הבימה כולה שלה: ראיון עם מנכ"ל הבימה

למרות ספקות שהתעוררו טרם המינוי נראה שהניהול הדו־ראשי, היחיד אגב, בין מוסדות התרבות בארץ, דווקא מיטיב עם תיאטרון הבימה. ובכלל, בשנה הקרובה יש שם הרבה סיבות למסיבה. יום הולדת 90, הכניסה לבניין החדש וגם רפרטואר עשיר הכולל את המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", בכיכובם של יהודה לוי ומירי מסיקה ובבימוי צדי צרפתי, שיעלה ברביעי הבא (23 ביולי).

בעקבות עזיבתו של יעקב אגמון לפני כארבע שנים נקראו אודליה פרידמן ובני צרפתי על ידי הנאמן הציבורי של הבימה עו"ד שלמה שחר לעמוד בראש התיאטרון. השניים הגישו לוועדה מועמדות משותפת ומאז הם מכהנים באופן מאוד לא זמני בתפקיד המנכ"לים, ומעליהם ועדת איתור שאמורה למנות רק בעוד מספר חודשים את המנכ"ל הקבוע. "אני מכירה את התיאטרון 20 שנה, ולכן חשבתי שאני מסוגלת לנהל אותו", אומרת פרידמן, "עשר שנים עבדתי לצד אגמון, וזו ההכשרה הכי טובה לניהול התיאטרון".

מהחשבונות להנהלה

אודליה פרידמן צילום: ג'ראר אלון

פרידמן החלה את דרכה בהבימה כעובדת צעירה במחלקת הנהלת החשבונות, ועם השנים הפכה למנהלת הכספים. צרפתי שימש כמנהלו האדמיניסטרטיבי של התיאטרון.

יש ודאי מנהלים מנוסים שחושקים במשרה הזו.

פרידמן לא נלחצת מהמתחרים על הג'וב שלה. "אני מניחה שזו פסגה לכל מנהל תיאטרון. הבימה והקאמרי הם התיאטרונים הגדולים והמובילים בישראל, אף שיש מנהלים שמנסים לערער על העובדה הזו. לדעתי צריכה להיות החלפת מנהל כל שמונה שנים. היה קיבעון בניהול מוסדות תקופה ארוכה, זזו ממקום למקום, ולא היתה רוח צעירה כמה שנים. נועם סמל ניהל את חיפה בגיל 32, אגמון ניהל את הקאמרי בגיל 30. מהיום שבני ואני נכנסנו לתפקיד פתחנו דרך חדשה. אם זה התיאטרון לילדים ונוער שמנהל רן גואטה, ולנה שמנהלת היום את תיאטרון גשר. ברגע שהתחלופה תהיה גדולה, יהיו פחות התחשבנויות ויותר אנרגיות חדשות".

חלמת שתהפכי יום אחד למנכ"ל הבימה?

"אני אדם עם הרבה מאוד אמביציות ואמונה ביכולות שלו. תמיד קרצו לי צדדים אחרים בתיאטרון, וגם כשהייתי מנהלת הכספים ישבתי בישיבות מקט. אני אוהבת תיאטרון מילדות. לא מתאים לי לשבת במשרד רואי חשבון, אני אוהבת לראות את הקהל וההצגות".

ניהול דו־ראשי הוא מודל מנצח?

"ראשית הוא חסכוני מבחינה כלכלית. אם משווים לתיאטראות גדולים אז יש מנכ"ל, מנהל כספים, מנהל אדמיניסטרטיבי ומנהל אמנותי. המחיר שבני צרפתי ואני שילמנו הוא שהשכר שלנו אינו שכר מנכ"ל. בהתייעצות עם הנאמן הציבורי החלטנו שאנחנו לא מעלים את השכר שלנו, שלא יגידו 'שני מנהלים, שתי משכורות'. בוועדה אמרו שבטח נריב אחרי שעתיים, ואני השבתי להם שהם לא מכירים את הפרגון והחיבור בין שנינו. גם החיבור עם אילן רונן, המנהל האמנותי, הוא מוצלח. יש לו חופש אמנותי שתפור כמובן לתקציב התיאטרון ולתוכנית השנתית. אנחנו סיירת מוחות, והתוצאות מדברות בעד עצמן".

