זה פעם בסרט ולא האמנתי עד שחזיתי בתופעה במו עיניי: מיליוני סרטנים נודדים בדרכם למפרץ החזירים, וחוצים את הכביש בתקופה של סוף הקיץ. הסרטנים נדרסים, כמובן, ונוצרת שכבה אדומה על כל הכביש; כל הכבישים אדומים. באוויר יש ריח של אשפת סרטנים; אחרי זה הרגשתי שלעולם לא אוכל יותר סי פוד. כשאחד נדרס חבריו אוכלים אותו, ואז גם הם נדרסים. והנהגים - הם מצדם מגלים שבגלגל שלהם יש תקר".

אבי גנור, אמן, צלם, מבעלי מסעדת מנטה ריי וגלידות אייסברג

קובה, 2009 צילום: אבי גנור

סיני, 2008

"הטיול הזה הוא אחת החופשות הכי מדהימות וכיפיות שהיו לי עם הבת שלי תאיר. יצאנו לספארי מים של חמישה ימים על סירה שעוברת מריף לריף בלב ים. אני צוללת כבר מיליון שנה, אבל תאיר, שתמיד חיכתה לי בסירה, בדיוק קיבלה רישיון צלילה, ויצאנו לצלול יחד בפעם הראשונה. זה היה מרגש, להכניס את הבת שלי לעולם הפנימי שלי. שתינו בנות של מים, והרגשתי כמו דולפינה והגורה שלה - צוללות יחד בריפים, ואני מגלה לה עולם חדש".

מיקה שרון, שפית ויזמית

נאושימה, יפן, 2010

"בהחלטה של רגע יצאתי למסע מכונן שנהפך לחוויה משנת חיים. זה היה אחרי לידת בתי עלמה, ופתאום מצאתי עצמי שוב לבד, עם חברתי הטובה מיכל, במקום שחלמתי עליו שנים ושהיה מקור השראה בשבילי. במסגרת שיתוף פעולה בין שנקר לקולג' לעיצוב אופנה בטוקיו, בונקה, הוזמנתי כאורחת שנקר ושגרירות ישראל ביפן להשיק שם את קולקציית חורף 2010 שלי. התארחנו במלונות בוטיק מדהימים, הוזמנו למקדש בודהיסטי שאינו נוהג לפתוח את שעריו לזרים, חגגנו את ראש השנה בנאושימה, אי האמנות, ובעיקר ספגנו תרבות, סטייל ואמנות בכל פינה".

מאיה נגרי, מעצבת אופנה

פריזרן, קוסובו, 2009

"ביקרתי בפריזרן במסגרת קמפיין שהמשרד הכין לקוסובו, שמטרתו להפוך את המדינה, שהכריזה על עצמאות שנה קודם, לאהודה יותר באירופה. במשך שנה וחצי ביקרתי שם הרבה פעמים, גם למטרות עבודה וגם לחופשה, וגיליתי מקום מעניין, צעיר מאוד. רוב התושבים, כ־2 מיליון, הם מוסלמים לייט, והגיל הממוצע שם הוא 26. הקמפיין שלנו - שהיה גם הפרויקט האחרון במסגרת עבודתי במשרד - נחל הצלחה אדירה. הצלחנו להפוך מדינה מוכת מלחמה ופליטים למדינה שרואים בה עתיד והתחדשות".

שוני ריבנאי, אמן, שותף במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי

שוני ריבנאי (שני משמאל)

ראס אום סיד (שארם), סיני, 2008

"זה אחד המקומות היותר יפים שיש. בעלי ואני ביקרנו שם עם הילדים - אלמה, בן ותיאה - כמה פעמים, ובכל פעם המקום נהיה יפה יותר. יש אוצר שלם מתחת, של נופי צלילה מרהיבים. חבל שכרגע אנחנו נמנעים מלנסוע לשם, אבל אנחנו מחכים בקוצר רוח שנוכל לחזור".

רננה קישון, בעלי Clememtina וגלריה קישון

רננה קישון

דלהי, הודו, 2008

"בשנים האחרונות יוצא לי להסתובב במזרח, ואחד המקומות המדהימים ביותר הוא הודו. התאהבתי בה. אמנם מוזיקה קלאסית מערבית היא פחות אטרקטיבית שם, אבל בכל זאת ביקרתי בה לא אחת. קורים שם דברים מצחיקים: בדלהי, למשל, הביאו לי פסנתר כנף שהמובילים לא ידעו איך לחבר אותו - אז הם פשוט השאירו אותו באמצע הרחוב, מפורק. כשהגעתי לאולם הקונצרטים ראיתי פרה שעמדה לדרוך על הפסנתר, והברחתי אותה בעדינות. הרי בכל דלהי יש פסנתר כנף אחד איכותי. בסופו של דבר הפסנתר חובר, אבל לא לגמרי כפי שצריך: הפדלים, התברר, לא חוברו טוב, ובאמצע הקונצרט אחד מהם עף".

