• תפריט
אמנות ועיצוב

בית פתוח: 5 אמירות עיצוביות

בריכה שנושקת לנוף הרי ירושלים, דירה שהים מציץ לתוכה ובית שהגינה משתלבת בו. כלכליסט קיבץ חמישה אדריכלים מובילים שמספרים על הבית שמייצג אותם

דקל גודוביץ 08:0403.10.09

דווקא לקראת השבוע שבו נהוג לשבת בסוכה, בבית ארעי, החליט "כלכליסט" להתמקד בבית של קבע - כזה שהשקיעו בתכנונו ושיש מאחוריו תפיסת עולם עיצובית. פנינו לחמישה אדריכלים מובילים, והם חשפו בפנינו על פי בחירתם פרויקט שעיצבו. הם אף שיתפו את "כלכליסט" בעקרונות העיצוב המנחים את עבודתם בכללותה, וסיפקו טיפים על פריטים שיכולים לשדרג כל חלל ולהפוך אותו למעוצב יותר.

 

אלכס מייטליס אלכס מייטליס
אדריכל: אלכס מייטליס

 

הפרויקט: בית בסביון.

הסגנון: "מינימליזם סקסי".

פרויקטים חשובים: מסעדת מסה, אגדתא (אולם אירועים בצומת ראם).

לקוחות: משפחת קסטיאל, אריק בן שמחון.

מה לא אעשה אף פעם: "אין חומר שלא אשתמש בו, כי אלוהים לא עשה חומר מכוער".

השלם את המשפט, הלקוח הוא...: "הניצוץ ליצירה האדריכלית, שהיא תמיד מוזמנת".

מה לא יודעים עליו: גר ועובד באותו המקום, וממשרדו אפשר לראות את המיטה בחדר השינה.

 

אלכס מייטליס: "מבחינתי מדובר בבית ששטחו הבנוי הוא 2.5 דונם, ולא השטח האמיתי הבנוי שלו, שהוא רק 400 מ"ר", מתרגש אלכס מייטליס מהבית שהוא מתכנן בימים אלה בסביון. "ממש כמו שאני רואה מהסטודיו שלי את המיטה בחדר השינה, כך גם כאן צריכים לחוש את גודלו האמיתי של המגרש, כי אחרת תהיה זו החמצה", הוא טוען. "בשם הפרטיות אנשים נוהגים לייצר מבוכים וקירות, אבל כל היופי טמון בכך שיש גמישות: שדלת נפתחת, תריס מורם, וילון מוסט ואז החלל מתגלה בכל גודלו". במקרה של הבית בסביון הגינה היא אחד מחללי הבית.

 

מייטליס, שגדל בארצות הברית, מתקשה להבין את הרצון של הישראלים לגדר כל דבר. בארצות הברית הגינה בחזית הבית היא על פי רוב המשך טבעי של הרחוב, ללא כל גדר, ואת העיקרון הזה הביא לסביון, לשמחתה של המועצה המקומית. לכן כשהוא כבר בונה גדר, זהו קיר הבית עצמו, בגובה 8 מטרים, הפונה רק לרחוב הרועש והזר, ולא לפנים הבית או לשכנים. הכניסה היא בדיוק כמו שמייטליס אוהב: "אני מביים את השחקנים שבאים הביתה", הוא מסביר.

הדלת אינה בחזית: נכנסים קודם לחצר מוקפת חומה פנימית, ורק ממנה מגיעים לדלת הכניסה, שרוחבה 1.2 מטרים וגובהה 6 מטרים.

 

מאותה נקודה רואים עד קצה המגרש ומעבר לבריכה. המסגור של הבריכה בקיר שפעורים בו פתחים, הפרגולה החיצונית ושביל סיפון העץ שמוביל לבריכה — כולם הופכים לחלק מהבית.

