משיחת יתר: תמונה חלקית
מייל ששלחה גלריית זומר, ממארגנות אירוע ארט TLV, העלה לכאורה חשד לניגוד עניינים. עירית זומר בתגובה: "זהו מסמך פנימי, ששונה מאז"
אירועי הארט TLV, הביאנלה לאמנות עכשווית בתל אביב, יתקיימו בספטמבר הקרוב בפעם השנייה. את האירוע המבורך, שזכה להרבה תגובות טובות, ייסדו לפני שנה ארבע נשים מרכזיות בשדה האמנות: עירית זומר מגלריה זומר, רבקה סקר, מנהלת סניף סותביס בישראל, שפרה אינטרטור מגלריה דביר ויהודית חביב, מנהלת ארטיס לקידום אמנות ישראלית בחו"ל. מטרתן היתה לקדם את האמנים הישראלים ולחשוף את הסצינה בפני כמה שיותר אורחים בינלאומיים.
האירוע לווה בלא מעט חשדנות. לצד המחמאות היו שטענו שהאירוע נועד לקדם את עסקיהן של המייסדות. זומר מיהרה להגיב ואמרה: "יש בפרויקט 60 אמנים, מתוכם רק שניים שלי. האמנים שלי הם הראשונים שסובלים, כי יש לי משמעותית פחות זמן להתעסק בהם. אני חושבת שכולם ירוויחו מזה". המייסדות אכן שמרו על כללי האתיקה, וחשפו את האורחים מחו"ל לכמה שיותר אמנים וחללי תצוגה.
השנה חברו המייסדות למינהלת המאה של עיריית תל אביב, והאירוע נהפך לחלק מהחגיגות הרשמיות של העיר. אך דווקא הפעם, שבועיים אחרי ההכרזה הרשמית על האירועים, התקבל באחת הגלריות בתל אביב מייל שנשלח מגלריה זומר לאספנית באירופה, שחיזק את החשדנות ההיא. המייל כולל לוח זמנים של אירועי הפריוויו המתקיימים בתאריכים 7-10 בספטמבר ומיועדים למוזמנים מחו"ל.
חשוב להסביר: לוח זמנים כגון זה נהוג לפני כל ביאנלה או יריד וכולל אירועים מיוחדים שמוצעים לאורחים: פתיחות במוזיאונים, מפגשים עם אוצרים, סיורי גלריות, מפגשים עם אמנים ועוד. הוא אינו אמור לכלול פתיחות בגלריות מסחריות (שהאירועים בהן מפורסמים בחוברת נפרדת שמוציאה העירייה).
גם במקרה זה, לוח הזמנים כלל רשימת אירועים מקובלים, למשל, "ביקור בגלריות ובסטודיאות בתל אביב או בירושלים", אירועים שאינם קשורים לעסקי המארגנות. אבל ברשימה זו בולטים גם שלושה אירועים הנוגעים ישירות להן: פריוויו לתערוכה של יהודית סספורטס בגלריה זומר, פתיחת החלל החדש של גלריה דביר ביפו ופתיחת תערוכה מאוסף עוזי צוקר (בן זוגה של סקר) בביתן הלנה רובינשטיין. אלה בדיוק האירועים שהקפיצו כמה גלריסטיות, שראו בהם הוכחה לחשדנותן.
"מדובר במסמך עבודה ראשוני ולחלוטין לא מעודכן", אומרת זומר בתגובה. "הכנתי טיוטה של לוח הזמנים לבקשתה של אספנית שוויצרית שעובדת איתי. זהו מסמך פנימי שכלל את הדברים שידענו על קיומם בביטחון. מאז הוא שונה, נוספו לו עוד אירועים שונים, ומובן שהדברים המתקיימים אצלנו כבר אינם שם".
