הסרט "עשיר בהפתעה": חמוץ מתוק
הסרט, שכל שחקניו אסיאתיים, הפך ללהיט היסטרי בארה”ב, שראתה בו תגובת־נגד לטראמפ ולרוח הנושבת נגד מהגרים. אבל מעבר לפוליטיקה, מדובר בקומדיה רומנטית שדומה מדי לסרט בורקס
הסרט הכי מדובר בארה”ב כרגע הוא “Crazy Rich Asians”, שנמצא שם שבועיים במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות. התקשורת האמריקאית לא מפסיקה לכתוב על הסרט הזה, שמבחינתם הוא לא רק להיט גדול (מדויק) אלא תחילתו של עידן קולנועי חדש (הפרזה פראית). הסרט, המבוסס על רב המכר של קווין קוואן, יצא בבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע האחרון תחת השם החיוור “עשיר בהפתעה”, וגם פה נוחל עד כה הצלחה.
אז מה כל כך חדש ומקורי בסרט הזה? מדובר בסרט הוליוודי לכל דבר, אבל כזה שאין בו אף כוכב קולנוע מוכר (לפחות לקהל האמריקאי), ושכל השחקנים בו הם ממוצא אסיאתי (סיני או מלזי), כולל הבמאי, ג’ון צ’ו שהוריו היגרו לארה”ב מסין ומטייוואן, ושביים לפני כן את “סטפ אפ 2”, “סטפ אפ 3” והסרט התיעודי על ג’סטין ביבר.
עבור התקשורת האמריקאית זו הוכחה לכך שכשהאולפנים ההוליוודיים חושבים מחוץ לקופסת גיבורי־העל הם יוצרים להיטים לא צפויים. אבל בעיקר, התקשורת האמריקאית מתמוגגת מכך שהוליווד הימרה על סרט כל־אסיאתי (באותו אופן ש”המילטון” הוא מיוזיקל כל־שחור) ושהקהל הגיב לכך בחום. זה המקום שבו הסרט מפסיק להיות בידור חביב והופך להכרזה פוליטית: זה סרט מיינסטרימי שמאפשר ייצוג מלא לשחקנים שעד כה הסתפקו בתפקידי משנה. בהוליווד, שידועה כמי שמכוונת את תוצריה לקהל גברי לבן, סרט שעוסק בדמויות לא־לבנות, ושפונה באופן מובהק גם לקהל נשי ולהט”בי, הוא חידוש גדול. והרי שמדובר גם באצבע בעינו של דונלד טראמפ. בזמן שבבית הלבן יושב נשיא שמדבר בגנות מהגרים ורואה בסינים אויבים, מגיע סרט שמוכיח שציבור רוכשי הכרטיסים דווקא חושב אחרת מהמנהיג הנבחר. אלה הכרזות יפות ומחממות לב, אבל גם קצת מוגזמות.
הסרט מבוסס על רב־מכר מוכר למדי, שהופק על ידי אחת המפיקות החזקות בהוליווד, נינה ג’ייקובסון, שהיתה בעבר נשיאת אולפני דיסני וחתומה על הפקת “משחקי הרעב”. את פיתוח הסרט היא התחילה ב־2013, כך שלא היתה בו אז שום אמירה אנטי־טראמפית.בכל זאת, קל להמר על סרט שהפקתו עלתה רק 30 מיליון דולר - סכום שהסרט הכניס בסוף השבוע הראשון לצאתו.
כמו כן, הכותרות שהסרט עושה בשבועיים האחרונים הן הוכחה לכך שהתקשורת העולמית נותנת לקולנוע מעמד הרבה יותר גבוה משאר אמצעי התקשורת. כמה שבועות לפני שיצא “עשיר בהפתעה” עלה בנטפליקס סרט הנעורים “To All the Boys I’ve Loved Before”, גם הוא עם שחקניות ממוצא אסיאתי בתפקידים הראשיים וגם הוא מבוסס על רב־מכר מאת סופרת אמריקאית ממוצא קוריאני. סדרת הנעורים “ריברדייל” (נטפליקס) מקפידה על איזון אתני עם שחקנית ממוצא היספני בתפקיד הראשי. בסוף השבוע האחרון יצא בארה”ב המותחן “חיפוש” גם הוא עם שחקנים אסיאתיים בתפקידים הראשיים. והסדרה “חמוץ מתוק”, שבה התגלתה קדנס וו, כוכבת “עשיר בהפתעה”, משודרת בפריים טיים בארה”ב. אז כן, קורה כאן משהו, שהוא שילוב בין הזיהוי של קהל חדש שלא יוצג לפני כן בקולנוע ובין הרצון לקרוץ לקהל הפוטנציאלי בסין. “עשיר בהפתעה” אינו הראשון, אבל הוא בהחלט הכי מצליח ומתוקשר.
“עשיר בהפתעה” מחזיר למסך את הקומדיות הרומנטיות, בתקופה בה היה נדמה שהן יצאו מהאופנה. עלילת הסרט מתארת את סיפור אהבתם של ניק ורייצ’ל - הוא איש עסקים והיא פרופסורית לכלכלה. הם נפגשים ומתאהבים בניו יורק ואחרי תקופת חברות הוא מזמין אותה לפגוש את הוריו בסינגפור, לשם הוא נוסע כדי להיות שושבין בחתונת חברו הטוב ביותר.
כשהם מגיעים לסינגפור מגלה רייצ’ל שניק מגיע מאחת המשפחות הכי עשירות בסין. אמו לא מתלהבת מהעובדה שבנה העשיר, בן המעמד הגבוה, ינהל מערכת יחסים עם בחורה שבאה ממשפחה חד־הורית ענייה. למרות שלשניהם יש הורים ממוצא סיני, המנטליות של רייצ’ל אמריקאית וליברלית מדי עבור אם שמצפה שהכלה של הבן שלה תהיה מסורתית יותר ותתמסר לעבודות הבית ולגידול משפחה ולא לקריירה.
מאיפה זה מוכר לנו? בישראל של שנות השבעים קראו לסוגה הזאת “סרט בורקס”, לא כשם גנאי אלא לצירוף המילים כתיאור ז’אנר שמוכר בעולם כולו: הקומדיה העממית שבה זוג צעיר צריך להתגבר על מכשול אתני ועל שמרנות ההורים כדי לממש את אהבתם. המודל הזה שוחזר בהצלחה בקומדיה הרומנטית הגדולה הקודמת, “החתונה היוונית שלי” מ־2002. הסיבה שסרטים כאלה עובדים היא כי הם ממוקמים בתוך עולם שמרני ומסורתי. קומדיות רומנטיות יצאו מהאופנה כי בעידן ליברלי, בו הכל מותר, ההורים זורמים עם רצונות ילדיהם ואין יותר מכשולים לאהבה. צריך לחזור לתרבויות השמרניות - כדי ליצור קונפליקט בין אורח החיים המודרני של הילדים ותפיסת העולם השמרנית של הוריהם. מהבחינה הזאת, “עשיר בהפתעה” הוא כמו כל דרמת גינונים תקופתית, אבל רק כזו המתרחשת בהווה.
