רואים עולם: שוק הקופרודוקציות ייפתח השבוע בתל אביב
כ־40 אנשי קולנוע וטלוויזיה מחו"ל יגיעו מחר לקופרו — שוק הקופרודוקציות, ויחליטו אילו סרטים ישראליים יזכו בהשקעה ובחשיפה בינלאומית. בעשור לקיומו גייס השוק כ־23 מיליון שקל ל־140 סרטים שבהם צפו יותר מ־90 מיליון איש
ידוע לכל שלא קל להתפרנס מקולנוע בישראל, ובכל זאת תעשיית הסרטים התיעודיים המקומית דווקא מושכת לא מעט מימון בינלאומי. הצרפתים לא רק חומדים את הנדל"ן שלנו, אלא גם משקיעים בקולנוע הישראלי. גם מפיקים וגופי שידור אמריקאיים נפתחו לעולם מאז פיגועי 11 בספטמבר והחלו להתעניין בסרטי תעודה פוליטיים, ענף יצוא פופולרי בישראל. פאט פרנס, מפיק קנדי וממפתחי תעשיית הקופרודוקציות בארץ, מזהה כי "מרבית הקונים שבאים לישראל מחפשים סרטי תעודה או סדרות דוקומנטריות קצרות. קשה להפיק סדרות דרמה על בסיס קופרודוקציה. אבל בסרטי תעודה יש יוצר ושניים־שלושה אנשי צוות. המוקד הוא סרטים אישיים, שלא מיוצרים בהיקף תעשייתי".
פרנס יגיע ארצה לרגל שוק הקופרודוקציות, שייפתח מחר באשכול פיס (שפרינצק 4) בתל אביב. האירוע, שחוגג עשור לקיומו, מקדם קולנוע תיעודי מקומי באמצעות שיתופי פעולה עם רשתות זרות. היוזמת, עמותת CoPro, תארח כ־40 מנהלי רשתות טלוויזיה זרות, מפיקים, ראשי קרנות לעידוד קולנוע ומפיצים בינלאומיים.
לדברי פרנס, מנחה אירוע הפיצ'ינג, שבו היוצרים מציגים רעיונות בפני משקיעים פוטנציאליים, "קופרו הוא סיפור הצלחה שאיפשר לגייס הרבה כסף, והוא משמעותי בבניית תעשייה תיעודית מקומית". אורנה ירמות, מייסדת ומנהלת העמותה, מעידה כי בעשור האחרון גייס קופרו כ־23 מיליון שקל במסגרת שיתופי פעולה עם 28 תחנות טלוויזיה. הסרטים שזכו לתמיכה הגיעו ליותר מ־90 מיליון צופים בעולם.
23 מיליון שקל ב־10 שנים לא נשמע כמו המון כסף.
ירמות: "בשנים האחרונות אנחנו רואים שההשקעות גדלות. לא נכון יהיה לעשות ממוצע שנתי. כשתכננתי את השוק הראשון, ב־1998, בקושי נעשו שיתופי פעולה. המשקיעים היו מלאי התפעלות, אבל באופן טבעי, את הארנק הם פתחו יותר לאט. השנה השלישית היתה שנת המהפך, כשהגיעו 11 משקיעים. זה קרה גם כי אנחנו למדנו: עשינו סדנאות ליוצרים, בחרנו הצעות נכונות, אבל גם הכרנו להם את התרבות הישראלית מעבר לקלישאות, ונוצרו קשרים אישיים. יש דברים מעבר לכסף".
היום, לדבריה, קופרו שינה את פני השוק המקומי: "מכיוון שאנחנו מביאים את המשקיעים לפה, עכשיו כל אחד יכול לנסות; לא רק בתי הפקות, אלא גם יוצרים צעירים".
כסף עבור רעיון
יתרון נוסף הוא האפשרות למכור רעיון, ולא סרט מוגמר. "משלמים הרבה יותר תמורת רעיון בשלבי הפקה ראשוניים, ולכן העסק שלנו הוא שוק של רעיונות", מחדד פרנס. "למנהלי מחלקות תיעודיות יש תקציב גדול, כך שאפשר לקבל 20 אלף דולר ממדינה אחת, 40 אלף דולר מאחרת ו־30 אלף דולר ממדינה שלישית — זה סכום שמאפשר להניע דברים. כמוצר מוגמר תהיי בת מזל אם תקבלי 2,000–5,000 דולר. זה הבדל משמעותי".
