המעצבת צפרא פרלמוטר נגד הזנות

אחרי המלחמה למען סחר הוגן, צפרא פרלמוטר, הבעלים והמעצבת של מותג האופנה השיתופי Co.Co (קולקטיב קולקשיין), מתגייסת למיגור תופעת הזנות. לאחרונה תרם המותג 15 אלף שקל לעמותת תודעה למאבק בזנות. לצד זאת, Co.Co והעמותה יארחו בשבוע הבא (13 בפברואר, קהילת סלוניקי 7) סלון תרבותי שיעסוק בחינוך למיניות בריאה.

מדובר במותג ש”רגיל” לעשייה חברתית. מדי שנה, בסוף העונה, מועלים עודפי המותג לאתר שלו, במה שנקרא “הזדמנות אחרונה לתת”, ונמכרים ב־50 שקל. הרווחים נתרמים לאחת העמותות שנבחרת על ידי השותפות.

ההתחלה בכלל עסקה בניסיון לצמצם את הניצול בעולם האופנה. "בקיץ 2011 הסתכלתי על מחאת האוהלים והקשבתי לזעקת הצדק החברתי”, מספרת פרלמוטר על הרעיון להקים את מותג האופנה. “רציתי ליישם בפועל. לשנות את מערכת היחסים שיצרה הכלכלה החופשית בנישה שלי". יחד עם חברתה ושותפתה לדרך עוד מימי שנקר, דליה קפוזה, הקימו ביחד ב־2013 מותג אופנה בעיצובן שבו הלקוחה היא בעצם שותפה: לקראת כל עונה עולות לאתר החנות סקיצות של פרטי לבוש, והשותפות מצביעות ומחליטות מה ייצא לייצור. הן רוכשות את הפריט בהנחה של 40%, וכך פרלמוטר וקפוזה יודעות בדיוק כמה יחידות לייצר.

צפרא פרלמוטר. “אנשים משקיעים בנדל”ן, אבל בבגדים יש להם קושי”צילום: ענר גרין

לאחרונה החלה פרלמוטר להתנדב גם בעמותת "קרן שמש" שמסייעת ליזמים צעירים. “כשמדברים על כלכלה, בדרך כלל מדברים על גופי ענק, אבל יותר מהם יש אנשים שפשוט רוצים להתפרנס בחלקת אלוהים הקטנה שלהם. אני מסייעת כרגע למעצבת תכשיטים להקים עסק. אני מאמינה שהשינוי בחברה מתחיל בחינוך".

במקביל היא כמובן מושקעת גם ב־Co.Co. בארבע שנות פעילותו צבר קואופרטיב האופנה כ־890 שותפות. בניגוד ללקוחות, שנכנסות באופן אקראי לחנות בתל אביב או רוכשות את הבגדים דרך האתר, השותפות שמשלמות מראש על מוצרים משקיעות כסף בחברה בתמורה להנחות וליכולת לחוות דעה, לדרוש עיצובים ואפילו לעצב בעצמן. "מחיר שותפות מתחיל מ־3,000 שקל", מסבירה פרלמוטר. “כשיצאנו לדרך, סף הכניסה היה 10,000 שקל אבל גילינו שהחסם העיקרי הוא אמוציונלי. אנשים יכולים להשקיע כסף מראש בעסקים או בנדל”ן אבל בבגדים יש קושי. ניסינו רמות שונות של שותפות והגענו לתמהיל נכון".

לפרלמוטר יש ביקורת על התעשייה ולא פחות על צרכני האופנה: "יש בהלה לצדק בשנים האחרונות. כולם נורא ביקורתיים, עושים תחקירים על ייצור מזהם, ומתלוננים על יחס לא הולם לעובדים והמחיר של אופנה מהירה - אבל בפועל, כועסים על התאגידים הללו וממשיכים לקנות מהם".

המחיר הנמוך מפתה מאוד.

"צריך למצוא לזה פתרונות ולדרוש או ליצור בעצמנו מודלים מתוקנים וצודקים יותר. זה נכון לעגבנייה וזה נכון לטי שירט. קשה לנו עדיין להתאפק. החולצה הזולה קורצת לנו תמיד מהחנות ליד. אבל אנחנו חייבים לזכור שרק אנחנו נציל את עצמנו, ורק מהלקוח יבוא השינוי".

מה עם ליין לגברים?

“אני מתה לעשות בגדי גברים. לגברים יש מודעות אחרת בעניין של השקעות ואולי יהיה להם יותר קל עם הרעיון. כרגע אני לא מרגישה שאנחנו יכולות לעשות את זה ברמה ובאיכות שאנו שואפות אליהן, אבל כשנדע לעשות זאת - נשמח מאוד".