• תפריט
במה

"פשוט לאהוב": הצגה מתעתעת

במחזמר המבוסס על שירי אריק איינשטיין, התחושה היא שהסיפור נכפה על השירים והתוצאה יוצאת צפויה ולפעמים אף מביכה

מאיה נחום שחל 08:5109.07.17

אחרי סכסוך מתוקשר בין התיאטרון הקאמרי למשפחת אריק איינשטיין המנוח בדבר העלאת מחזמר המבוסס על שיריו, הגיעו שני הצדדים להבנה והמחזמר הישראלי החדש “פשוט לאהוב” יצא לדרך בבימויה של דדי ברון “בשילוב שירי אריק איינשטיין וחבריו” (“אינך יכולה”, “מה איתי”, “אל תוותרי עליי”, “אני ואתה”, “הגר”, “הנביא יחזקאל" ועוד).

 

לא מדובר כאן על סיפור חייו של איינשטיין אך יש קריצה ברורה לחבורת “מציצים”. זהו סיפור אהבה בין רחל, סטודנטית מצטיינת למשפטים, בת טובים מסביון (אליאנה תדהר) ועקיבא, בוהמיין סטלן שמעביר את הזמן עם חבורתו במסיבות ושירים על גגות תל אביב (עוז זהבי), המתרחש בסוף שנות השישים ותחילת השבעים של המאה הקודמת, התקופה שבין מלחמת ששת הימים ליום כיפור.

 

אליאנה תדהר ועוז זהבי ב"פשוט לאהוב" אליאנה תדהר ועוז זהבי ב"פשוט לאהוב" צילום: רונן אקרמן

 

 

דבר המבקרת: שלמה מושקוביץ רצה לכתוב מחזה געגועים לארץ ישראל הישנה והטובה או כפי שהוא מגדיר זאת, למדינה שפעם היתה סקסית בטירוף והיום היא בורגנית, שמנה ונרגנת. אבל בפועל “פשוט לאהוב” היא הצגה מתעתעת כי מצד אחד היא פורטת על נימי הרגש של הקהל הישראלי מפאת עיסוקה באחת התקופות המרתקות שהיו לנו, ובעיקר מפני ששזורים בה השירים הכי יפים שנכתבו כאן, שקשה לא להיסחף אחריהם. אך מצד שני יש כאן מחזה לא מספיק בועט שלא לדבר על קורטוב של נימה ביקורתית, והחיבור בין הסיפור לשירים מלאכותי ומאולץ.

 

תת הז’אנר שנולד בתיאטרון בשנים האחרונות בו שירים אהובים של יוצרים מובילים נשזרים בסיפור שיתאים ויזרום, ברוב המקרים מביא איתו בעיות. אם זה “מאמאמיה” בברודווי או “מרי לו” ו”לילה לא שקט” בארץ. התחושה היא שהסיפור נכפה על השירים והתוצאה יוצאת צפויה ולרגעים אף מביכה. דוגמה לכך היא שעקיבא יוצא למלחמה ורחל פוצחת בשיר “אחכה לך”. כך גם כשעקיבא חוזר מהמלחמה ומספר לאהובתו איך חשב עליה כל יום ולפתע מגיח השיר “כל השבוע לך”. נו באמת, יש משהו יותר צפוי?

 

מושקוביץ ללא ספק יודע לכתוב אך במסגרת המוסכמות שהתת ז’אנר מכתיב, לפיו יש סצנות אינסטנט בין השירים, הדמויות במחזה שטוחות וסטריאוטיפיות וסיפורי המשנה מסומנים ולא מתפתחים לשום מקום.

 

השחקנים עושים עבודתם נאמנה אך גם הם כלואים בתוך המסגרת המוגבלת שהועמדה לרשותם. עוז זהבי מוכשר וכריזמטי מפגין יכולות קוליות מרשימות, ואליאנה תדהר מקסימה בעלת קול נפלא שבהחלט ראויה לעמוד על במת הקאמרי. לצדם להקת שחקנים ורקדנים מוכשרת ואנרגטית, החל מעידית טפרסון ואבי טרמין הוותיקים בתפקיד ההורים של רחל, ועד לחבורת הצעירים: דוד שאול הכובש והמוזיקלי שלא עוזב את הגיטרה, איתמר זהר המוכשר בתפקיד מאיר האמן האידיאליסט, ודר רוזנבאום כרונה, אהובתו לשעבר של עקיבא, משוררת מיוסרת עם נטייה אובדנית שכפי הנראה נכתבה בהשראת מונה זילברשטיין.

 

שני ציונים לשבח ראויים לקבל טל בלכרוביץ’ המוכשר שעשה עבודה מעולה בניהול המוזיקלי והעיבודים הנפלאים, ויואב כהן עם אחת מעבודות הוידאו ארט הטובות שראיתי בתיאטרון שתופסת חלק משמעותי ביותר בהצגה, ולא רק בשל מלאכת העיצוב והיופי החזותי, אלא גם בשל החיבור הנכון עם השחקנים על הבמה שיצרה ברון, וההשתלבות שלו בתפאורה שעיצבה דנה צרפתי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x