פלייליסט חורפי

איך אתם אוהבים את החורף שלכם? מבחינה מוזיקלית, כלומר. יש כאלה שמעדיפים את הרכות של הגיטרות המנחמות, יש בריות שהג'אז הצונן עושה להם את זה - ויש הטוענים שדווקא מוזיקה מתוחכמת נקלטת טוב יותר לצלילי ברקים ורעמים. מה שלא תבחרו בספקטרום הזה, הנה הצ'אנס שלכם לעשות את זה עם מבחר אלבומים ישראליים חדשים - מהצד המושמע פחות של הפלייליסט.

בא בחספוס. זאב טנא. איזה כיף שיש את זאב טנא. זאת המחשבה הראשונה שעוברת בראש כששומעים כל אלבום של האיש, והחדש - העשירי כבר - לא יוצא מהכלל. המילים נוקבות, אינטליגנטיות, שלא מעליבות את המאזין אלא גורמות לו לחשוב. הוא מלא באירוניה עצמית בשירים כמו "לוקח את עצמו ברצינות" או "כבד", ובציניות רכה ב"אלוהים". כשכל זה מושחל על רוק קברטי בהפקה מוצלחת של הגיטריסט אמיר זוסקוביץ', זה קורע את הקרביים. באופן חיובי. טנא (63) הקיף את עצמו בחבורת נגנים מצוינת שהרימה את האלבום הזה בהקלטות של יומיים, בביצועים חיים באולפן שנותנים לכל שיר תחושה של חיות שנעדרת מעבודת אולפן סטנדרטית. אם אתם רוצים לעשות לעצמכם את היום, שימו את הביצוע שלו ל"ביום מסה" של מתי כספי, או את השיר המשעשע "תל אביב/חורף", שנפתח במילים: "תל אביב, את לא בנויה לחורף, תל אביב, את לא עיר של גשמים". אמן.

פרטים: "זה שר", היי פידליטי, 49:09 דק'.

בא בחספוס. זאב טנא

בא ברכות. רועי מולה. ובמעבר חד: רועי מולה יצר אלבום רגיש ואישי מאוד, שמתבסס על נעימות אקוסטית שיקסמו לכל לב בחורף גשום. ואף על פי שחלק מהתמלילים סובלים לעתים מפשטנות יתר, והלחנים פונים במובהק לכיוון הגלגלצי - כן, כולל הכינורות העדינים שמלווים את פריטת הגיטרות - יש גם משהו כובש בפשטות הזו. השירים של מולה מייצגים עולם מבולבל של איש צעיר, שמחפש דרך, גם לאהבה וגם לחיים בכלל. "בונה סביבי חומה, חומה קטנה ועגולה, שלא יראו אותי משתגע", הוא שר ב"חומה חומה", ובסינגל "נקודת משבר" הוא מדבר על הצורך "להרפות ולשחרר", כמו טיפול פסיכולוגי. בדבר אחד אין ספק: מולה מתאים לרדיו שלנו לא פחות מכאלה שהגיעו לשם לפניו.

פרטים: "האמת שבדברים", התו השמיני, 36:37 דק'.

בא ברכות. רועי מולה

בא בג'אז. אמיר גבירצמן. והרי מבצע: אם תמצאו כלי נשיפה שבו אמיר גבירצמן אינו שולט - תקבלו את הכסף בחזרה. הנה רשימה חלקית מאלה שמככבים באלבום הג'אז הנפלא הזה: סקסופונים, חלילים מכל סוג אפשרי, קלרינט, חמת חלילים סקוטית - ואפילו הוובוזלה הבלתי נלאית מהמונדיאל. המוזיקה שלו משלבת מזרח ומערב, אירופה, דרום אמריקה ואפריקה, וריקוד סוער מול עדינות מפתיעה. גבירצמן, שמרבה להופיע בכל רחבי העולם, חיבר חלק מהקטעים, והאחרים הם עיבודים שלו לצ'יק קוריאה, ריי צ'רלס ואפילו הבולרו של ראוול. זה מקפץ, זה מענג וזה שווה מאוד את ההאזנה שלכם. למשקיעים מומלץ ללכת גם להופעה, המספקת חוויה של ממש.

פרטים: "Inhale Exhale / (שאיפות ונשיפות)", הוצאה עצמית, 50:54 דק'.

בא בג'אז. אמיר גבירצמן

באים בלועזית. Trademark. הקריאה הפתאומית "יאללה" באמצע השיר הראשון, "Anywhere But Here", מטלטלת את המאזין, ששקוע בצליל הרוקיסטי שכאילו יצא מהאי הבריטי. אז נכון שההקלטות של האלבום נעשו באנגליה, תחת ניצוחו של המפיק המקומי ניק בריין, אבל להקת טריידמארק - כולה ישראלית משלנו, ופועלת כבר כחמש שנים. הצליל - גיטרות מייללות, בין רוק קולג'ים לפאנק־רוק מתון יחסית, שמזכיר קצת את Weezer האמריקאית או את יוסלס איי־די הישראלית. מכיוון שהסולן דן נווה עובר בהצלחה את מבחן המבטא, האלבום יכול לשבת לצדה של כל להקה דומה ברחבי העולם, בין היתר בשל הפקה מוקפדת שמייצרת רעש מהנה. מי יודע, אולי זו ההצלחה הישראלית־בינלאומית הבאה? שווה לשמוע ולשפוט לבד. פרטים: Future Analogue, הוצאה עצמית, 44:36 דק'.

באים בלועזית. Trademark