הפופ החלומי של אור אדרי

בשבוע שעבר השיקה המוזיקאית אור אדרי את "כידוד", אלבום הבכורה שלה, בהופעת בכורה נדירה בחלל התדר שבתל אביב. מעניין כמה מהצופים ראו אותה גם שלושה שבועות לפני כן כשחיממה את להקת גרנדדי, מלהקות האינדי המצליחות בעולם, שהגיעה לארץ. סיפור מצחיק, בבוקר יום שבת התקשרו אליה אנשי נרנג'ה (החברה שגם הביאה לארץ את Tame Impala ותביא את רדיוהד ביולי הקרוב) ואמרו שלא הצליחו למצוא מופע חימום לגרנדדי, שלא הסכימה לאף אחת מההצעות

שהוגשו לה. בדקה התשעים נשלח אליהם האלבום של אדרי, וזה היה בינגו.

"זה היה מטורף", נזכרת אדרי, "בשבת בבוקר כתבתי לנגנים על ההצעה ושהמופע עוד יומיים והוספתי שאני אבין אם זה לא יעבוד", זאת מכיוון שחברי ההרכב שלה מנגנים עם מוזיקאים שונים כמעט בכל ערב במהלך השבוע. אבל אף אחד לא ויתר על אדרי ועל הופעה עם גרנדדי. כל אחד מהם שלח מחליף להרכב שהיה אמור לנגן בו באותו הערב, וישר הם החלו ללמוד את התפקידים. "כולם שלחו לי סרטונים של עצמם מתאמנים על השירים בבית", היא צוחקת, "ויצא שהפעם הראשונה שבה ההרכב ניגן את השירים לא היתה בחזרה, אלא מול 1,200 איש בבארבי. זה עבד אחלה".

בין אמדורסקי לריף כהן

אדרי, אחת מהנשים הבסיסטיות היחידות בתעשייה וודאי שאחת העסוקות בהן, "לא רגילה לפוזיציה הזאת". היא מנגנת בין היתר עם יובל דיין, שחר אבן צור, רם אוריון ופטריק סבג. היא גם חצי הצמד ריו, ההרכב שלה ושל זואי פולנסקי. עד לא מזמן ניגנה גם עם אסף אמדורסקי וריף כהן והיתה חלק מהלהקות מונטיפיורי וטרי פויזן.

"אני מופיעה ארבע־חמש פעמים בשבוע (עם אמנים שונים — א"ב) ונוח לי מאוד על הבמה, אבל אני לא רגילה לפרונט ומשהו בסטרס הזה לא עזב אותי גם אחרי ההופעה. אני רגילה לעמדת הבסיסט הנחבא אל הכלים".

אור אדרי. מופיעה ארבע־חמש פעמים בשבוע צילום: פטריק סבג

אני מזכיר לה שהיא לחלוטין לא נחבאת, אלא מתלבשת וזזה על הבמה כאחת שבהחלט לא מתביישת. "נכון, אני לא הבסיסט הקלאסי, אבל אני עדיין רגילה לעמוד ליד מגבר הבס וליהנות, בלי הרבה אחריות".

היא בת 33. עושה פופ חלומי שכזה ומלא שיק, קצת רטרו עם גיטרות ושירה של פעם, נגיעות אלקטרוניות, תיבול צרפתי ובעיקר מלא לופים של בס. ברוב השירים שבאלבום היא אחראית על הכל: מילים, לחן, שירה, בס, סינתיסייזרים, מכונות תופים, כלי הקשה, הפקה, עיבוד והקלטה.

שירים מהמגירה

את האלבום סיימה כבר בסוף 2014, והוא ישב במגירה וחיכה לרגע שבו אדרי תעז לעשות את הצעד. "התחלתי אותו בסוף 2010 על בסיס זמן פנוי, יש לי אולפן בבית והייתי חוזרת מהופעות ומנגנת. יש שירים שהקלטתי כשהתעוררתי מחלום, ממש קמתי להקליט את החלום. זה אולי נשמע קצת יומרני, אבל זה היה ככה".

"תראה, יש לי הסבר להספק", היא מסבירה איך היא מג'נגלת בין כל התפקידים השונים שלה. "אני פשוט לא אוהבת לצאת לבלות, העבודה שלי היא הבילוי הכי טוב. אני על הבמה, שזה המקום הכי טוב לראות ממנו את ההופעה, מאכילים אותי, משקים אותי, מסיעים אותי. בעצם כשאני יוצאת לבד זה אותו דבר, רק בלי כל הכיף".