 

בית בסביון. הסגנון: "מינימליזם סקסי" בית בסביון. הסגנון: "מינימליזם סקסי"

 

מייטליס מגדיר את הגינה כחלק מהבית, אך הוא אינו מעוניין בגינה סטרילית, וגם בנושא זה יש לו מה לומר על הישראלים. "יש אשלים ותיקים ליד הבריכה, וכל היופי בהם טמון בכך שבמכוון הם משירים את המחטים למי הבריכה. זה משהו שהישראלים מתקשים מאוד להבין אותו. הם רואים בכך לכלוך. רק בישראל שותלים בכל מקום דקלים, בעיקר מפני שזה עץ שאינו מלכלך. אם היינו חיים בשוויץ, היינו מחליפים גם את כל האורנים בדקלים", הוא מתבדח.

 

הוא זה שעיצב את הגינה שתהיה גם טבעית וגם מקומית. בחורף היא גינת פרחי בר ואילו בקיץ היא גינת קוצים.

 

עקרונות העיצוב של אלכס מייטליס:

 

• פשטות ולא פשטנות — הלבן אופנתי אך לא צריך לצבוע הכל בלבן, ניתן להדגישו בעזרת חפצים צבעוניים שיהפכו אותו מסטיילינג לתוכן אמיתי.

 

• להתחשב באקלים הישראלי — להפוך אותו מבעיה לחגיגה.

 

• בורוּת ורעננות — לעשות הכל כמו בפעם הראשונה.

 

מיכאל אזולאי מיכאל אזולאי צילום: עמית שעל
אדריכל: מיכאל אזולאי

 

הפרויקט: דירה במגדל אוקיאנוס, במרינה הרצליה.

הסגנון: "אהבת הארץ".

פרויקטים חשובים: מועדון שמונה, TLV, מסעדת פושקין, חדר הכושר Pure, מלון בקריית ענבים.

לקוחות: שילב, הצורפים, מלונות דן.

מה לא אעשה אף פעם: "רע למישהו".

השלם את המשפט, הלקוח הוא...: "שותף לעשייה".

מה לא יודעים עליי: "אני רץ ושוחה כל בוקר בחוף תל אביב".

 

הדבר הדומיננטי ביותר בדירה הוא הים הנשקף מהחלונות הגדולים. לכן בחר מיכאל אזולאי בצבעוניות חולית, שמתקשרת לים הכחול. הריהוט, הריפוד, המנורות והמטבח — כולם בגוני חול, מכהה עד בהיר — משדרים פשטות נינוחה ושקטה, והים הוא שצועק מכל פתח. "אין לי עבודות שמייצגות אותי", מבקש להדגיש אזולאי, שעשה כמה עבודות יותר צעקניות בחייו. "אם מסתכלים על מגוון העבודות רואים שאין קו אחד ושבכל פעם אני מחדש. אני חושב שעיצוב פנים של דירות לא צריך להיות פלצני ומתחכם. אלה דברים שמתאימים לדאווין של שעה במקומות בילוי, ולא לפשטות של החיים בדירה".

 

הריפוד החולי, כך טוען אזולאי, עוטף את בעלי הבית בחום, עושה להם טוב ומגן עליהם. למשל, הוא עיצב את גב המיטה בחדר השינה והעניק לו גובה ועומק בולטים בנוכחותם, נוסף על היותו שימושי, וגם הווילונות מספקים הגנה והצנעה, תוך הצללה מהשמש.

 

חלל האירוח משולש, וקודקודו לא נוצל לריהוט אלא נשמר כמרחב המזכיר באופיו ובצורתו חרטום של ספינה.

 

דירה במגדל אוקיאנוס, במרינה הרצליה. הסגנון: " אהבת הארץ" דירה במגדל אוקיאנוס, במרינה הרצליה. הסגנון: " אהבת הארץ"

 

עקרונות העיצוב של מיכאל אזולאי:

 

• לא לחבר מטבח וסלון, כי בית הוא לא מסעדה. אני מעדיף מטבח חצי סגור, כדי להפריד את הכנת האוכל מהבית.

