משיחת יתר: פועלים ויוצרים
תערוכת "אמנים בעבודה" משקפת את מעמדם של האמנים שנאלצים להרוויח את משכורתם מעבודות צדדיות: ליטוש יהלומים, עריכת טלוויזיה ונגרות
13:07
27.05.09
בשנות השבעים הוזמן האמן החשוב יוזף בויס להציב פסל חוצות בעיר מינכן. תמורת הפסל, שכלל כמה קורות פלדה, ביקש בויס כ־150 אלף מארק. המחיר הגבוה עורר ויכוח ציבורי, והמתנגדים ניסו להבין כיצד הוא נקבע. הם חישבו את השכר שהגיע לו עבור שבוע של עבודה, הוסיפו לכך את מחיר הקורות ואת שכר המנופים, והגיעו למסקנה שהסכום גבוה בהרבה מההוצאות. על כך ענה להם בויס: "הכל בסדר, אבל החישוב שלכם לא נכון. אני עבדתי על הפסל הזה לא שבוע, אלא 30 שנה".
בויס דיבר על הניסיון כעל אחד הפרמטרים החשובים ביותר בעבודתו. מה שנחשב הכרחי אצל כל בעל מקצוע אינו מובן מאליו כשמדובר באמן. אמנות עדיין נחשבת למלאכה של שעות הפנאי, והתפיסה הזו מושרשת עמוק גם בשדה האמנות, שאמור לפעול במרץ כדי למגר אותה. מנהלי מוזיאונים ואוצרים, יחצ"נים ואפילו תולי תמונות מקבלים שכר עבור עבודתם, והאמנים עצמם לא. איגוד האמנים הפלסטיים פועל בימים אלו להוספת הסעיף "שכר אמן" לחוזים שנחתמים בין אמנים לחללי תצוגה; בינתיים במקרה הטוב זוכים האמנים להחזר הוצאות.
המצב האבסורדי הזה משתקף בתערוכה "אמנים בעבודה", שמוצגת בימים אלו במועדון הגדה השמאלית בתל אביב. עשרות האמנים שמציגים בה מרוויחים את משכורתם בעבודות אחרות. המקצוע השכיח ביותר הוא הוראה, אך יש בתערוכה גם מלטש יהלומים (שחר מרקוס), עוזרת בית (נועה גרוס), מעצב מודעות אבל (אסף קוריאט) ועוד.
"התערוכה בוחנת כיצד אמנים משתמשים בעבודתם הנוספת והופכים אותה למקור השראה", כותבים האוצרים עדן בנט ואדם אבולעפיה. אחת הדוגמאות המשעשעות לכך היא עבודתה של גרוס, שמציגה פתקים עם הוראות ניקיון שהשאירו לה בעלי בתים. “אין צורך להוציא את השולחן ולא לגעת בציורים, לטאטא שם ולשטוף רק באזור שהתרנגולות חרבנו", נכתב על אחד הפתקים.
עיתוי התערוכה אינו מקרי. היא מוצגת בחודש מאי, כחלק מאירועי חודש הפועלים המתקיים במקום. מדי שנה תורמים האמנים עבודות לאירוע המכירה "לחם ושושנים" שמקיימת עמותת מע"ן. כספי המכירה מיועדים להטבת תנאי העבודה של פועלות מהמגזר הערבי, והאמנים מקבלים 25% מהתשלום. ההתגייסות הזו יצרה עד היום מצב של הפרדה בין שני הסקטורים, והחידוש הגדול בתערוכה הנוכחית הוא ההכרה של האמנים עצמם במעמדם כפועלים. יש לקוות שהצעד הבא יהיה לפעול למימוש הזכויות המגיעות להם, ואולי ביום מן הימים הם גם יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם.
