על חבל דק: אתרי הסנפלינג המרגשים בארץ

מזג האוויר המשתפר ושבוע העבודה הקצר יוציאו שוב את ההמונים לטייל בסוכות, והאתגריים שבהם יעדיפו את מה שמכונה בחו"ל קניונינג (Canyoning) ואצלנו סנפלינג. זה אינו ענף שמתאים לכל אחד אלא ספורט אתגרי לכל דבר, ולכן ההתייחסות אליו צריכה להיות כזו.

"כלכליסט" נעזר באנשי מקצוע כדי לסקור את אתרי הסנפלינג שנחשבים לטובים בארץ, ושמע מהם המלצות על הפעילות — אך רק בתנאי שהיא נעשית במלוא האחריות. רשימת האתרים המותרים לגלישה באתר www.parks.org.il.

נחל זויתן. גובה הגלישה: 3 גלישות של 28-8 מטר צילום: ערוצים בטבע

צפון

הנקיק השחור. זוויתן, רמת הגולן. הזוויתן הוא אחד הנחלים הפופולריים ביותר לטיול ברמת הגולן. הוא מתאים לטיולי משפחות, ולאורך המסלול ניתן למצוא נקודות מפגש עם בריכות מים רבות ומהנות. מי שמעוניין לגלוש במקום ויגיע עם הציוד והרקע המתאימים, ייהנה משלוש גלישות שגובהן 8–28 מטר, אם כי אין חובה לרדת בנקיק בסנפלינג וניתן לעקוף אותו.

למי: הגלישה בטיול זה מתאימה גם לילדים מגיל 12, או לצעירים יותר בליווי הורים, שיגלשו איתם או במקביל אליהם. חשוב לדעת: יש ליידע את הפקחים בכניסה לשמורה על הכוונה לגלוש ולהירשם בשעת הכניסה. ידיעת שחייה חובה.

הוטה 6. בית ג'ן, גליל עליון. הוטה הוא כינוי למערות שהן בולענים קרסטיים. מסלול ההליכה למערה, הסמוכה להר מירון, הוא קצר ומעגלי, ואורך המערה 120 מטר. במערה מתבצעת גלישה של 30 מטר, וגם גלישות קצרות. למי: הגלישה בהוטה 6 מיועדת רק לבעלי ניסיון וידע בטיפוס, שכן בסופה יש צורך לטפס על החבל. חשוב לדעת: עדיף לגלוש בחבל אחד ארוך, ולא לשכוח פנסי ראש. הגלישה במערה אסורה בין 1 בנובמבר ל־1 באפריל, כדי לא להפריע את שנת החורף של העטלפים. רצוי להשאיר אדם אחד מחוץ למערה לצורכי בטיחות.

מערת הוטה 6. גובה הגלישה: הנקודה הגבוהה ביותר 30 מטר צילום: קבוצת מדריכי הרים

מרכז

מצוק שילת. סמוך למודיעין. המצוק פופולרי גם לגלישה וגם לטיפוס, בין השאר מכיוון שהוא מוצל ברוב שעות היום. זהו מצוק רחב שלמרגלותיו זורם נחל שילת, גובהו 32 מטר, אך אפשר לגלוש או לטפס רק לאורך עשרה מטרים ממנו. מעוגנים בו "בולטים" (יתדות מיוחדות) לכ־20 מסלולים שונים. רבים מגיעים למצוק זה לצורך אימון, ולעתים קרובות אפשר לראות שם גם אימונים של יחידות חילוץ צבאיות. למי: המסלול מיועד גם לילדים מגיל 10–11. חשוב לדעת: המצוק קרוב לגדר ההפרדה.

מצוק שילת. גובה הגלישה: 10 מטרים

מערות לוזית. מושב לוזית, סמוך לבית שמש. הגלישה במערות מתאימה גם למתחילים. לא קיימת פה שאלה של היכן להניח את הרגליים או הזווית המתאימה, והירידה תלויה בגולש בלבד. גולשים לתוך פיר, ולאחריו מתגלות מערות פעמון גדולות. גובה הגלישה 20–25 מטר. למי: גם לילדים בני 8, אם יש להם האומץ הנדרש. חשוב לדעת: באזור לוזית יש כמה מערות, וקבוצה גדולה או כמה קבוצות שמגיעות לאתר באותו זמן יכולות להתפרס בשטח.

מערות לוזית. גובה הגלישה: 25-20 מטר

דרום

נחל טור. מדבר יהודה, סמוך למצוקי דרגות. בנחל אין נקודות עגינה, והשלמת המסלול מצריכה יום שלם, בעיקר בגלל הצורך לבנות עמדות גלישה. בנחל ארבע גלישות שגובה הגבוהה בהן כ־80 מטר והאחרות 40–50 מטר. מרבית המטיילים מעדיפים לוותר על מפלים שגובהם 6–8 מטר. למי: לא מומלץ מתחת לגיל 15. חשוב לדעת: הנחל נחשב קשה לחילוץ. לא לשכוח טבעות ואבני עיגון.

