הזמר אלון עדר: שמרן ואופנתי

"השמרנים שוב באופנה" הוא כבר האלבום הרביעי של אלון עדר, והשלישי של אלון עדר ולהקה (זה שמה, בלי ה' הידיעה), הסופרגרופ שמאלבום לאלבום מתביית על האופי והצבע המיוחד שלו. עוד באלבום הראשון שבו הלחין עדר שירי משוררים לצד כמה מקוריים שלו היה ברור שיש כאן יהלום. מאז עברו שבע שנים, שני אלבומים עם ההרכב (לצד שניים שהוציא לבד, "Casio מטונף" ו"Casio זעם") ולהיט כיפי בשם "קצת אהבה לא תזיק", שאין סיכוי שלא זמזמתם מתישהו בשנים האחרונות.

עדר כבר יודע מה הוא מסוגל לתת והוא רוכב על זה בכיף. אז דובר על התקווה הגדולה של כתיבת השירים העברית, ומרגיש שהוא בהחלט בדרך, אם הוא לא כבר שם. "אל תעזבי אותי" הוא שיר טוב, בתים קצביים, פזמון מרגש ומלודי, סולואים דני סנדרסוניים של גיטרה חשמלית, הכל על טקסט נהדר. עדר גולש יופי על ה"לא לא" בפזמון השיר ועושה רוק סבנטיזי מובהק, כוורת פינת הכבש השישה עשר.

הזמר אלון עדר צילום: שני גבאי

"אזרח השמש ממזרח" הוא שיר "הכבש השישה־עשר" קלאסי. הבית, הפזמון, קולות הרקע, צורת ההגשה. בסיום השיר סולו חצוצרה משגע של ספי ציזלינג, שאפשר להפליג איתו רחוק אם רק עוצמים עיניים. ויש עוד שני ציונים לשבח: "בראש המשורר" שצוחק בטעם טוב על חיי האמן, שיר שתופס כיוון מעניין בסופו — מרוק רך ונעים אנחנו עוברים לעולם פסיכדלי, האלבום הראשון של קותימאן יהיה תיאור מתאים. טוויסט לא צפוי, אבל איזה טוויסט. ככה מסיימים שיר. קפצנו לחלל ונחתנו בחזרה כאן והכל בחצי דקה. עיבוד מיתרים נהדר של אבנר קלמר שהכינור שלו בולט לאורך האלבום. וכמובן "שיר לאימא", הלהיט של האלבום שפשוט לא נמאס, לא חשוב כמה יתנגן ברדיו. מהלכים מוזיקליים נפלאים וקולות רקע של איה כורם, דורון טלמון ודניאלה ספקטור שבהחלט תורמים. מופלא ומענג.

האלבום של אלון עדר צילום: ליאת בר און

אבל באמצע האלבום מאבדים את עדר לכמה שירים. "תעצור לי" כבר יותר מדי מגוחך, ואחריו עוד כמה שירים נחמדים, לא טובים ולא רעים. הטקסטים נוחים להלחנה ולא

לוקחים את עצמם ברצינות יתרה. "אנחנו משהו טוב / אנחנו גידי גוב ענת עצמון", כך אומר בשיר, "היו ימים יפים". אבל עדר היה צריך כמה שירים להשתעשע איתם. מזל שהוא אמן של פעם, כך לאלבום 14 שירים, ושלושת האחרונים מוצלחים ביותר.

לא ברור לי איך שורה כמו "עזוב אותי באמא'שך עכשיו" יכולה להיכנס לשיר, אבל בראש אני חושב כוורת ותוהה מה אגיד על השורה הזו עוד שלושים-ארבעים שנה, ומקבל בהבנה. ההשפעה של כוורת לאורך האלבום ברורה, וכפי שצוין גם של סופרגרופ אחר, "הכבש השישה־עשר". ויש עוד הרבה נגיעות של הכבש: שימו לב לסיום של "השלב הבא", לקולות ב"מילי", לקול הנמוך של עדר ב"אל תעזבי אותי" ולשיר "חיים בישראל" שהטקסט, קולות הרקע והמקהלה ששרה את הפזמון הם כל כך "הכבש".

אפשר לשמוע שעדר הוא ערבוב של הטופ של המוזיקה הישראלית. הוא אפילו מחיה אותה. בדיוק כמו באלבומיו הקודמים, ניתן לדעת בדיוק על מה גדל וממי שאב השראה, אבל את הכל הוא רוקח למשהו משלו. אלון עדר ולהקה גם עיבדו והפיקו מוזיקלית את האלבום, שיצא עם ניחוח של פעם.