 

• חלל רחצה מפנק ונעים, שגודלו 10 מ"ר לפחות.

 

• חדר שינה רך ועוטף, שמעניק הרגשה מרופדת וחמימה. למשל, באמצעות פרקט וצבעוניות ותאורה חמות.

 

אילן פיבקו אילן פיבקו צילום: אוראל כהן
אדריכל: אילן פיבקו

 

הפרויקט: בלו, בצומת גלילות.

הסגנון: "אין לי סגנון, יש לי כתב יד, והוא קשור לקונטקסט ולחלל".

פרויקטים חשובים: בית הצדף ביפו, מגדל הגן (או פיבקו) ברמת גן, שכונת נובל ומסעדת איזדורה בראשון לציון.

לקוחות: קנדה־ישראל, תדהר, ולקוחות פרטיים שאת שמותיהם אינו חושף.

מה לא אעשה אף פעם: "דברים שאני לא שלם איתם".

השלם את המשפט, הלקוח הוא...: "חבר. כל הלקוחות שלי הם גם חברים".

מה לא יודעים עליי: "אני אוהב את החיים". בגיליון האחרון של מגזין העיצוב האיטלקי החשוב "דומוס" כתבו על מרכז עולי אתיופיה בתכנונו.

 

הפרויקט שהוא עוסק בתכנונו כולל שישה מגדלים בני 13 קומות. הם ממוקמים על בריכות מים אקולוגיות, וייחודם העיקרי בצורתם העגולה. "אנשים חושבים שאצלי העיצוב קודם לכל, כמו במגדל הגן שעל נתיבי איילון, הנראה כמו טיל. אבל האמת היא הפוכה. אני מתחיל עם התוכן ורק אחר כך בא העיצוב", מסביר פיבקו. "במגדלי בלו האתגר הוא להפנות את מרבית הדירות לים בלי ליצור הזזה בצורת המגדלים, שתפגע בשלמות החיצונית".

 

בדירות הפנטהאוז תכנן פיבקו סלון שפונה כולו לים ואורכו 18 מטר. הוא מאמין שחללי פנים צריכים להיות גבוהים וגדולים, כלומר בגובה מינימלי של 2.9 מטרים ובגודל מינימלי של 8X5 מטרים. הקשר בין הסלון למטבח תלוי, לדעת פיבקו, באורח החיים של הלקוח. "מי שמנהל חיים לא פורמליים ירגיש בנוח עם מטבח פתוח, אבל מי שמרבה לארח, בעיקר בארוחות ערב רשמיות, ומעסיק צוות במטבח, עדיף לו מטבח סגור".

 

דירה במגדלי בלו בצומת גלילות. הסגנון: "קשור לקונטקסט ולחלל" דירה במגדלי בלו בצומת גלילות. הסגנון: "קשור לקונטקסט ולחלל"

 

פיבקו מאמין גם כי להורים לילדים בוגרים עדיפה הפרדה של חדרי השינה משני עברי הסלון, לשמירה על הפרטיות. את הממ"ד הוא לא מתכנן כחדר ילדים, אלא כחדר ארונות ליחידת ההורים: "הוא מחזיק את כל הבלגן במקום סגור ושימושי, ומפנה את הקירות בחדרים להצגת אמנות", הוא אומר.

 

עקרונות העיצוב של אילן פיבקו:

 

• חללים גדולים בגיאומטריה ברורה, שנותנים תחושת מרחב, ולא אדריכלות של חדרונים, פינות, גומחות ונישות.

 

• חומרים ראשוניים וטבעיים, ללא ציפויים: אבן, עץ ובטון, שהרנדומליות שלו הופכת אותו לטבעי.

 

• מטבח כמקום להכנת אוכל טוב וטעים, ולא מקום סטרילי ונקי.

 

איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות צילום: יוסי צבקר
אדריכלים: משרד קימל־אשכולות

 

הפרויקט: בית נופש בהרי ירושלים.

