• תפריט
פנאי

בונות בניינים: האדריכליות שבנו את המדינה ונמחקו מההיסטוריה נחשפות

מי מכיר את האדריכליות לוטה כהן, יהודית סטולצר וג'ניה אוורבוך? ד"ר סיגל דוידי מחזירה לתודעה את הנשים שבנו את המדינה ונמחקו מההיסטוריה. השבוע היא תצא לסיור ברחובות בעקבות פועלן

רעות ברנע 09:1314.05.17
"זה לא שמכירים פחות את הנשים האדריכליות של לפני קום המדינה — פשוט לא מכירים אותן בכלל", אומרת האדריכלית ד"ר סיגל דוידי, שלקחה על עצמה את המשימה להחזיר לתודעה את אותן נשים שנמחקו מההיסטוריה. בסוף השבוע הקרוב, במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בת"א־יפו, תקיים דוידי סיור חינמי בשכונת רסקו (בין הרחובות יהודה המכבי, לואי ברנדייס, לואי מרשל ודה האז, ביום שישי, 9:30) — שכונה שתכננה לוטה כהן, האדריכלית העברית הראשונה בארץ ישראל.

 

הסיפור שלה

 

דוידי היא בעצמה אדריכלית, בוגרת הטכניון ובעלת דוקטורט מאוניברסיטת תל־אביב. "עם השנים עזבתי את הפרקטיקה ונשאבתי לאקדמיה", היא מספרת. "הדוקטורט שלי היה תחת הכותרת 'נשים אדריכליות בארץ ישראל המנדטורית ויצירה של מודרניזם חברתי'. במחקר התחקיתי אחרי ביוגרפיות אישיות ומקצועיות של עשר נשים, בהן לוטה כהן, אבל היו לפחות 20 כאלה ובכל פעם אני מגלה עוד. היה כל כך קשה למצוא חומרים על אותן נשים. ביליתי כעשור באיסוף חומרים בכ־25 ארכיונים שונים".

למה בעצם אנחנו לא מכירים אותן?

 

ד"ר סיגל דוידי. "אחת הדוגמאות הבולטות היא האדריכלית לילי רייך שעבדה במשך שנים עם מיס ואן דה רוהה, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות. כל מה שהם עשו יחד יוחס רק אליו" ד"ר סיגל דוידי. "אחת הדוגמאות הבולטות היא האדריכלית לילי רייך שעבדה במשך שנים עם מיס ואן דה רוהה, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות. כל מה שהם עשו יחד יוחס רק אליו" צילום: אוראל כהן

 

"ראשית, זו לא תופעה ייחודית רק לאדריכלות אלא לתחומים רבים נוספים. בנוסף, זו לא תופעה מקומית — אפשר לראות את זה בעולם כולו. אחת הדוגמאות הבולטות בעולם היא האדריכלית לילי רייך שעבדה במשך שנים עם האדריכל הידוע מיס ואן דה רוהה, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות. כל הדברים שהם עשו יחד היו תמיד מיוחסים אליו. בשנים האחרונות התחיל מחקר שמוכוון לגלות ולחשוף את העבודה של נשים, שמכונה בשפה המקצועית Herstory (הסיפור שלה) בניגוד ל־History (הסיפור שלו). יש קבוצה קטנה של חוקרות ואוצרות, נשים, שחושפות את עבודותיהן של נשים בספרות, אמנות, אדריכלות ועוד — נשים שפשוט נשכחו או הושכחו מההיסטוריה".

 

למה זה קורה? "אי אפשר לעמוד על הסיבה לכך באופן ודאי", אומרת דוידי. "יש טענה שלפיה ההיסטוריה נכתבה על ידי גברים, ולכן גם כתבו על גברים. סיבה נוספת יכולה להיות העובדה שלרבות מהנשים הללו לא היו ילדים, ולכן אחרי מותן לא היו להן יורשים בעלי מוטיבציה להמשיך ולתעד את עבודתן".

 

ג'ניה אוורבוך וכיכר דיזנגוף בתכנונה. מודל עבור הנשים שבאו אחריה ג'ניה אוורבוך וכיכר דיזנגוף בתכנונה. מודל עבור הנשים שבאו אחריה צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה, מעיין דיסקין

 

שותפות מרכזיות

 

"הדרת נשים מהשיח עושה עוול גדול מאוד, כי הן היוו גם מודל לנשים שבאו אחריהן", היא ממשיכה. "במקרה של אדריכלות בתקופת המנדט, זהו תחום שנחקר מאוד בעיקר בזכות ההכרזה של אונסק"ו על 'העיר הלבנה' בתל אביב כעל אתר מורשת עולמית, ועדיין — הנוכחות של נשים אדריכליות במחקר היא אפסית. חשוב לציין שאלה לא נשים שהיו בשוליים, אלא היו שותפות מרכזיות בפיתוח של האדריכלות המודרנית ובהחדרה שלה לארץ. הן תכננו שכונות, מבני ציבור מרכזיים וזכו בתחרויות בעולם. מלבד לוטה כהן פעלו כאן יהודית סטולצר שתכננה את שכונת קריית מאיר בתל אביב, אלזה גבעוני מנדלשטם שתכננה את בית החלוצות, ג'ניה אוורבוך שתכננה את כיכר צינה דיזנגוף ועוד. המחקר הזה הוא עבודה סיזיפית של הרכבת פאזל מורכב".