התוצאות שעליהן מדברת פרידמן הן "מכת הבכורות" של הבימה: חמש הפקות תוך חודש וחצי בלבד. זה

התחיל בהצגה "אלינג" בבימויו של רמי הויברגר, המשיך ל"דיבוקים" מאת מור פרנק ובבימויה במסגרת חגיגות ה־90 לתיאטרון, "שעה יפה ליוגה" מאת אילנה ברנשטיין שביים אלון אופיר ו"משוגעת" מאת יעל רונן, וכעת עולה "יוסף וכתונת הפסים המשגעת".

המחזמר הכי גדול

"'יוסף' היה חלום שלי הרבה שנים", נזכרת פרידמן, "כשיצאנו מהבניין לא היתה כוונה לעשות הפקות גדולות בחוץ. ואז הגיעה ההצעה של 'יוסף' משרגא בר, שרכש את הזכויות למחזה. החלטנו שאנחנו הולכים על זה, כי זה אחד ממחזות הזמר היפים ביותר שנעשו אי פעם. זוהי הפקה מאוד יוקרתית: תזמורת חיה של 15 נגנים, 30 שחקנים ועוד אנשי צוות. סך הכול כ־100 איש כל ערב".

והבחירה ביהודה לוי?

"ראשית אנחנו חושקים ביהודה כבר הרבה מאוד שנים. שנית אין כרגע אף שחקן בתיאטרון שמתאים לתפקיד יותר ממנו. הוא שחקן תיאטרון מצוין, הוא שר ורוקד, וכשראיתי את ההפקה בלונדון מיד אמרתי שהתפקיד מתאים לו. אפשר להביא כל טאלנט בעולם - אבל כשההצגה לא טובה הקהל לא יבוא. יהודה מצטרף לנבחרת השחקנים של התיאטרון, והתפקיד הבא שהוא יעשה יהיה כפי הנראה ב'חשמלית ושמה תשוקה'".

בשלב ראשון יראו את ההפקה כ־80 אלף איש ב־50 הצגות בתל אביב, תיאטרון ירושלים ותיאטרון הצפון. "זו הפקה שאמורה לכסות את עצמה, ולפני שהמסך עלה היא כבר מאוזנת. הגענו לעסקה מאוד גדולה עם ויזה כ.א.ל, שלראשונה הסכימה להשקיע כסף במחזמר ספציפי עם קמפיין טלוויזיוני של 1.5 מיליון שקל. עלות ההפקה על הבמה תגיע ליותר משני מיליון שקל, והפרויקט כולו יסתכם ב־7-8 מיליון שקל (שכר אולם, הוצאות הפקה וכו'). מדובר בהפקה גרנדיוזית וויזואלית המשלבת את האתני עם המודרני. על הבמה יהיו גם אופנוע, מכונית והפתעות נוספות".

אם עברתם בימים האחרונים ליד בניין הבימה, ודאי הבחנתם כי משלושה כיוונים כבר אפשר לראות התחלה של משכן. הכיכר בין היכל התרבות לתיאטרון תיקרא "כיכר התזמורת", ויתקיימו בה לעתים מופעי רחוב. ביוני 2009 יעלו שחקני התיאטרון על הבימות החדשות, והקהל יוכל ליהנות מארבעה אולמות חדישים. "כולנו מחכים לחזור לבניין הבימה. אולם רובינא, שהתלוננו שהוא לא אינטימי, ישתנה, היציע יהפוך לעגול, כך שהקהל יישב קרוב יותר לשחקנים. לתיאטרון תהיה מבואה ראשית, וכולם ייכנסו כמו להיכל, כפי שהיה באולם הבימה המקורי, שנבנה בשנות השלושים".

ואיך מממנים את השיפוץ היקר?

"השיפוץ יגיע בסופו של דבר ל־100 מיליון שקל. כרגע מדובר על 76 מיליון שקל, אבל עוד חסר כסף. העירייה והמדינה משקיעים הרבה כסף וזמן, וזה הולך להיות המבנה הכי יפה ומשוכלל בארץ. בתקופת השיפוץ הוצאות התיאטרון עלו מאוד. כל שנה נוספים 7 מיליון שקל בגין הוצאות מעבר. קיבלנו 2.5 מיליון לשנה, ואת השאר אנו מביאים מצמצום העלויות או מהגדלת ההכנסות".

תרצי לנהל תיאטרון אחר?

"אני נושמת הבימה. אני בהחלט רואה את עצמי ממשיכה בסוג כזה של מבנה. כשבני ואני ניגשנו שאלו אותנו מה יקרה אם יחליטו להשאיר רק אחד מאיתנו. הודענו רשמית שכל אחד שיקבל את התפקיד, השני יגבה אותו ויעמוד מאחוריו".