היוצרות שמחיות מקומות נטושים יעשו זאת בקרוב בישראל
כבר שלוש שנים קבוצה של יוצרות מחיה מקומות נטושים בשיקגו באמצעות אירועי אמנות גדולים ויוצאי דופן. האמנית נלי אגסי, חברת הקבוצה: "האמנים קיימים, הקהל קיים, המקומות קיימים. צריך רק לעשות את החיבור". בקרוב הן יעשו את זה גם בישראל
האמנית נלי אגסי (43) מוכרת בעיקר כמי שמזקקת מחשבות ורגשות שבריריים להצבות פיסוליות גדולות ופרפורמטיביות: מיטה עצומה בגודל 9X11 מטרים שהופכת אותה לננסית או שמלות ששוליהן מתפשטים על חדרים שלמים. הקהל מתמקם מול העבודות של אגסי במקום פואטי, מקום שבו רגש הופך לחומר, כבאגדה. בשש השנים האחרונות היא מתגוררת בשיקגו עם בן זוגה, האמן אסף עברון, ושני ילדיהם, ונראה שלאחרונה היא תופרת את שיקגו כשמלה המותאמת למידותיה, שהולכת ומתפשטת לקנה מידה גדול.
"העבודה שלי השתנתה מאוד בשנים האחרונות", מעידה אגסי בשיחה עם "כלכליסט" שהתקיימה בשבוע שעבר במהלך ביקורה בארץ, "אך הזרעים שמהם האמנות שלי מתפתחת הם אותם הזרעים. העשייה מתלבשת בשמלות שונות".
צפייה בסרט תוך שכשוך בבריכה. פרויקט עתידי של קבוצת Fieldwork בפארק פולסקי שיקגו צילום: fieldwork לצד הקריירה האישית הפורחת - הכוללת זכייה בפרסים והצגה במוזיאון הטייט בלונדון - וכדי להכיר את שיקגו ולהפוך לחלק ממנה פתחה אגסי דלת לעולם חדש של עשייה, והקימה עם מתכננת הערים מרב ארגוב (ישראלית שחיה בשיקגו כבר 20 שנה) קואופרטיב שנקרא Fieldwork, עמותה ללא מטרות רווח ששמה לעצמה כמטרה לגלות אזורי ספר וחללים מוזנחים ונטושים בעיר. במהרה צירפו אליהן את האדריכל אנדרו שחמן ולאחרונה את האוצרת והיסטוריונית האמנות יונית בהר. חברי הקואופרטיב התחילו את עשייתם בשיתוף פעולה עם פארק 606 (שמו על פי המיקוד של שיקגו), שנחנך בשנת 2014 ומחבר בין מזרח העיר למערבה. "באירוע פתיחת הפארק יצקנו גופי תאורה קטנטנים מסיליקון שניתן לחבר למוטות במבוק דקיקים וארוכים", מספרת אגסי. "כשאנשים הגיעו לאירוע הם הרכיבו אותם בעצמם והלכו עם המוטות לאורך הפארק. נוצר מחזה מרהיב של אלפי במבוקים דקיקים שבקצותיהם אור, הנעים ברוח, כמו אלף גחליליות".
מרב ארגוב
במינהלת הפארק התלהבו והזמינו אותם לקיים אירוע נוסף. הפרויקט הבא היה בהשראת הפרפורמנס של אגסי במוזיאון הטייט הבריטי ב־2010, ובו היא עמדה באולם המרכזי וחילקה לאנשים חולצות לבנות שעליהן הודפס בלבן הכיתוב "I am the one". בתוך זמן קצר 800 מבקרי הטייט לבשו את החולצות. הפעם, במסגרת Fieldwork, הודפסו אלף חולצות עם הכיתוב "I am here" ואלף איש שנכחו באירוע הלכו לאורך הפארק בחולצות "אני כאן" שממקמות אותם בכל רגע במקומם הנוכחי המשתנה.
אירוע בפארק בשיקגו שבו אלף אנשים התהלכו בחולצה שמכריזה "אני כאן" צילום: אנדרו שקמן שיקגו היא עיר משופעת פארקים ושטחים ירוקים. בתוך הפארקים הנרחבים, הנמצאים בשכונות מגורים, ממוקמים כמעט 400 "בתי שדה" - בתים מרשימים וגדולים שנבנו בראשית המאה הקודמת עבור הקהילה המקומית. החזון של חברי Fieldwork הוא למצוא בבתים האלה את החללים הנטושים (ויש רבים כאלה) ולהשמישם בפעילות אמנותית.
פסיכיאטר לאמנים
אגסי רואה את החללים הלא משומשים כמעין ריק פיזי ומנטלי. "מעניין אותי לחשוב על החללים האלה דרך העבודות של האמנית רייצ'ל וויטריד", היא אומרת, "שמפסלת ויוצקת חללים ריקים של מקומות. היא יוצקת למשל חלל שנמצא מתחת ומעל כיסא, וכך היא משמישה את החלל ששייך לכיסא, אבל הוא אינו הכיסא, הוא הריק של הכיסא".
נלי אגסי צילום: אוראל כהן המחשבה על חללים נטושים היא גם זו שנמצאת בלב המהלך האוצרותי של הקואופרטיב. התערוכה הראשונה שאצרו התקיימה בחלל שהיה נטוש במשך שנים רבות בבית השדה שנמצא בפארק פולאסקי. בספטמבר האחרון הזמינו חברי הקואופרטיב 11 אמנים להציג בתערוכה ולתכנן את עבודתם מבלי לראות את החלל עצמו.
"בבתי השדה האלה אנחנו עובדים עם התשתיות שכבר קיימות. מה שנותר הוא לעשות חיבורים ולאפשר לדברים לקרות", אומרת אגסי, "האמנים קיימים, הקהל קיים, המבנים בפארקים קיימים; צריך לעשות את החיבורים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה".
בסוף התערוכה, במקום שיח גלריה כמקובל בתערוכות, הזמינו חברי הקואופרטיב פסיכיאטר שיקיים טיפול קבוצתי ובמהלכו דיברו האמנים בשיתוף הקהל על החוויה הרגשית שהיתה להם בעבודה על התערוכה.
צופים ושוחים
בעתיד מתכננים חברי Fieldwork הקרנה לילית תחת כיפת השמים, שבה הקהל ישתכשך בבריכת שחייה המצויה באחד הפארקים. הם גם מתכננים פעולה בישראל. "למצוא מקבילה בארץ למערכת הפארקים של שיקגו ולהביא אמנים משיקגו לכאן ואמנים ישראלים לשיקגו", אומרת אגסי.
"חלק מהאג'נדה שלנו היא להחזיר כל חלל שאנחנו עובדים בתוכו לשימוש שוטף ובמצב טוב יותר", היא מסכמת, "אנחנו רוצים לעשות פרויקטים אמנותיים ולחשוף אותם לקהל כמה שיותר רחב ומגוון, מילדים ועד אנשים שוחרי אמנות".