 

בית החלוצות בירושלים שתכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך בית החלוצות בירושלים שתכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך צילומים: יד בן צבי

"הן לא היו רק האדריכליות הראשונות כאן, הן היו גם הדור הראשון לאדריכליות במקומות שמהם הן באו, ברוב המקרים גרמניה או אוסטריה. לוטה כהן היתה האשה השלישית שלמדה אדריכלות באוניברסיטה שלה בברלין. אי אפשר לקחת נפח עבודה כל כך משמעותי ועיקרי ופשוט להדיר אותו, לא לתת לו ביטוי. היום, אם נעשה חיפוש בגוגל על רוב הנשים שחקרתי — לא נגלה עליהן כלום. לכן יש התארגנויות בעולם גם לטובת כתיבת ערכים בוויקיפדיה על נשים אדריכליות, כי היום אם אתה לא בגוגל, אתה לא קיים. אני יכולה לכתוב דוקטורט ומאמרים אקדמיים, אבל אם לא אעלה דברים לרשת או אקיים הרצאות לקהל הרחב ואת הסיורים האלה — כל זה יישאר במגדל השן של האקדמיה”.

 

לוטה כהן ושכונת רסקו שתכננה בצפון תל אביב. האדריכלית העברית הראשונה לוטה כהן ושכונת רסקו שתכננה בצפון תל אביב. האדריכלית העברית הראשונה צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה, מעיין דיסקין

 

יש קשר בין היותן אדריכליות לכך שלרבות מהן לא היו ילדים?

"יש לי פרק בדוקטורט שעוסק ממש בנושא הזה — אדריכלות ואמהות. שוב, זה לא אופייני רק לאדריכליות, אפשר לראות את זה, למשל, גם במקרים של הרופאות הראשונות בארץ, וגם בהשוואה למדינות כמו גרמניה או ארה"ב מדובר באותה הסיטואציה. זה מקצוע מאוד תובעני וקריירה שהיא טוטאלית".

 

דוידי מספרת כי השאלה הראשונה שהיא נשאלת תמיד היא האם העובדה שמדובר בנשים באה לידי ביטוי בדרך שבה הן עיצבו את המבנים שתכננו. "קודם כל, אני לא חוקרת אדריכלות נשית, אני חוקרת אדריכלות של נשים. שואלים אותי האם נשים תכננו קווים עגולים ורכים? לא. אני גם לא מחפשת אלמנטים סגנוניים ולא מחפשת לעשות השוואות, אלא לבחון את העשייה של נשים, לחשוף אותה ולאפיין אותה. כמה דברים שאני כן יכולה להגיד שהיו ייחודיים לאדריכליות נשים בתקופה ההיא הם התכנון עבור ארגוני נשים ומוסדות של נשים, שבחרו באדריכליות שיתכננו עבורן. או סוגיה שגם לוטה כהן התייחסה אליה - תכנון המטבח, או הרעיון הכללי של תכנון הספירה הביתית. האג'נדה הפמיניסטית של אותה התקופה לא היתה איך מוציאים את הנשים מהמטבח, אלא איך מייעלים ועוזרים למטבח להיות יותר פרקטי ומודרני. בבתים בשכונת רסקו שתכננה כהן יש התייחסות לזה, וזה במובהק נובע מכך שהמתכננת היא אשה ואלה נושאים שמעסיקים אותה".

 

מה קורה היום מבחינה מגדרית באדריכלות בארץ?

"היום יש שאומרים שזה הפך להיות מקצוע נשי במובהק. בפקולטות לאדריכלות יש רוב נשי, אף שהמשרדים הגדולים עדיין מנוהלים על ידי גברים. זה שינוי כי לפני מאה שנה נשים בכלל לא הורשו ללמוד אדריכלות. בית הספר הגדול והמוכר ביותר לאדריכלות באנגליה מקיים עכשיו אירוע גדול לרגל מאה שנה מאז שהאשה הראשונה הורשתה ללמוד בו, רק בשנת 1917. בישראל, כשנפתח הטכניון ובו המחלקה הראשונה להנדסה ואדריכלות, למדה בו אשה אחת. מחקר ההמשך שאני עובדת עליו עכשיו חוקר מיהן אותן הנשים שלמדו אדריכלות בתקופת המנדט, הבוגרות הראשונות של הטכניון וכמה מהן באמת השתלבו אחר כך במקצוע".

 

 

 

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x