הסגנון: "אדריכלות שפויה בתוך סביבה היפראקטיבית".

פרויקטים חשובים: בית הלוחם בבאר שבע, בניין דילר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, המרכז הקהילתי בנווה צדק, מרכז דוידסון בגן הארכיאולוגי בירושלים.

לקוחות: עמרי פדן, דן להט ורונית רייכמן, רוני דנקנר, אוניברסיטת בן־גוריון, אוניברסיטת תל אביב, דויטשה בנק, גולדמן זאקס.

מה לא אעשה אף פעם: "את אותו פרויקט פעמיים".

השלם את המשפט, הלקוח הוא...: "צד בדיאלוג, ואיכות הדיאלוג תקבע את איכות הפרויקט".

מה לא יודעים עליהם: כתבה גדולה על מרכז דוידסון התפרסמה בגיליון האחרון של המגזין הנחשב "Architectural Record".

 

במשרד קימל־אשכולות מתגאים בכך שהיו הראשונים להוביל את טרנד גגות הנחושת כבר לפני 20 שנה בנווה צדק. לפני 15 שנה הובילו את טרנד סבכות העץ, במסגרת בניין שתכננו ברחוב מנדלשטאם בתל אביב, ועכשיו הם מובילים את הטרנד של חיפויי בתים בלוחות מתועשים מבטון ועץ, כמו בבניין דילר שבנייתו הסתיימה זה עתה. "היכולת ליישם בפרויקטים ציבוריים גדולים מאפיינים של בתים פרטיים, ולהפך, מקנה לנו עושר של פתרונות ודרכי חשיבה", טוען איתן קימל.

 

בבית הנופש שתכננו לאחרונה לזוג תל־אביבי יש שילוב בין עץ כחומר רך וקל, הממשיך את דלת הכניסה, לבין הקיר הכבד המטויח בלבן. לא מדובר בבית ראוותני הבולט מול שכניו והרחוב, אלא במבנה צנוע המתפתח עם הטופוגרפיה והנוף ההררי. בבית שני מפלסים בצורת האות ר', והם מסובבים זה כלפי זה ב־180 מעלות. הסיבוב מתבסס על הטופוגרפיה ומייצר במקביל לחצר ולנוף מהקומה התחתונה גם חצר לקומה העליונה, שממוקמת על גג הקומה התחתונה, ולצדה בריכת שחייה שכאילו נשפכת אל הנוף.

 

בית נופש בהרי ירושלים. הסגנון: "אדריכלות שפויה בתוך סביבה היפראקטיבית" בית נופש בהרי ירושלים. הסגנון: "אדריכלות שפויה בתוך סביבה היפראקטיבית"

 

הנוף היה מרכיב חשוב בתכנון, והוא מתגלה מיד כשפותחים את הדלת, החושפת חלל אירוח ארוך וגדול שבמרכזו קמין ברזל. מדרגות ארוכות קושרות את הקומה התחתונה, תוך חשיפה הולכת וגדלה לנוף ככל שיורדים בהן. לאורך המדרגות תוכנן רהיט בנוי, המשמש כמדפים מכיוון הסלון וכמעקה מכיוון המדרגות.

 

עקרונות העיצוב של קימל־אשכולות:

 

• קשר חזק בין פנים לחוץ, כולל מגוון חצרות. למשל, חצר גדולה לקיץ ופאטיו לחורף.

 

• שימוש באור טבעי ובכיווני השמש ליצירת חלל, לא פחות מהשימוש במסה הבנויה.

 

• חומריות שאינה מתקשטת: בטון חשוף, אבן ועץ. לא ניקח חלון ונוסיף לו מסגרת קישוטית.

 

פיצו קדם פיצו קדם
אדריכל: פיצו קדם

 

הפרויקט: בית בצפון הארץ.

הסגנון: "מינימליזם ו'הפחתה צורנית'".

פרויקטים חשובים: אפל סטור בקניון רמת אביב, בתי יוקרה פרטיים, כרגע משפץ את ביתו של האדריכל זאב רכטר לווילה חדשה.

