מסיבת גיוס
אמנים מבוססים עורכים אירועי מכירה, ואמנים מתחילים מבקשים תרומות באינטרנט. איך מגייסים כספים בעולם האמנות העכשווית, ומה הסיכוי של אמן צעיר להשיג מימון פרויקט?
האמנים אופיר פלדמן ואיה אליאב שלחו לפני כשבועיים מייל לרשימת תפוצה של כ־200 מכותבים. במייל התבקשו הנמענים להיכנס לאתר kickstarter.com ולתרום כסף למימון הפרויקט החדש של צמד האמנים. kickstarter הוא אתר אמריקאי שמטרתו לאפשר גיוס תרומות לפרויקטים יצירתיים בתחומי תרבות שונים - קולנוע, אמנות, עיצוב ומוזיקה. אמנם רק תושבי ארה"ב יכולים להגיש בקשה לתרומה באמצעות האתר, אך בעיה זו נפתרת בקלות אם יש חברים שגרים שם ומוכנים לתת כתובת ומספר חשבון שדרכו יתקבלו התרומות.
הפרויקט של פלדמן ואליאב נקרא "Art Idol" , בהשראת תוכנית הריאליטי המפורסמת "אמריקן איידול". עלות הפרויקט כ־4,000 דולר, והוא עתיד להתקיים בחלל "Sale Docks” בוונציה. פלדמן ואליאב מבקשים להכתיר במיצג את אמן המיצג הבא, ברוח תחרות הריאליטי הטלוויזיונית. וכמו בתוכניות הטלוויזיה, הצופים מחליטים על הזוכה באמצעות שליחת SMS, ומובן שיש בכך אמירה ביקורתית על עולם האמנות, שנעשה דומה יותר ויותר לתעשיית הפופ.
העמוד שפתחו השניים באתר כלל הסבר על הפרויקט ורקע על האמנים. הוא הציע אפשרויות תרומה בסכומים שונים, החל מדולר אחד. האמנים מעניקים סוג של תגמול על התרומה: מי שתרם 10 דולר זכה בסטיקר של "Art Idol”, ומי שתרם 20 דולר ומעלה הובטח לו שיקבל סרטון תיעודי קצר של המיצג במהדורה מוגבלת. אם הפרויקט לא יצליח לגייס את הסכום במלואו תוך פרק זמן מוגדר, מובטח לתורמים שהתרומה כולה מבוטלת.
אך יומיים לאחר שהאתר עלה, התפרסמה בו הודעה שלפיה האמנים ביטלו את הבקשה לתמיכה. המיילים שנשלחו למעגלים המקורבים לא הניבו תרומות, וגם באתר לא נרשמה התעניינות רבה. במילים אחרות, הקריאה של פלדמן ואליאב למימון לא זכתה לרייטינג המצופה והם החליטו לפרוש. נדמה שללא תכנון מוקדם הפך נושא המיצג - הפופולריות בקרב הצופים כמדד להצלחה - למציאות שלהם.
תלויים בבעלי ההון
סביר להניח שאם פלדמן ואליאב כבר היו אמנים מוכרים ובעלי מעמד (או במילים אחרות, בעלי רייטינג גבוה), הם היו בוחרים בדרך המקובלת: עורכים אירוע מכירה רשמי - בסטודיו של האמן, או של הגלריסט - ומזמינים בעלי הון ואספנים שיקנו עבודות. דוגמה לכך היתה המכירה של סיגלית לנדאו שנערכה בחודש שעבר בביתו של רני רהב בסביון. מטרתה היתה להשלים את מימון התערוכה בביאנלה בוונציה. משרדי החוץ והתרבות נתנו מיליון שקל, ואת היתר גייסה לנדאו לבד. לאחר ניסיונות שלא צלחו לגייס כספים מחברות ומאספנים ("אנשים לא תורמים ללא תמורה”, אומרת נעמי גבעון, הגלריסטית של לנדאו), עלתה אפשרות המכירה. רהב תרם את המקום ולנדאו הביאה את רשימת לקוחותיה ועבודות, שהוצעו בהנחה. האירוע הוגדר כהצלחה וקידם את לנדאו במטרתה לגייס 350 אלף דולר, אבל למעשה היה זה צעד שנבע מחוסר ברירה: מדוע אמנית חשובה כמו לנדאו צריכה לממן עלויות תערוכה?
לנדאו הצליחה לגייס כספים בזכות מעמדה. פלדמן ואליאב ניסו אלטרנטיבה שבאמצעותה גם אמנים צעירים ואנונימיים יחסית יכולים להשיג מימון. קשה להאמין שיגיע היום שבו אמנים לא יצטרכו לחזר אחרי בעלי ההון כדי לממש את עבודתם. אולי הפתרון הוא בכלל העלאת תוכנית ריאליטי חדשה שבה פרויקט האמנות הטוב ביותר יזכה במימון מלא.
