• תפריט
פנאי

רשומון בהבימה

הבקשה לצו מניעה להורדת המחזה "נפגעי חרדה" בהבימה עקב אי־תשלום תמלוגים חשפה את המצב הקשה של התיאטרון - גירעון מצטבר של 40 מיליון שקל ותוכנית התייעלות רוחבית שעלולה להביא לקיצוצים כואבים. האם התיאטרון הלאומי בסכנה?

מאיה נחום שחל 13:1028.10.10

בעוד כמה ימים תגיש הבימה לבית המשפט המחוזי בתל אביב את תגובתה לבקשה להוריד את ההצגה "נפגעי חרדה". הבקשה לצו מניעה הוגשה על ידי היוצרים מיכאל בריזון (ב' מיכאל), מרדכי קירשנבאום ואפרים סידון באמצעות עו"ד גלעד ברנע, עקב חובות תמלוגים בסכום של 26,678 שקל לכל אחד מהיוצרים. הטענות האלה מצטרפות לתלונות של עובדי התיאטרון כפי שנמסרו ל"כלכליסט", על כך שבמשך שנים - לתקופות קצובות - התיאטרון לא מעביר כספים שנוכו משכרם לטובת קרנות השתלמות ופנסיה לידי הקופות, וגם לא את חלקו כמעביד. כך מתנהל גוף, "התיאטרון הלאומי", כשיש לו 40 מיליון שקל גירעון מצטבר, מתוכם 25 מיליון חוב למדינה.

 

הבימה חולה מאוד, כבר הרבה שנים. היא פועלת 15 שנים תחת נאמן ובחודשים האחרונים תחת מועצת נאמנים, ומאחוריה שלוש תוכניות הבראה. לפני כמה ימים הוגשה למשרד התרבות בקשה לסיוע. ממינהל התרבות נמסר: "אנו בוחנים עם משרד האוצר את האפשרות להגדיל את התמיכה. מקווים שנקבל תשובה בימים הקרובים".

 

לא להפקיד שיקים

 

מהבקשה לצו מניעה עולה כי התנהלות הבימה היא כשל גוף העומד בפני קריסה. בשיחה שהתקיימה ב־21 בספטמבר 2010 במשרדי הבימה, בין מיכאל בריזון לחשב התיאטרון יוסי גורודנסקי, הציע האחרון בשם הבימה כי לתובעים יינתנו שיקים מעותדים בגין החוב, אך הוא הוסיף ואמר כי יודיע לתובעים אם לא יהיה לשיקים אלה כיסוי, כדי שלא יפקידו אותם. במהלך השיחה שמע מיכאל בריזון כי מצבה הכספי של הבימה בכי רע זה שנים רבות, וכי היא חייבת כספים לאנשים רבים ולאורך זמן. לשאלת בריזון אם לא היה ראוי כי במהלך המשא ומתן לחתימת ההסכם יאמרו נציגי הבימה לתובעים כי אין לה, בעצם, אפשרות לעמוד בתנאיו, השיב גורודנסקי כי אכן ראוי היה שמישהו יאמר להם זאת. בהמשך אישר החשב כי הפרות ההסכם יימשכו, לנוכח המצב הכספי העגום.

 

השיפוצים בהבימה. עלות השהייה מחוץ לבניין מסתכמת עד היום בכ- 30 מיליון שקל השיפוצים בהבימה. עלות השהייה מחוץ לבניין מסתכמת עד היום בכ- 30 מיליון שקל צילום: אוראל כהן

 

איתן סביליה, יו"ר ועד העובדים של הבימה, מתאר שנים ארוכות של התפשרות וניסיון לבוא לקראת המעסיק: "15 שנים היו הקפאות כסף ודרגות. ויתרנו בשנים האלה על הרבה מאוד כסף לטובת התיאטרון. הם באו עם הצעה לתוכנית הבראה, שתוריד לנו 10% מהשכר בכל חודש לטובת הבראת התיאטרון, אולם זו הפעם הרביעית שעושים את זה. אני יכול להגיד למנהל האמנותי: למה אתה רוצה שאני אשלם לך את ההלוואה הזו? כדי שאתה תוכל לשלם ליצפאן אלפי שקלים בערב? כמנהל אמנותי אתה צריך לדעת שהיום אתה לא מתחרה בקאמרי ובבית ליסין, אלא שורד".

