טראנסים או בלדות? האלבום הדו-קוטבי של משה פרץ

"בחור חדש", האלבום החדש והשמיני של משה פרץ, נע על שני כיוונים: מצד אחד, הוא מכיל בלדות מרגשות עם לחנים טובים ונוגעים (שעולים ברמתם על הטקסטים), ומצד שני, נשמעים ממנו שירים המבוססים יותר מדי על אווירת מסיבה והרקדה, שאין בה כל רע. הרי ים־תיכוני זה חתונות ושמח.

אבל פרץ הלך רחוק מדי עם האלקטרוניקה, עד כדי כך שחלק מהשירים הם ממש טראנסים. חוץ מזה, אין באמת חלוקה מסודרת ביניהם, המעברים חדים בין הבלדות עם הגרון הבוכה והכינורות לשירים אלקטרוניים מקפיצים רחבות עם פזמון אינסטרומנטלי שלא יביישו אף די.ג'יי על העמדה.

פרץ פינת חיים משה

השיר הראשון, "דהו האותיות", הוא שיר מרגש ונעים לאוזן, ופרץ מגיש אותו יפה. כך גם השיר השני, "אחות קטנה", שפרץ כתב עם אבי אוחיון — הכותב המבוקש בז'אנר שאחראי על שירים רבים באלבום. הטקסט הוא של אח בוגר ששר לאחותו ומבקש ממנה לגלות לו מה עובר עליה, העיבוד טוב והכינור עושה את העבודה. לשיר יש פוטנציאל לקלאסיקה ים־תיכונית של פעם, ממש משה פרץ פינת חיים משה.

ואז מתחיל הזיגזג. השיר הבא הוא להיט הקיץ התורן שוודאי הקפיץ את כמות ההזמנות של פרץ לחתונות. מדובר בשיר "קרמלה", שפרט לפרץ כתבו אותו גם אוחיון ודורון מדלי. השיר אכן כיפי, מדליק וגורם לשומע להזיז את האגן מבלי להתכוון, בעיקר בגלל ההפקה הלטינית.

השיר נחמד ולא לוקח את עצמו ברצינות, עד כדי כך שאפשר איכשהו לספוג את הטראנס הלא ברור שמגיע אחרי הפזמון. לעומת זאת, בשיר הנושא של האלבום שקרוי על שם האלבום, ושמגיע אחריו, הטראנס כבר כבד מדי עבורי. תודה אבל לא תודה.

משה פרץ. הלחנים טובים מהטקסטים צילום: רון קדמי

כוכב פופ או זמר נשמה?

שיבוץ השירים האקראי לא מפסיק כאן. מיד אחרי שיר הנושא מגיע שיר עמוק ועצוב על הבעיה שמוכרת לכולנו — פרידות — בשם "יום רודף יום". אבל אי אפשר לשקוע בשיר יותר מדי, משום שלאחריו נשמעים השירים "תרקדי" ו"משוגע" שזוכים לביצוע רקיד, צעיר וקליל. ובמילה אחת — להיטים.

לעומתם, בשיר "כוס של יין" יש פזמון קליט ונעים יותר לאוזניהם של ילדים מעל גיל 16. יחד עם הגשה נהדרת של פרץ, הוא להיט שיותר מכבד את עצמו. גם השיר הבא באלבום, "טיסה 5325" שכתב כמובן אוחיון, עובד יופי.

צעירים כנראה יתחברו לייצור הכלאיים של שירי נשמה אלקטרוניים שכאלה, אך אני לא התחברתי אליהם — זה כבר לא לגילי. אבל שאר האלבום נחמד. ועדיין, לא ברור מה הכיוון שפרץ מבקש ללכת בו: האם הוא מבקש להיות כוכב פופ או שמא זמר ים־תיכוני עם נשמה? אבל כנראה שמותר לו גם וגם.