מקצה שיפורים: על אנשים שעוזבים קריירה לטובת ספורט

"ספורט משנה חיים", אומר עו"ד קובי אפלבאום (34), שהציב לעצמו מטרה: להפיץ את הבשורה בקרב כמה שיותר אנשים, ולגרום גם למי שמעולם לא חטא בפעילות גופנית להתחיל להתאמן ולהיכנס לכושר.

ולמי שלא מאמין שזה יכול לקרות, אפלבאום שמח לתת דוגמה מניסיונו האישי: עד לפני ארבע שנים הוא עבד כתובע משטרתי, וכשהתעורר בבוקר הוא פגש מול המראה גבר עצבני, חיוור ורופס, שסובל מעודף משקל ונראה מבוגר לגילו. אפלבאום החליט שכדי להציל את חייו הוא חייב להתפטר.

 "הדבר הראשון שעשיתי לאחר מכן זה להירשם למכון כושר. עשיתי את זה בחוסר חשק מוחלט, אבל לא היתה לי ברירה. נראיתי והרגשתי רע, וידעתי שאני מוכרח להתחיל להתאמן", מספר אפלבאום, שלהפתעתו הגדולה גילה מהר מאוד שהפעילות הגופנית עושה לו רק טוב.

קובי אפלבאום בפעולהצילום: עמית שעל

"כשהקילוגרמים נשרו וראיתי תוצאות, התמלאתי מוטיבציה, וביליתי במכון מדי יום. בשלב מסוים החלטתי להירשם לקורס מאמני חדר כושר, בעיקר בשביל עצמי. בהתחלה ממש לא חשבתי על הסבה מקצועית, אבל בסופו של דבר זה מה שקרה, ואני מאוד שמח שכך התגלגלו הדברים". כיום אפלבאום מתפקד כמאמן כושר אישי, מדריך ספינינג ברשת הולמס פלייס ובגרייט שייפ ומרצה לתזונה.

מהשב"ס ליוגה

גם לבת כהן (37) רזומה מקצועי עם סוויץ' מפתיע: מי שמגיע לשיעורי הביקראם (סוג של יוגה, שעושים בטמפרטורה של 38 מעלות) שהיא מעבירה, במקצועיות ובאהבה גדולה, מתקשה להאמין שהיא אי פעם עשתה משהו אחר.

"שום עבודה לא שווה שתקריב את עצמך בשבילה", היא אומרת, ומספרת איך ויתרה על קריירה מבטיחה בשב"ס: "מיומי הראשון בקורס קצינים ידעתי מה התפקיד שאליו אני שואפת להגיע: מפקדת אגף בבית סוהר אופק לנוער, ליד תל מונד.

לשמחתי הרבה התקדמתי במהירות, ואחרי שלוש שנים בשב"ס הצלחתי להגשים את חלומי המקצועי. אבל אז נקלעתי למציאות קשה וכואבת, בתפקיד שסחט אותי רגשית והעלים את שמחת החיים שלי. בזכות דבר אחד החזקתי מעמד: הספורט. מדי יום, כשעזבתי את בית הסוהר, נסעתי להתאמן בחדר כושר. זאת היתה דרכי להתנקות מכל מה שעבר עליי, ולהתמלא באנרגיות חדשות. לביקראם יוגה הגעתי דרך אחותי. אחרי כמה שבועות של תרגול הגיעה אליי הצעה מפתיעה: למרות שלא היה לי שום רקע ביוגה, רצו לשלוח אותי לקורס הדרכה בן תשעה שבועות שנערך בהוואי. זה נשמע לי הזוי, וסירבתי בנימוס".

ומה השתנה?

"ההבנה שאני לא מאושרת. לכבוד יום הולדת 35, ידיד שלי הזמין אותי לטיול חלומי בתאילנד, ולא הצלחתי ליהנות. זה היה בשבילי סימן אזהרה: גם במקום שנראה כמו גן עדן, לא הצלחתי להתנתק מהגיהנום שהתחולל בתוכי. הבנתי שעם כל הדאגה והאחריות שחשתי לגורל הנערים, אני לא יכולה לעזור לאחרים לפני שאני מטפלת בעצמי".

כהן מספרת שמכאן הדברים התגלגלו די מהר: עם שובה לארץ החליטה להתפטר, ודחתה הצעות מפתות ליהנות מהעלאה במשכורת או קידום. "לא רציתי לעשות כלום, מלבד לנוח ולהתאושש. אחרי כמה שבועות התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, והתשובה הפתיעה אותי ואת סביבתי: קורס מדריכי יוגה. ההצעה שקיבלתי מהסטודיו בעבר כבר לא היתה רלבנטית, אבל החלטתי לממן בעצמי את הקורס היקר, שעלה כמה אלפי דולרים, בתקופה שהדולר היה בשיאו".

