מצוות פיתוח לפיתוח קול
לאורך כל הקריירה שלו כבכיר במיקרוסופט, אור בן־נתן לא ויתר על החלום שלו לשיר אופרה באופן מקצועי. לפני כמה שנים הוא התפטר, שחרר את הזמר הפנימי שלו ועלה על הבמה כדי להשתתף באופרה "סינדרלה"
כשמסתכלים על אור בן־נתן שר אופרה, קל להאמין שהוא עושה את זה כבר שנים: הוא נע על הבמה בטבעיות מוחלטת ושר את הבס הערב שלו בביטחון, בשחרור ובעיקר בהנאה עצומה ובלתי מוסתרת.
מה שגלוי פחות הוא שבן־נתן (55) בחר באופרה כקריירה שנייה: בהכשרתו הוא מהנדס אלקטרוניקה, ואת רוב שנותיו עשה במיקרוסופט, שבה הגיע לתפקיד ראש קבוצה. את המשרה הבכירה, המשכורת השמנה ורכב המנהלים הוא החליף בשיעורי פיתוח קול אצל טובי המורים והפסנתרנים. היום הוא חלק מקבוצת הסטודיו של האופרה הישראלית, המורכבת מצעירים בוגרי בתי ספר למוזיקה שמשתלבים בהדרגה בהפקות. עד היום הוא הופיע ב"צחוק של עכברוש" של אלה מילך שריף ונאווה סמל בתיאטרון הקאמרי, עם התזמורת הסימפונית ירושלים, והקיץ הוא יככב בהפקה האופראית של "סינדרלה".
"המוזיקה, והדברים שהיא מביאה לחיינו, הם לא רגילים", אומר בן־נתן בהתרגשות. "שבעתי מכל הנסיעות במחלקת עסקים והארוחות המפוארות בחו"ל. בפעמים האחרונות שהייתי במטה מיקרוסופט ברדמונד כבר הסתובבתי ממשרד למשרד ואמרתי לעצמי 'מה לעזאזל אני עושה כאן'. עברתי פאזה, אין מה לעשות".
מהניהול לבמה
בן־נתן התחיל כחובל בחיל הים. במהלך שירות הקבע שלו למד הנדסת אלקטרוניקה, ועבד בתחום עד תחילת שנות ה־30 שלו. למיקרוסופט הוא הגיע ב־1988 - תחילה כמתכנת, ומשם עלה בסולם הדרגות עד תפקידו האחרון כמנהל קבוצה של 60 עובדים בתחום הפיירוול. "מיקרוסופט היא אחת החברות שהכי כיף לעבוד בהן", הוא מסביר, "זה לא שמאסתי בחיי. הייתה לי משכורת שלא יכולתי לקוות שמישהו ישלם לי במקום אחר, ולכן היה ברור לי שאם לעזוב, זה רק כדי לשיר".
את חלום האופרה, הוא מגלה, גלגל ברקע כבר שנים: הוא החל ללמוד אופרה עוד לפני שנסע לארה"ב - תחילה אצל טובי המורים בישראל, ובהם מאי ישראלי, מירה זכאי וחני ריקרדו, וכשהגיע לסיאטל המשיך אצל ליאון לישמן.
את מימוש החלום הוא שב ודחה בשל הדאגה לעתיד הכלכלי - אבל כשהילדים בגרו, הוא החליט ללכת על זה. "כבר בשנה האחרונה במיקרוסופט הייתי נעלם פעם בשבוע ונוסע ללמוד פיתוח קול", הוא מספר. "בשלב מסוים המצב בתוך הקבוצה הצביע על זה שהגיע הזמן לפרוש בשיא. אמרתי למנהל שלי שאני רק מחכה לגדל את הצעירים שיחליפו אותי ולעזוב".
לא היו חששות כלכליים?
"מבחינה כלכלית אנחנו די מסודרים. מי שהגיע למיקרוסופט ב־1988 והיה שם עשר שנים לפחות, חווה על בשרו ועל האופציות שלו עלייה מטאורית במניה. למזלי, קיבלתי גם ייעוץ כלכלי שהחזיר אותי אל הקרקע, רגע לפני שהמשבר הכלכלי התפוצץ".
הרגע הגיע לפני שנתיים, ויום למחרת עזיבתו כבר החל בן־נתן את לימודי האיטלקית שלו - דרך הרשת. "הלימוד העצמי הוא אחד מהדברים שלמדתי במיקרוסופט ולקחתי איתי", הוא אומר. "יש לי גם מעבדת וידיאו שבה אני צופה בעצמי שר, ומשפר ומתקן כדי שבהופעה הבאה אני לא אתבאס. אני מתייעץ עם אנשים ומבקש לקבל הרבה פידבק. בהתחלה לא רצו להעיר לי כמו שמעירים לצעירים בסטודיו, עד שאמרתי לפסנתרנית שמלווה אותנו שלא תתייחס אליי כאל 'המבוגר'".
אושר, לא עושר
את הקונצרט הראשון בביתו ערך לפני כמה שנים מול 100 איש בסלון, בליווי של הפסנתרן יונתן זק. אחרי כמה קונצרטי סלון, אנשים זיהו את הפוטנציאל וביקשו מבן־נתן לארגן ערבי תרומות: בתחילה ערב עבור ילדה חולה, שבו גויסו 6,000 שקל, ולאחרונה גם קונצרט צדקה עבור "יד עזר" בזכרון יעקב, בערב שגייס תרומות של 20 אלף שקל.
"אני לא מחפש להתעשר מהמוזיקה", הוא אומר. "משירה לא רואים כסף. אני משקיע בזה הרבה יותר ממה שאני מקבל: כל שיעור פיתוח קול עולה לי 350 שקל, בעוד שעבור הופעה אני מקבל לא יותר מ־500 שקל, והחזרות בכלל בחינם. אבל זה עושה אותי מאושר".
יש לך תוכניות לחזור להייטק?
"כרגע, ממש לא. אולי מתישהו יתחשק לי לתת ייעוץ".
מה השאיפה שלך?
"יש זמרים שאני מקשיב להם ואני מתרגש. אני רוצה לרגש, ויש כבר אנשים שאני מרגש אותם".