נחל תמרים. צפון מדבר יהודה. אף שהגלישה בנחל אינה קשה במיוחד והבולטים (יתדות) בו מסודרים ונוחים, הטיול המלא בו ארוך וכדאי לפנות לו יום שלם. מי שלחוצים בזמן יוכלו לבחור בטיול המקוצר, שבו חווים רק שתיים או שלוש מתוך חמש הגלישות האפשריות במקום. בנחל תמרים יש ארבע גלישות ועוד אחת, בגובה כ־75 מטר, שאותה ניתן לעקוף. שאר המפלים גובהם 25–65 מטר. למי: מתאים גם לגולשים מגיל 12–13. חשוב לדעת: גובה הגלישות במדבר יהודה משתנה כל הזמן, כתוצאה מהשיטפונות ששוחקים את הסלעים. נוסף על כך, חשוב להבין כי אין מדובר בנחל תמר, שנמצא בדרום מדבר יהודה, אשר הטיול בו קליל ומתאים למשפחות עם ילדים צעירים.

נחל תמרים. גובה הגלישה: הגבוהה ביותר (מבין 5 גלישות) 75 מטר צילום: קבוצת מדריכי הרים

נחל חלמיש. דרום מדבר יהודה. עם מדריך מיומן אפשר לטייל בנחל ביום וגם בליל ירח מלא, וזאת בזכות אדמות החוואר והלס הבהירות שמחזירות את אורו. ההליכה אינה קשה, וכך גם הגלישות. הראשונה גובהה כ־25 מטר והשתיים האחרות 13 ו־40 מטר. מפלונים קטנים בגובה שבין 3 ל־12 מטר אינם מחייבים גלישה. משך הטיול יום (או לילה) שלם. למי: מתאים גם לילדים מגיל 11–12. חשוב לדעת: יש צורך להשאיר רכב אחד בסוף המסלול, כדי להקפיץ את הנהגים לתחילתו בתום המסלול. מומלץ להשאיר שומר ברכב.

דבר המומחים

"אדם צריך לדעת למה הוא מסוגל, ורק אחר כך לחשוב אם הוא יכול לקחת איתו אנשים נוספים", מסביר אורי אסידו, מדריך סנפלינג בכיר והבעלים של חברת מדריכי הרים, המתמחה בטיולי סנפלינג ובהדרכה בתחום. "קורס בסיסי לא הופך את החניך למדריך, ולכן טוב יעשה אם לא ייצא לנחלים קשים ולא ייקח אחריות על מי שלא עבר קורס. תאונות סנפלינג הן קשות, ובסוכות אנחנו רואים הרבה מטיילים שחסרה להם מודעות לשטח". במקרה שזקוקים לעזרה, אגב, יש להתקשר למשטרה, וזו כבר תזניק את יחידת החילוץ הקרובה.

את הציוד ממליץ אסידו לרכוש בחנויות מתמחות ולא בחנויות עשה זאת בעצמך. "לחבל ולרתמה יש תאריכי תפוגה, וצריך לדעת לזהות שחיקה בשמיניות. הנחיות כאלה יודעים לתת רק בחנויות רציניות", הוא מזהיר.

"אין בארץ חוק הקובע למי מותר לשלח גולשים במורד המצוק", אומר נועם בנק, גם הוא מדריך בכיר לסנפלינג, מדריך טיולים מוסמך והבעלים של חברת ערוצים בטבע. "חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע רק כי המשלח צריך להיות מדריך מוסמך". בנק מסביר כי אין מפות לאתרי סנפלינג, אלא אישור לאתרים מסוימים שבהם מותקנות יתדות מיוחדות הנקראות "בולטים" — מרביתם בתחומי שמורות הטבע. "חלה גם חובה לחבוש קסדה, אף על פי שיש כאלה שמקפידים על כך רק במדבר, שם יש דרדרת, וצריך גם לשים לב למזג האוויר, ולא לצאת בגשם או כשיש חשש לשיטפונות".

כמה זה עולה

קורס בסיסי: כ־2,000 שקל

מחיר מדריך ליום: מ־1,000 שקל

יום טיול מודרך: 150–250 שקל לאדם

ציוד סנפלינג: חבל: 13–9 שקל למטר, תלוי בעובי; רתמות: מ־300 שקל; טבעות: 90–50 שקל

סייע בהכנת הכתבה: מיקי בלאנש