אחרי הקורס נחתה כהן בארץ, ולאחר הכשרה נוספת השתלבה בצוות המדריכים של הסטודיו בתל אביב. עכשיו, כשהפז"ם שלה בג'וב החדש מתקרב לשנה, היא מרשה לעצמה לסכם: "הנשמה שלי מתה, והצלחתי להחיות אותה שוב. אני מאוד מאמינה בכוחה של היוגה הזאת לעזור לגוף ולנפש, וכל הזמן מקבלת עוד חיזוקים: התלמידים מספרים על פציעות שהחלימו, לחץ דם נמוך או גבוה שהתאזן ועוד אין ספור בעיות שנעלמו. ויש גם כאלה שאומרים שהיוגה פשוט הפכה אותם ליותר מאושרים".

"הסיפור של אפלבאום וכהן מזכיר סיפורים של עוד רבים וטובים", אומר ד"ר איתי זיו, סגן מנהל בית הספר שיאים באוניברסיטת תל אביב. "הקורס להכשרת מאמני חדר כושר אצלנו, שנמשך שישה חודשים, מושך יותר מבעבר קהל מבוגר".

ומה גרם לשינוי?

"המודעות לכושר ובריאות מאוד עלתה, ואיתה הביקוש לאנשי מקצוע בתחום. אם פעם זה נחשב למקצוע שקשה להתפרנס ממנו, היום זה מקצוע מכובד ומכניס. מרבית האנשים שמגיעים אלינו אחרי גיל 30 כבר בחרו בקריירה, והם רוצים לעבור את הקורס בעיקר בשביל העשרה עצמית. אבל לא מעט מתוכם מתאהבים בתחום, והופכים אותו לקריירה שנייה, או לעיסוקם העיקרי".

אופנה וספורט

ולצד אלה שעשו הסבה מקצועית יש גם מי שהפכו את התחביב הספורטיבי לעסק בתחום, וגם הם לא מתחרטים לרגע. דוגמאות לא חסר: אלה שמר (54), שעד לפני שנתיים היתה מנהלת השיווק של אלרוב נדל"ן וניהלה לו"ז צפוף בכפוף לבוס אלפרד אקירוב, עזבה את תפקידה כדי להגשים חלום, וכיום היא הבעלים של אל יוגה, מרכז יוגה מעוצב ומרווח בנמל תל אביב.

"בדרך כלל המקומות שבהם מתרגלים יוגה הם מרתפים או מבנים ישנים, ללא מלתחות או מקלחות. רציתי לפתוח מקום אסתטי ונעים, שיפנה לקהל התל־אביבי המפונק, שרגיל להתאמן במכוני כושר מפוארים ונרתע מיוגה ולו רק בגלל התנאים", אומרת שמר, "המקום כל הזמן נמצא במגמת צמיחה. יש לנו כבר מאות מנויים, שלמעלה מ־80% מתוכם מעולם לא עשו יוגה לפני כן. נכון שהיוזמה נולדה מתוך דחף פנימי עמוק ומניעים רוחניים, אבל עדיין זה עסק, שצריך להרוויח כדי לשרוד".

אופיר מנור, שלמד מינהל עסקים וניהל את חטיבת הקוסמטיקה בדיפלומט, עזב את עבודתו לטובת אהבתו הגדולה לאופניים. "זה לא קרה ביום אחד", הוא אומר ומספר שכחובב רכיבה, הוא חיפש לעצמו את האופניים הכי טובים שניתן להשיג. כך שמע על אלקטרה בייק, חברה אמריקאית שמתמחה באופניים נוחים שמיועדים לשימוש בעיר, והחליט לייבא את המותג לארץ.

"לאחר שקיבלתי את הזיכיון חיפשתי מפיץ מקצועי. כשראיתי שיש תגובות נלהבות והביקוש הולך וגדל, הבנתי שהשוק צמא לאופניים עירוניים, ואין אף חנות שמתמחה בקטגוריה הזאת. בתחילת 2007 עזבתי את דיפלומט ופתחתי את OFNA-IM. בדיעבד אני יודע שעשיתי את הצעד הנכון, ואני משתמש בניסיון שצברתי בתחום השיווק והמכירות כדי לנהל את העסק שלי. המודעות הירוקה נמצאת במגמת עלייה, ויותר אנשים נוטשים את כלי הרכב לטובת אופניים, שמשמשים ככלי תחבורה אורבני חסכוני ויעיל".

גם ליאת ירושלים מרגישה מאושרת ומסופקת מהשינוי שעברה: "למדתי עיצוב טקסטיל בשנקר, ולאחר הלימודים התחלתי לעבוד בחברה שמייצרת מצעים וכלי מיטה. תמיד חלמתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי, ספורט ואופנה. לפני שבעה חודשים פתחתי בתל אביב את ספרטה, חנות שמתמחה בבגדי אירובי וספורט. הדגמים שאני מעצבת נולדו מתוך מחשבה מרובה והבנת הצרכים של קהל המתאמנים: מכנס ג'וגינג עם שרוך למפתחות ומקום לאייפוד, או טייטס שבזכות שילוב צבעים ובדים מיוחד גורם לישבן להיראות קטן יותר. מאוד חששתי לפני שפתחתי עסק עצמאי. זה צעד שדורש הרבה תעוזה, אבל אני לא מתחרטת לרגע. יש ימים טובים ויש פחות, אבל בכל בוקר אני פותחת את החנות בחיוך גדול, וזה שווה את הכל".