תקציב משרד התרבות: טוב, אבל לא מצוין

"אנחנו מאוד שמחים שהשרה לבנת הצליחה לעמוד על המשמר ולא להקטין, אלא להגדיל את התקציב. אולם בסופו של דבר אנחנו לא מתרשמים, כי בתחום הצר שלנו אין שינוי משמעותי". כך אומר איתן שוקר, יו"ר האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל. שוקר מייצג את המצב בענף האמנות הפלסטית, אך משקף את התחושה הכללית שעולה משיחות עם גורמים בתחום התרבות - מחד שמחה על הגדלת בתקציב, מאידך תחושה שמדובר בצעד חשוב אך לא מספיק. שוקר מסביר: "תפקידה של שרת התרבות אינו רק לדאוג ליותר כסף, אלא להביא לכך שהמדינה תרכוש אמנות ולקדם חוקים שייתנו עדיפות במס גם לאמנים וגם לרוכשי אמנות".

תכנון לטווח ארוך

ובכל זאת יש סוג של סיבה למסיבה. הסכם התרבות שנחתם בין משרד התרבות והספורט למשרד האוצר אושר במסגרת תקציב 2011, ויעמוד על 612 מיליון שקל לעומת 581 מיליון בתקציב 2010 (ראו פירוט במסגרת). הישג חשוב נוסף של המשרד הוא הארכת תוקף ההסכם לשלוש שנים, עד 2014, עם צפי להגדלת הסכום מדי שנה. מדובר בהישג עבור השרה לימור לבנת, במיוחד בשנה שבה קוצץ תקציב הביטחון, ומשרדי הממשלה השונים התחייבו לקצץ מדי שנה 2% מתקציבם.

אז מה הצעד הבא? "כלכליסט" פנה לארבעה גורמים מובילים בתחום התרבות ושמע מהם מה עוד צריך לעשות.

ב־2010 עמדה ההקצבה לתחום הספרות על 10 מיליון שקל. אך לדברי הסופר אתגר קרת, הכספים אינם מוקצים נכון. כיום הם מוקדשים בין השאר לערבי ספרות, הוצאת כתבי עת ספרותיים ומרכזי ספרות. אולם לדברי קרת, סופר שירצה לקבל תמיכה לתרגום ספרו או הפיכתו לתסריט, כדי שיזכה לחשיפה גם בשוק הבינלאומי, ייתקל בקיר. מדוע אפשר לקבל מהמדינה תקצוב למחקר ולפיתוח תמורת תמלוגים ממכירות עתידיות, ואילו לסופר שמעוניין לקבל תמיכה בתרגום ספרו תמורת תמלוגים אין כתובת? "אם היתה קרן למימון תרגום שתסייע לסופרים צעירים לפרוץ לחו"ל זה היה נפלא", אומר קרת.

ואגב חו"ל, קרת מציין שיש מדינות בסקנדינביה שכל ספר ראוי שיוצא בהן נרכש ומופץ על ידי משרדי התרבות שלהן ב־2,000 עותקים. "אחת הבעיות הגדולות של סופר היא הכנסה לא סדירה. אנחנו סקטור שקל להתעלם ממנו, כי אנחנו לא יכולים להחשיך את המסך. מקסימום משורר יאיים שהוא לא יכתוב יותר שירים", חותם קרת.

תקציב התיאטרון עמד ב־2010 על 79 מיליון שקל, ומחולק לגורמים רבים על פי הקריטריונים שקבע המשרד. השחקן נתן דטנר, ששימש עד לאחרונה גם כמנכ"ל תיאטרון באר שבע, פחות מתרשם מהעלייה בתקציב ויותר מהתכנון לטווח ארוך. "הגידול המספרי אינו גדול, אם כי עצם קיומו מתקבל בברכה", הוא אומר. "ניהול התהליכים קדימה לאורך זמן יעניק שקט תעשייתי ויאפשר לתכנן ולהעז יותר מבחינה רפרטוארית. כשהתקציב סגור לשנים קדימה, קל יותר לנהל ולא לעבוד אד־הוק, דבר שאינו מובן מאליו בתעשיית התיאטרון".

נתן דטנר ב"כנר על הגג" של תיאטרון הקאמרי צילום: חיים הורנשטיין

המשרד לא מעודכן

הקצאת המשרד לאמנות פלסטית עומדת כיום על 4.2 מיליון שקל ועלתה בשנתיים האחרונות ב־400 אלף שקל בלבד, המועברים לגלריות ולפרויקטים מיוחדים. תקציב כלל המוזיאונים בישראל עלה בכ־2.5 מיליון שקל, ועומד ב־2010 על 38.5 מיליון שקל. בימים אלה חוקר שוקר מטעם בצלאל את ההיבטים הכלכליים של האמנות הפלסטית בישראל בהשוואה לעולם, והוא מזועזע מהפערים. התקציב מתעלם לדבריו מההתפתחויות בתחום במהלך השנים. לדוגמה, בשני העשורים האחרונים נכנסו למוזיאונים המיצגים, המיצבים והווידיאו ארט, שדורשים מהיוצר והמוזיאונים שמציגים אותם יותר משאבים. "לא עשו בארץ את התיקון התקציבי שנעשה בהרבה מדינות", הוא אומר.

בעיה חמורה לא פחות, לדבריו, היא היעדר פיקוח ורגולציה על המוזיאונים לאמנות. "אין בחוק המוזיאונים סעיף שמחייב לרכוש אמנות ישראלית. המצב בארץ הוא כל כך גרוע, שאם ניקח את המוזיאון הכי חשוב - מוזיאון ישראל - נראה שב־2007 עמד היקף ההוצאות שלו לרכישת יצירות ישראליות על 0.15% בלבד מסכום ההוצאות הכולל.

"רוב התמיכה באמנות פלסטית אינה מגיעה לאמן ומבחינתו, אין לגידול בתקציב שום משמעות. הגדלת התקציב למוזיאונים היא בעיקר עבור תשתיות ולא לרכישה", מסכם שוקר.

גם בתחום המחול עולה טענה על היעדר רגולציה. לדברי יאיר ורדי, מנכ"ל מרכז סוזן דלל, מופעי המחול היום מתוחכמים ויקרים יותר, והתקציב אינו מספיק לכסות את העלויות. מרכז סוזן דלל מתוקצב במיליון שקל מתוך 29.4 המיליון המוקדשים בתקציב 2010 לענף המחול בארץ. לדברי ורדי, התקציב צריך להיות מכוון לתמיכה מסיבית ביצירה צעירה ובריבוי פרויקטים. אפיק נוסף שיש לנתב את ההקצאות אליו הוא ניוד מופעים בארץ. "לצערי פחות ופחות מופעים מתקיימים ברחבי הארץ, כי למועצות המקומיות יש בעיות מימון".