• תפריט
אמנות ועיצוב

רפי, תרגש אותי

האמנית מירי סגל, ראש התוכנית ללימודי המשך במדרשה, מספרת על התמורות בעולם האמנות ועל הקשר שלהן לאירוע שיערכו מחר הסטודנטים שלה: ערב תקשור עם הצייר המנוח רפי לביא

ענת ברזילי 09:0028.06.16

בקצה מסדרון צר וארוך, במרתף סינמטק חולון, במה מוארת מכוסה שטיח לבן ופרוותי. על הבמה שחקן ושחקנית. היא שרועה על השטיח ומתנשפת בכבדות. לגופה חזייה ותחתונים בלבד. היא מנסה להדוף מעליה את השחקן שרוכן מעליה, אצבעותיו לופתות את צווארה בחוזקה. היא מצליחה להשתחרר וקמה. הוא מותש, מתרחק כמה צעדים ממנה. על חולצתו כתוב "Need Some Body".

 

זה חלק ממיצג השתתפותי שיצרו האמניות מירי סגל ומיה מגנט, אשר הוצג בסוף השבוע שעבר בפסטיבל "פרינט סקרין" לאמנות מדיה. השחקנים על הבמה מגלמים אווטרים אנושיים המופעלים על ידי משתתפים מהקהל.

 

כל הנוכחים במיצג עוברים יחד מסע פסיכולוגי, ניסיוני, הומוריסטי לעתים, העובר דרך שאלות אתיות ובודק את קצות המותר באמנות. "העבודה הזאת היא המשך לבחינה שלי כיצד טכנולוגיה משנה את צורת האדם", מסבירה מירי סגל (50). היא דוקטור למתמטיקה ואמנית בעלת קריירה בינלאומית, שמיוצגת על ידי גלריה דביר, אחת הגלריות המסחריות המבוססות הפועלות בזירה.

 

זה שלוש שנים, לצד פעילותה האמנותית, מכהנת גם כראשת מסלול התואר השני של המדרשה לאמנות במכללת בית ברל (לצד אבי לובין). מחר (רביעי) תיפתח בקמפוס המדרשה תערוכת סוף השנה של תלמידי שנה א' בתוכנית. כחלק מערב הפתיחה יתקיים אירוע תקשור עם רוחו של הצייר המנוח רפי לביא.

 

אפשר למצוא נקודות השקה בין העיסוק של סגל כאמנית (השימוש בשחקנים כאווטרים) ובין הניסיון של הסטודנטים שלה לתקשר עם רפי לביא. בשניהם יש שימוש בגוף האדם כמדיום. "בפעולה של הסטודנטים יש משהו שבאופן מוזר קשור לפרקטיקה שלי", מסכימה סגל.

 

רפי לביא, הידוע פשוט כרפי, היה צייר מרכזי בשדה האמנות הישראלי, מורה כריזמטי שניהל ביד בוטחת את בית הספר לאמנות משנות השישים ועד שנת פרישתו לגמלאות ב־1999. בסמכותו בנה והרס קריירות של אמנים. לביא פעל במגוון תחומים והיה מבקר המוזיקה הקלאסית של עיתון "הארץ" עד מותו ב־2007.

 

 

מתוך המיצג של סגל Need Some Body . השחקנים מופעלים ע"י המשתתפים מהקהל מתוך המיצג של סגל Need Some Body . השחקנים מופעלים ע"י המשתתפים מהקהל צילום: דפנה טלמון

 

למה צריך להעלות את רפי מהאוב?

"הוא האבא הגדול שהיה שם. עולם האמנות עבר שינוי גדול מאוד. כשרפי התחיל ללמד במדרשה, עולם האמנות היה קטן מאוד ולוקאלי, וזה היה כך עד שנות התשעים. כמעט אף אחד מהאמנים שפעלו אז לא התפרנס מהתחום, וזה עולם שבו ההכלה וההדחה לא נקבעו לפי קריטריונים של כלכלת שוק. המורה היה אוטוריטה והקהילה נבנתה סביב כמה אוטוריטות שמתווכחות ורבות ביניהן.

 

"מצד אחד עולם האמנות עבר מאז גלובליזציה מואצת, שבעצמה מפרקת את המשמעות של המורה הסמכותי, ומצד שני נכנסה כלכלת שוק. השאלה 'מי הוא אמן' נפרצה. מישהו כמו קוטימן הופך להיות אמן מוכר ב־2 מיליון צפיות ביוטיוב. הדרך שלו למוזיאון המומה עברה ביוטיוב ולא במוסד להשכלה גבוהה. אפשר ללמוד על הדרכים החדשות בעולם ולנסות לחקות את זה באקדמיה.

 

"כל העניינים האלה פורעים את השאלה איך ומה מלמדים היום באמנות. מאז מותו הפך רפי מאב נוכח לאב נעדר, והסטודנטים פונים אליו כרוח רפאים, לא רק משום שהוא מת, אלא בגלל החלל שהותיר אחריו".

 

לביא לא היה מקבל אותך לתפקיד.

"אני לא יודעת אם הוא היה מקבל אותי או לא. זו לא היתה בכלל אופציה".

 

איך מתקשרים עם רפי לביא

 

גדי קוזיץ, צייר וסטודנט: "חלקנו לא מאמינים בתקשור, וחלקנו מצפים למשהו מופלא, אפילו נס. את התקשור תעביר המתקשרת מזל ברוכמן. הגענו אליה אחרי חיפוש מעמיק וארוך. בתקשור ינכחו האמניות מיכל נאמן ודגנית ברסט, שהיו תלמידותיו של רפי. אנחנו לא יודעים איך החלל יהיה מאורגן, רק שיהיה חפץ אישי של רפי".

 

 

מיצירותיו של רפי לביא מיצירותיו של רפי לביא

 

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x