גיל שוחט, מלחין, פסנתרן ומנצח

עמק המוות, אריזונה, ארה"ב, 1995–1996

"אני לא אוהב חופשות; בדרך כלל אני מגיע למקומות כאלה רק כחלק מעשיית סרט, ומעביר הרבה זמן בלוקיישן לפני הצילומים. עמק המוות הוא מדבר מרשים ביופיו, שצולמו בו הרבה מערבונים של הבמאי ג'ון פורד. כשנמצאים שם נדמה שהוא מוכר כל כך, עד שמרגישים כמו בסרט. ביקרתי שם עם אשתי איריס (בצילום), ובאחד הטיולים שלנו גילינו את הסלע המופלא הזה - סלע ענק שעומד על סלע קטן ונדמה שהוא עומד לקרוס. זה פלא וגם מטאפורה מופלאה לתהליך עשיית סרט".

אבי נשר, במאי

איסט המפטון, 2010

"התמונה צולמה בבית של אספן אמנות באיסט המפטון. במשך הזמן הבנתי שכאמנית אני לא כבולה לסטטוס חברתי, מה שמעניק לי את החופש להרגיש בנוח ליד עשירים ועניים. אני מניחה שזה אחד היתרונות בלהיות אמנית".

מרים כבסה, אמנית

צילום: מרים כבסה

קאבארטה, הרפובליקה הדומיניקנית, 2009

"התמונה צולמה אחרי שגלשתי שלוש שעות, ואני יוצא מהמים הרוס ומבסוט. זה מקום קסום, ששימש בעבר אתר הגביע העולמי בגלישת רוח וקייט סרפינג. הוא פשוט, לא תיירותי, אין בו אלפי משפחות על החוף, אין מלונות של הכל כלול, ובעיקר פוגשים שם אנשים שבאים לעשות ספורט. היתרון הוא שבבוקר אפשר לגלוש שם גלים ואחר הצהריים לגלוש רוח או קייט סרפינג. גם בת זוגי ובני בן ה־16 גולשים, וככה אנחנו קמים כל יום בשבע־שמונה בבוקר ויוצאים לגלוש. יש מי שנוסעים למלונות החלמה באוסטריה, אני נוסע לשם להחלמה נפשית, פסיכולוגית".

האי לאמו, קניה, 1998

"אחרי שבוע של ספארי וטרק לפסגת הר קניה, הגענו לכפר בשם שילה באי לאמו (Lamu), שהתגלה כמקום קסום ופשוט. זה אי קנייתי באוקיינוס ההודי, עם אוכלוסייה מוסלמית. הכפר מורכב מסמטאות צרות, ללא ריצוף, שמשלבות מוטיבים אסלאמיים ותרבות סווהילית עם חומרים מקומיים - קש, עץ, ובלוקים מחול ים החושפים צדפים ושברי אלמוגים".

תמר אבן, אדריכלית

האי לאמו, קניה רפרודוקציה: אריאל בשור

טוסקנה, איטליה, 2003

"בתחילת העשור הקודם חיינו בחו"ל - אני בצפון איטליה, והדס גרה ולמדה באנטוורפן. מדי שבועיים נפגשנו לסוף שבוע קצר, בכל פעם אצל מישהי אחרת. בפעם הזאת החלטנו לצאת לשבוע חופש, לנסוע ברחבי איטליה עם האוטו שלי ולעצור בכפרים קטנים ואותנטיים. הרגשנו כמו תלמה ולואיז. התמונה צולמה במקום שנקלענו אליו באמצע הלילה; בבוקר, כשקמנו, גילינו שאנחנו בעצם מוקפות בכרמים, בעצי זית ובמטעים עם ריחות יוצאי דופן. זה בית קסום של משפחה שמשכירה צימר, יש להם מסעדה צמודה עם תפריט יומי שתלוי ביבולים של אותו יום, והם מייצרים לבד את היין, הגבינות, הנקניקים... פשוט חלום".

הדס ועינב צוקר, מעצבות אופנה לרוס אווטה

הדס ועינב צוקר

אלכסנדריה, מצרים, 1938

התמונה הזאת של סבא וסבתא שלי, לילי ואלכסנדר פינקלשטיין, שצולמה בירח הדבש שלהם במצרים היא היא שהיתה השראה לפרויקט כולו.

אלכסנדריה 1938

המסע הזה שלהם, שיצאו אליו לאחר שנישאו במלון סן רמו שעל חוף ימה של העיר העברית הראשונה תל אביב, הצית את דמיוני. שהרי פעם, לפני שהמדינה קמה, היה אפשר סתם כך ביום בהיר לצאת למסע מפלשתינה למצרים. הם הפליגו לאלכסנדריה מנמל חיפה לראות את צריחי המסגדים, לצאת רכובים על גמלים לחזות בספינקס ובפירמידות ולשוט על הנילוס. בשנות השלושים החוויה הזאת של לצאת ולבוא בשערי נמל הומה אדם, ספינות, סוחרים, יורדי ים וסתם אנשים, החוויה של מסע בים אל עבר מקום אחר נושאת אותי על כנפי הדמיון אל הרפתקה אקזוטית. היום, כך נדמה, האקזוטיקה נמצאת במקומות אחרים, רחוקים הרבה יותר.