לקוחות: חברת אפל.

מה לא אעשה אף פעם: "תפאורה — כזו מטוסקנה או ממרוקו".

השלם את המשפט, הלקוח הוא...: "שותף לכל פרויקט".

מה לא יודעים עליו: חובב צילום, למד בבצלאל.

 

 

היכולת הגדולה של פיצו קדם היא להעמיד מה שנראה כקופסה על מגרש בן דונם בצפון הארץ, ולתת לה "לעוף" בארבעה ממדים. לפעור בתוכה פתחים ומגרעות, לבנות גגות וקופסאות פנימיות כפולות, לשלב את הגינה בבית, לזרום בין החללים ולאפשר מבטים, השתקפויות עומק בבריכה והצללות, שחלקן נגרמות משינויי האור עם הזמן — הממד הרביעי. קדם טוען שהאדריכלות שלו אינה אופנתית או תלוית זמן: "יש לי שפה ברורה שעוברת לאורך כל העבודות, ואת השוני ביניהן יוצרים החומרים והקונטקסט. לכן אני מאמין שהאדריכלות שלי תעמוד במבחן הזמן".

 

אולי לכן הדגיש קדם בבית המדובר את הספרייה במרכז החלל, שמוקמה על קיר שלם שגובהו שתי קומות. ליד הספרייה יש פאטיו קטן, שנכנס לתוך הבית ומייצר הפרדה בין חדר העבודה וחדר השינה הראשי לבין אזור האירוח המרכזי. מצדה השני של הספרייה ממוקמים הכניסה לבית והמטבח, ומעל הספרייה עובר בסלון גשר המחבר בין חדרי הילדים שבקומה השנייה לבין חדר העבודה שלהם, שממוקם בדיוק מעל חדר העבודה של ההורים — ממש שולחן מעל שולחן.

 

בית בצפון הארץ. הסגנון: "מינימליזם ו'הפחתה צורנית'" בית בצפון הארץ. הסגנון: "מינימליזם ו'הפחתה צורנית'"

 

הדיוק הוא נשמת אפו של קדם המינימליסטי. ודוגמה טובה לכך היא הפרטים שהוא מייצר, בניסיון לפתור את המפגש שנוצר, למשל, בין קיר המסך בחזית לבריכה, באמצעות גשר תלוי עם ריצוף פרקט ומעקה זכוכית נקי. "הגדולה של אדריכל היא לחבר בין חומרים בצורה שאינה מורגשת — חיבור כזה שחלפת לידו וכלל לא שמת לב", מסביר קדם.

 

לטענת קדם, הבתים שלו הם מקום מגונן מהכאוס שמסביבנו, העמוס ברעש רקע לבן. לכן הבתים אינם עושים שרירים או מצטעצעים, למשל בגג קמור מאבץ, אלא נשארים תמיד קופסה פשוטה ולא ראוותנית, כזו המאפשרת לבעל הבית למלא אותה בתוכן אישי. עם זאת, ולמרות המינימליזם, קדם טוען שזו טעות לקשר בין סגנונו לבין הצבע הלבן: "אני משתמש בהרבה עץ ובדים צבעוניים, והחלל שלי יכול להכיל כל צבע וחומר, בתנאי שיהיה בשפה אחת ולא כעירוב של צבעים וחומרים".

 

עקרונות העיצוב של פיצו קדם:

 

• "הפחתה צורנית": שימוש במעט אלמנטים, בצורות פשוטות ומועטות.

 

• אור יוצר חלל: אור עליון נסתר, אור שמצייר טקסטים באמצעות מעבר דרך זכוכית צרובה עם טקסט, והצללות דרמטיות במעבר דרך סרגלי הצללה.

 

• חזרתיות: פרט נגרות אחד אופייני לכל הבית, ברז אחיד בכל הבית, אריחי קרמיקה לכל החדרים הרטובים.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x