מבקרת האמנות גליה יהב נפטרה בגיל 48

מבקרת האמנות גליה יהב הלכה לעולמה שלשום (א') בגיל 48 ממחלת הסרטן. כמבקרת הסעירה יהב את עולם האמנות במילותיה המושחזות נטולות הפשרה והיתה קול ביקורתי יחיד כמעט בזירת האמנות הפלסטית. מי שהיתה לעיתים אימת האמנים ולא חששה להילחם את מלחמת הקולמוס והאידיאולוגיה הפוליטית והאמנותית, מתה בפתאומיות והותירה את קהילת האמנות כולה בהלם.

הלוויתה תתקיים היום (ג') בשעה 13:00 באולם חסד בבית העלמין ירקון.

יהב נולדה ב־1968 וגדלה בתל אביב. היא למדה לימודי אמנות במדרשה ומשם המשיכה ללימודי תיאוריה וביקורת בתוכנית האוצרות של אריאלה אזולאי בבית הספר קמרה אובסקורה. את התואר השני עשתה בחוג פרשנות וביקורת באוניברסיטת בר־אילן. את הקריירה שלה החלה כאמנית העוסקת בנושאי מגדר ופמיניזם והציגה את התערוכה הנועזת Blind Spot ב־1999: עבודת וידיאו שבה צילמה את עצמה מאוננת בביתה, והוצגה בגלריה עמי שטייניץ. לאורך השנים אצרה יהב 30 תערוכות העוסקות בנושאים פוליטיים־אמנותיים, בין היתר במשכן לאמנות בעין חרוד ובגלריה קו 16.

את קריירת הכתיבה שלה החלה יהב במגזין האמנות "סטודיו". היא המשיכה ל־7 לילות של "ידיעות אחרונות", ערכה את מדור האמנות של טיים אאוט ובשנת 2011 תפסה את מקום מבקרת האמנות של "הארץ".

"הערצתי בה את החיפוש, החדות, יכולת הכתיבה את העמדה ורוחב הידיעה", אמר עליה מבקר האמנות יונתן אמיר, עורך־שותף במגזין האמנות המקוון "ערב־רב", ידיד וקולגה. "גליה היתה מבקרת גדולה. שנינו דרשנו עמדה של תשוקה מהכתיבה על אמנות לא פחות מהאמנות עצמה. עולם האמנות בישראל לא הצמיח דמויות משמעותיות רבות של מבקרים. יהב בולטת בכתיבתה העיתונאית והמסאית. היא שכללה את הכתיבה והביאה אותה כמה דרגות קדימה.

״גליה צמחה בדור שהכניס תיאוריה ביקורתית לשיח של האמנות הישראלית," הוסיף אמיר. "זה דור שהחל בשנות התשעים, עם המבקרות והאוצרות אריאלה אזולאי, שרה חינסקי ושרית שפירא. גליה היתה הדור הבא שלהן. היא תרגמה את השפה ואת כלי העבודה האקדמיים לכתיבה עיתונאית. היא שאלה שאלות לא רק על האובייקט האמנותי אלא גם על תנאי היצירה, התצוגה והתרגום שלו ושפטה את האובייקט האמנותי כחלק ממכלול.

"עם זאת היא היתה נגד ביקורתיות יתר. יותר מדי ביקורת הופכת לחסרת אופי פוליטי, הדבר הזה גרם לה לרצות לחזור אל ההיסטוריה ואל המחקר".

גליה יהב ז"ל