$
אורבניסט

מנגינה יקרה

מוניקה סקס של 2011 מציעה ב"מנגינה", האלבום החדש שלה, מבט מפוכח ובוגר לצד סאונד אלקטרוני מפתיע. 16 שנה אחרי אלבום הבכורה שלהם, "פצעים ונשיקות", חברי הלהקה נפגשים בגובה העיניים

גיא בניוביץ' 11:0209.02.11

הרוק הישראלי חוזר, עידן הגיטרות מתקמבק, הניינטיז חוזרות... דיווחי המוזיקה של התקופה האחרונה עמוסי התלהבות מכך ששורה של אמנים ישראלים איכותיים, שרובם צמחו כאן בשנות התשעים, מוציאים אלבומים בתקופה הקרובה. אולי זה המיאוס מסאונד פופ הדרבוקות המזרח־תיכוני שדבק בכל ערוץ שמע, אולי זו סתם דרכו של עולם המוזיקה, שבו טרנד הולך וטרנד בא. ואם בניינטיז מדובר, אין ספק שהיתה זו תקופה מוצלחת למדי לרוקיסטים, עם אלבומי מופת של להקות צעירות ושאפתניות כמו איפה הילד, תערובת אסקוט, זקני צפת, רוקפור, נושאי המגבעת - ומוניקה סקס.

 

16 שנה אחרי אלבום הבכורה הקלאסי "פצעים ונשיקות", מוניקה סקס היא בעצם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לסופרגרופ (מאז כוורת או תמוז). כלומר להקה שכל אחד מחבריה - יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן צור - הוכיח יפה את יכולתו כאמן סולו עם אלבומים מצליחים ומוצלחים. מבחינה זו, באלבום הזה, הרביעי שלהם, נפגשים השלושה בגובה העיניים כשלאף אחד מהם אין מה להוכיח. רוב הטקסטים והלחנים שייכים לסובול, אבן צור תרם שני שירים ורוט שיר נוסף. אבל הדמוקרטיה מורגשת היטב בשירה של השלושה, למשל, שמתחלקת יפה ביניהם, וגם בחלוקת הסאונד המשובחת של גיטרות, בס ותופים.

 

ממריאים לאט

 

ההפקה המוזיקלית של עופר מאירי מעניקה למוניקה סקס 2011 סאונד אלקטרוני מעודכן ולא צפוי, ומבחינה זו האלבום הרפתקני באופן מענג, אבל בלי לסטות יותר מדי מתבניות הרוק הבסיסיות. "השמלה ממדריד" ושיר הנושא "מנגינה" נבחרו כסינגלים הראשונים מתוך האלבום, ושניהם מופיעים בחלקו הראשון. בחלק הזה, הקצבי יותר, גם "רמקולים" של אבן צור יכול לשמש כלהיט פוטנציאלי. אבל חייבים לומר שדווקא אחריהם, החלק השני של "מנגינה" מעניין יותר ומתפתח לכיוונים מוזיקליים מגוונים. בכלל, זה אלבום שממריא לו אט אט, משירים פשוטים יותר ועד מבנים שמאתגרים את האוזן. זה לרוב טמון בדברים הקטנים, כמו עיבוד מרהיב של כלי נשיפה בשיר המקסים "להפסיד לניו יורק", ההתפתחות של בלדת הרוק "לפני השינה" משיר ערש לרוק מנסר, הצליל הביטלסי המתוק של "ילד מפתח" באדיבות פיטר רוט - כל אלה מייצרים תערובת עשירה ומהנה.

 

(מימין) יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן צור. סופרגרופ (מימין) יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן צור. סופרגרופ צילום: איליה מלינקוב

 

אין כאן תמלילים מצמררים וקורעי קרביים כמו "כל החבר'ה", אלא התבוננות מפוכחת של מוזיקאים בוגרים, גם להווה וגם לעבר. חלק מהשירים משתלבים זה בזה, כמו מארג של תמונות ישראליות במובהק, שמסתיימות בשיר "בלי בלמים", עם הגיטרות שמכסחות מעל נגינת הפסנתר הצלולה של שלומי שבן. מתחשק מאוד לשמוע את האלבום הזה בהופעה ולראות כיצד ההפקה המורכבת שלו באה לידי ביטוי על הבמה.

 

מוניקה סקס תשיק את "מנגינות" ב־24 בפברואר בהאנגר 11 בתל אביב, וגודל האולם כבר מדגים יפה לאן הגיעו מאז ימי המועדונים הקטנים והמעושנים. שלום חנוך, הסנדק של הרוק הישראלי, יכבד בנוכחותו, וכך גם שלומי שבן, ירמי קפלן וקרני פוסטל.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x