שולי זיו תפסה אמריקה

מי שיעבור היום ברחוב דניאל פריש בתל אביב יתקשה לזהות בבניין המשופץ שעליו מתנוסס הלוגו ZOA את מוסד התרבות בעל הניחוח ההסתדרותי משהו על גבול המתנ"ס, שעד לא מזמן ענה לשם בית ציוני אמריקה. ההסתדרות הציונית האמריקאית, שנקלעה לחובות, מכרה ב־2004 את המקום בכ־7 מיליון דולר לאלי טהרי, יזם אופנה ישראלי שחי בניו יורק. טהרי לא הגיע לכאן ממניעים ציוניים דווקא, אלא בגלל השאיפה להקים מגדל מגורים או משרדים מעל הבניין לשימור - תוכניות שבהמשך נזנחו.

תהליך המיתוג מחדש והשקעה בהיקף של 1.5 מיליון דולר הובילו לחנוכת מתחם שבפואיה שלו ניצבת הגלריה ע"ש דבורה פישר, המארחת תערוכות בנושאים חברתיים, ובהמשכו ממוקמים שלושה אולמות וחמישה חללי סטודיו להרצאות וסדנאות לחברי הקהילה העסקית שמחפשים לשלב גם תרבות עם הביזנס. שולי זיו, מנכ"לית המקום, היא מאמינה גדולה בשילוב הזה. זיו החלה את דרכה כמעצבת תאורה בהצגות רבות, רובן של בעלה הבמאי אלדד זיו, וסיימה בהמשך תואר שני באמנות המופע מאוניברסיטת NYU ותואר שני במינהל עסקים. כשנכנסה לתפקיד ב־2005 מצאה מקום מוזנח ומיושן עם גירעונות כספיים. תוך שלוש שנים גדל מחזור המכירות ב־67% והרווחים ב־600%.

ברוזה. בין האמנים שמרוויחים מהסדנאותצילום: רענן כהן

אפילו המיתון לא הצליח להשבית את השמחה. ברבעון הראשון של השנה הציג המקום צמיחה של 11% ברווח, בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. את הסיבות להצלחה אפשר למצוא בין השאר בייעוד החדש של המקום, שהפך מקבוצת אולמות להשכרה למתחם הכולל בין השאר מסעדה, בית קפה, בר, גלריה ומרתף להופעות. אבל לזיו יש תוכניות גדולות יותר. "מה שאני מנסה לעשות כאן זה לעורר את הצד היצירתי אצל אנשי עסקים. כמו שיש בית העיתונאים - אני רוצה שזה יהיה בית שממנו ייצאו אנשי עסקים עם איזושהי הכרה בגדלות, בכוח וביכולת היצירתית שחבויים בהם. השכרת אולמות לא מספקת אותי; נחמד שאני יכולה להביא לבעל הבית רווח, אבל יותר מעניין אותי ליצור ולעשות שינוי".

מצגות תיאטרון

לצד המהפך החיצוני, שזיו מגדירה אותו רדיקלי אך הכרחי, היא התפנתה לשינוי התוכני. לשם כך גייסה את חבריה הרבים מעולם הבמה, כמו משה איבגי, דרור קרן, צופית גרנט, דויד ברוזה ואלון נוימן, ואלה יעבירו במקום סדנאות חווייתיות שמטרתן להוביל לתובנות בחייהם האישיים ובעיקר העסקיים של המשתתפים. "אני גם מנסה לעזור לאמנים, כי יודעת מה מצבם. אם אני יכולה להביא את איבגי להעביר סדנת פרזנטציה מול מיקרוסופט ולקבל על זה כסף, אז שני הצדדים מרוויחים. היתרון הוא שכשאני מצלצלת אליהם הם לא רואים את זה כחלטורה באיזה בית מלון והם מוכנים לבוא. גם אנשי העסקים מרוצים - כשהם עומדים ליד איבגי בסדנת תרגול, והוא מעיר להם, המידע הזה נצרב להם בגוף". עם זאת, היא מדגישה, ב־ZOA לא מתיימרים ללמד תיאטרון, אלא להשתמש בשפה התיאטרונית כדי להקנות כלים ליישום בחיי העבודה.

את כל הזמן מדברת על שינוי. יש לך תכנונים נוספים עבור המקום?

"יש עוד כמה רעיונות, כמו הקמת בית ספר למשחק לבני נוער. גדלנו מאוד, ואנחנו כבר בתפוסה של 75%, אבל בהחלט יש עוד מה לעשות. החלום שלי הוא להקים את ZOA ניו יורק ואת ZOA פריז, ולנסוע שוב עם אלדד לניו יורק לתקופה".