 

תחרות על רייטינג

 

אחת הטענות המרכזיות של התיאטרון היא כי הקשיים נובעים מהעובדה שאין לו בית כבר ארבע שנים, מאז תחילת השיפוץ בבית הבימה ב־2007. השיפוץ היה אמור להסתיים לפני כשנה, אך כרגע מדברים בבימה על שנת 2011 כיעד. "יש לנו עלויות תפעול מטורפות שנובעות מהיציאה מהבניין", אומר דוד בועז, יו"ר מועצת הנאמנים של הבימה, "והמדינה הכירה בזה ומפצה אותנו ב־2.5 מיליון שקל בשנה, אבל זה לא ריאלי, כי זה עולה הרבה יותר. זו סיבה נוספת לתזרים הבעייתי, ולאו דווקא משום שהוא תיאטרון לא מצליח". אולם שחקנים שעבדו עם התיאטרון אומרים ל"כלכליסט" כי אינם מקבלים את ההסבר. לדבריהם רצון המנהלים להוביל ברייטינג על בית ליסין והקאמרי הוביל לבחירות לא נכונות, להפקות ענק שלא נמכרו מספיק, ולתשלום אלפי שקלים בערב לכוכבים ולחוזים שעוד בטרם נחתמו ברור היה כי לא יוכלו לעמוד בהם. לשחקנים ולעובדים נמאס לשבת בשקט.

 

לדברי דוד גלנוס, יו"ר איגוד האמנים בהסתדרות, "היתה לנו אסיפה השבוע, והגיעו אליה עובדים ושחקנים שחתומים על הסכם קיבוצי, כאלה שחותמים על חוזה באמצעות אמרגן, וכמובן גם יו"ר מועצת הנאמנים דוד בועז. בשיחה נאמר כי חייבים 'לעטוף' את התיאטרון, בשל המבנה החדש והבעיות הניהוליות שנוצרו בעקבותיו. ההנהלה מבקשת שהעובדים והשחקנים יעזרו וייתנו חלק מהשכר ומההכנסות שלהם לתיאטרון כהלוואת גישור לתקופה זו, ואני לא מוכן בשום אופן לתת שקל אחד, אם אני לא אדע לאן הוא הולך. לא יכול להיות שמנכים לעובדים כסף לקרן פנסיה ולא מעבירים אותו ליעדו - זה פלילי! אני לא יודע לאן הלך הכסף, אבל אני יודע שהוא הלך. אם חס וחלילה קורה משהו לעובד הבימה היום, אין לו פנסיה. למרות כל זאת צריך להבהיר ששני המנכ"לים, אודליה פרידמן ובני צרפתי, הם אנשים טובים מאוד. צריך תיאטרון לאומי. פשוט צריך לתקן".

 

דוד גלנוס, יו"ר איגוד האמנים בהסתדרות: "אני לא יודע לאן הלך הכסף. אם חס וחלילה קורה משהו לעובד הבימה היום, אין לו פנסיה" דוד גלנוס, יו"ר איגוד האמנים בהסתדרות: "אני לא יודע לאן הלך הכסף. אם חס וחלילה קורה משהו לעובד הבימה היום, אין לו פנסיה"

ההוד יחזור

 

בועז כיהן בעבר כממונה על התקציבים במשרד האוצר, ומסיבה זו רבים מעובדי הבימה תולים תקוות ביכולתו להביא להבראת התיאטרון. "המצב של התיאטרון ב־2010 טוב בשוטף, והתיאטרון עומד יפה בתוכנית של 2010, והגדיל את ההכנסות מעבר לתקציב", אומר בועז. "הבעיה שלו היא חטאי העבר, שכל הזמן מתגלגלים לפתחו. לכן התזרים שלו בעייתי. הוא מצליח בשוטף, והצגות שלו רצות יותר מאלה של תיאטרונים אחרים, ולכן צריך להבחין בין הדברים. אני בעד הרחבת היקף העבודה, ולא צמצומה, כי ככל שהתיאטרון עובד יותר הוא פורח כתמר.

