משיחת יתר: עתיד לא מושלם

האם רעיון אמנותי יכול לשמש נקודת מוצא למוצר כלכלי שישנה את פני העולם? האם השילוב בין האדם למכונה שעולה בסרט "סרגיי בי" של מירי סגל ואור אבן טוב ישנה את פני האנושות באופן גורף? שאלות אלה ואחרות עולות תוך כדי צפייה בסרט שמוצג בגלריה דביר בתערוכה “Future Perfect“ (נחום 11 תל אביב).

הסרט נמשך כ־20 דקות, ונראה כמצגת עשויה היטב שבה מנכ"ל של תאגיד בדוי בשם "gooble" (פרפראזה על google, כמובן, שמתחברת גם לשם הסרט) מציג בפני קהל צופים מכל העולם את המצאת ה־Gmind. מדובר במכשיר מעוצב שמורכב על הראש - מעין מחשב לביש שמופעל בכוח מחשבתו של המשתמש. הדובר מאוד משכנע בנוגע לאיכויות המוצר, ולא במקרה: דמותו מבוססת על ניתוח הרטוריקה של סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל.

כפילו של מנכ"ל גוגל. בסרט הבדיוני הוא "סרגיי בי", מנכ"ל גובל

מאגר הנתונים המבהיל

המכשיר כולל מיקרו צ'יפ המאפשר גישה לאינטרנט ומקרן זעיר שמקרין את האינפורמציה על הרשתית, מצלמה קטנה ומכשיר שקורא את גלי המוח. המחשבה מחליפה את העכבר והמקלדת, ובאמצעותה אפשר להיכנס למנועי חיפוש באינטרנט, להקים מאגרי נתונים ולנהל צ'אטים עם אנשים. בכוח המחשבה נוכל להקליט ולתעד את כל מה שקורה ולשמור את הכל. במכשיר העתידני אין זיכרונות סלקטיביים, או הדחקה.

אחד הרגעים המצחיקים והמצמררים בסרט הוא כשהמנכ"ל מציג את ה־Gmind לילדים. "כל החוויות המרגשות של חייהם יוקלטו בזמן אמת", הוא מציע. איך זה יקרה? ברגע שהחיישן שמחובר לגלי המוח יחוש בהתרגשות של התינוק, הוא יפעיל את המצלמה.

רק המכונה שורדת

סגל מספרת שהרעיון לעבודה נולד כבר ב־2005, בעקבות ניסוי שבו מדענים הצליחו להזיז סמן של עכבר בכוח המחשבה: "הייתי בהלם מהגילוי הזה, ולפני כשנה אור ואני החלטנו לעשות סרט שמתמקד בהצגת ההשלכות של מוצר כזה. השילוב בין המכונה לאדם עורר מאז ומתמיד אימה גדולה", אומרת סגל, “אבל הפחד הגדול שגלום במוצר הזה הוא לא רק חדירה לפרטיות - שהמנכ"ל בסרט מבטיח הגנה מוחלטת מפניה - אלא שבאיזשהו אופן אנחנו מאמינים שזה ישנה את צורת האדם”.

קורא המחשבות. אמנות או מציאות?

"זו לא מחשבה קיצונית, זה קורה כבר עכשיו, בפייסבוק", אומרת סגל. "אנשים עוברים לחיות ברשת, כל החיים שלהם מוצגים שם בכל רגע נתון. הם מעדכנים את מצב הזוגיות, ובאיזה מקום הם נופשים. בעיית הפרטיות נפתרת, כי אנשים פשוט ויתרו על הפרטיות שלהם. בעולם שבו יש מכונה כזו, מבחינה אבולוציונית מי שאין לו נשאר מאחור. זה משנה את כל היחס שלך לאלמנטים אינטימיים בחיים שלך ולזיכרונות - הזיכרונות שלך מאופסנים שם. אתה מגלה שאם אתה לא מכונה אין לך סיכוי לשרוד. הנשמה שלנו תשתנה ללא היכר. ולא מדובר בתחזית חסרת בסיס - הרי ההתנהלות החברתית שלנו היא חלק מהנפש. אין עוד אינדיבידואליות, כולם מחוברים לאותה רשת, החיים הם פומביים. אולי בדור שלנו עדיין יש אפשרות בחירה, אבל הילדים שלנו כבר לא יבחרו".

נדמה שמדובר פה בהצעה לפתח מודל, ולא רק בתוצר אמנותי.

"מובן שנשמח אם יפנו אלינו ממכון ויצמן ויציעו לנו להמשיך ולחקור את האספקטים הפסיכולוגיים, האתניים ומוסריים שנלווים לפיתוח שכזה, וכבר מתרחשים. אלה גם השאלות שאנחנו מקווים שיעלו בעקבות הצפייה בסרט. אבל אין לנו כוונה לייצר מוצר חדש. הטכנולוגיה של הקרנה לתוך רשתית כבר קיימת, אפשר לחבר אלקטרודות לראש ולכתוב טקסט באמצעות מחשבה, ואם הצלחת להניע עכבר בכוח המחשבה, אפשר באותה מידה להקליד כך על מקלדת. דברים כאלה עומדים לקרות, לדעתנו, ובעתיד הלא רחוק".

ואם מישהו ירצה לרכוש את האב־טיפוס שמוצג בגלריה, הרי שעיצבו אותו המעצבים התעשייתיים שי לניר ואיתי בינגרטן, הוא יוצר בסין, ומחירו 5,000 יורו.