CoPro ממומן מתרומות ומייצר הכנסות שנתיות של כ־3.5 מיליון שקל. "היינו גורם מחולל ברמה התודעתית", מתגאה ירמות. "כל יוצר כיום מכוון לעשות קופרודוקציה בחו"ל. כגוף שמחולל כזו עשייה, אני מקווה שנשכנע את מועצת הקולנוע להכיר בחשיבות הפעילות שלנו".
בלי קופרודוקציות אי אפשר ליצור קולנוע איכותי?
"בשנים האחרונות המצב השתנה. יש נפח עשייה גדול והשקעות מ־yes וזכיינים מסחריים וקרנות קולנוע. מצד שני, יש המון אנשים מוכשרים ואין מספיק במות, ולכן אך טבעי ורצוי שיימצא גוף שידור זר".
פרנס מדגיש כי פיתוח שוק הקופרודוקציות לא רק הזרים כסף לתעשייה, אלא גם תרם ליחסי החוץ של הקולנוע הישראלי: "ההצלחה הבינלאומית עוררה עניין בקרב גופי שידור ישראליים, וחשוב מכך — הפנתה את תשומת הלב העולמית ליוצרים ישראלים ופלסטינים, שזוכים בפרסים החשובים בעולם. כשיוצר מקבל גיבוי מערוץ כמו ה־BBC, הוא זוכה לעניין מאחרים".
אי שם באפריקה
כמו בישראל של לפני כעשור, כך אסיה ואפריקה היום: הפוטנציאל הכלכלי קיים, ונדרש הרפתקן נחוש שיכרה את הזהב. פרנס, שמארגן שוק קופרודוקציות בסין, מזהה את הדמיון. "כמו בישראל לפני עשר שנים, גם בסין גופי השידור לא משלמים למפיקים. יש שם יוצרים מאוד מוכשרים, ומכיוון שעלויות ההפקה נמוכות, לפעמים מספיק סכום קטן מגוף שידור בינלאומי. אני מאפשר תהליך שתורם לפיתוח התעשייה ויוצר שוק ליוצרים שאין להם מקור מימון אחר".
פטריק ז'קוד, מפיק צרפתי שיגיע גם הוא ל־CoPro, היה שותף להפקת הסרט "החול והים" (בשיתוף ערוץ 8). בימים אלו הוא מתכונן לשוק הטלוויזיה הראשון באפריקה, שיזם באמצעות חברת DISCOP, שמארגנת שוק במרכז ובמזרח אירופה. "אני קונסיירג'", הוא מתלוצץ. "תפקידי להביא קונים מתאימים ולארגן סביבה אופטימלית. אנחנו משקיעים שנה בתכנון ויש לנו צוות של עשרה תחקירנים, שעוקבים אחר המתרחש: תחנות טלוויזיה חדשות, מנהלים שהתחלפו, פלטפורמות תוכן. השנה, למשל, קמו באזור מרכז מזרח אירופה כ־200 תחנות טלוויזיה. זה דורש מעקב צמוד".
וגם באפריקה אתה מזהה פוטנציאל כלכלי?
"שוק הטלוויזיה שם ריק כמו באירופה לפני 20 שנה, וזיהינו הרבה הזדמנויות. טלוויזיה היא צורת הבידור הכי זולה, ובאפריקה יש כ־150 תחנות טלוויזיה, ולאחוז משמעותי מהאוכלוסייה יש טלוויזיה בבית. מובן שביחס למערב זה עדיין קהל קטן, אבל הוא גדל במהירות".
קופרודוקציות מצליחות
סרטים רבים שהופקו בעזרת קופרו זכו להצלחה בארץ ובעולם: "פליפ" של יואב שמיר, "שרון" של דרור מורה, "כלות של אללה" של נטלי אסולין — שלושתם הוצגו השנה בפסטיבל ברלין; "ילדי השמש" של רן טל, שקיבל את פרס וולגין בפסטיבל ירושלים 2007, הוצג ב־PBS וזכה בקרן ITVS; "לראות אם אני מחייכת" של תמר ירום, זוכה פרס ראשון בפסטיבל חיפה 2007 ופרס ראשון בפסטיבל אידפה באמסטרדם והוט דוקס בטורונטו; "מקסימום בטחון" של שמעון דון, זוכה פרס ראשון בפסטיבל סאנדנס; וסרטים רבים נוספים.