 

"האסיפה בשבוע שעבר היתה ביוזמתי, גם לאור פרסומים שליליים בעיתונות, וחלק מהדברים יוצאים מעובדים שנמצאים במצב של תסכול וייאוש", מסביר בועז. "אז החלטתי שעדיף לדבר, והסברתי שיש תוכנית סיוע של המדינה לתיאטרון. המדינה רוצה שהתיאטרון יעזור לעצמו, ובין היתר עלתה אפשרות של קיצוץ רוחבי. אנשים, אני חושב, שמעו והבינו בפעם הראשונה שהתיאטרון בסדר. שהוא ייכנס בעוד פחות משנה לבניין המחודש ויוכל לממש את עצמו גם כלכלית כמו בעבר, ולא יצטרך לתפקד בהכנסות מצומצמות".

בנוגע לאי־תשלום קרנות פנסיה כחוק הוא אומר: "אי־העברת ניכויים לקרנות השתלמות, מס הכנסה וביטוח לאומי היא מעשה בלתי חוקי, ואני לא מצדיק אותו. יש לי ביקורת על אופן ניהול התזרים, וצריך היה להימנע מהדברים האלה, אבל זה כורח שנכפה מהעבר. צריך לתת לתיאטרון קרדיט להיכנס לבניין ולחזור לימים הטובים".

 

תגובת הבימה:

 

"הבימה הוא התיאטרון הלאומי של ישראל, ולכן מצופה מכל הגורמים, לרבות מממשלת ישראל, לעשות את המקסימום כדי לתמוך בו ולטפח את קהל הצופים הנאמן שלו ואת שחקניו המוכשרים. התיאטרון הלאומי של ישראל נמצא כיום בתקופה כלכלית לא פשוטה וללא בית משלו. אם כל הגורמים לא יתעוררו ומהר, מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה מחסלת את אחד מנכסי התרבות העיקריים שלה.

 

התיאטרון נמצא כבר ארבע שנים מחוץ לביתו ונאלץ לנדוד בין כמה אולמות, וכל זה במטרה להמשיך ולקיים תיאטרון איכותי ולספק לקהל הצופים חוויית תיאטרון מהמעלה הראשונה.

 

האבסורד הוא שעלות השהייה מחוץ לבניין, המסתכמת עד היום בכ־30 מיליון שקל, ממומנת ברובה מתוך קופת התיאטרון ומתקציבו השוטף. זאת ועוד, ההקצבה שהתיאטרון קיבל ממשרד התרבות, אשר עמדה בעבר על סכום של כ־20 מיליון שקל, צומצמה ל־17 מיליון חרף הבטחות הממשלה לספק רשת ביטחון כלכלית בתקופה שבה התיאטרון שוהה מחוץ לבניין.

 

בנוסף לכל הצמצומים והקשיים אנו נמצאים בעיצומה של תוכנית התייעלות רוחבית המקיפה את כל מגוון הפעילויות, התחומים וכוח האדם, לרבות החלטות שמטבע הדברים אינן נעימות למספר עובדים ושחקנים. עם זאת יש לזכור שאנו נמצאים כעת על סף המעבר למשכן הקבע עם השלמת השיפוצים. את 2009 סיימנו באיזון וגם את 2010 יסיים התיאטרון כשתקציבו בעודף תפעולי.

 

באשר להצגה "נפגעי חרדה", אנו נמשיך להריץ את ההצגה לטובת הקהל, השחקנים והיוצרים עד להחלטת בית המשפט".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x