קרנות אוכלות נבלות: השיטה שראש ממשלת בריטניה הגדיר "חסרת מוסר"

ההשקעה באג"ח של מדינות חדלות פירעון היא מסוכנת, וההחזר עליה, בהתאם, הוא גבוה במיוחד. שיטת ההשקעה השנויה במחלוקת נוסתה לראשונה בעת משבר החוב שפקד את מדינות אמריקה הלטינית בשנות השמונים.

הבנקים האמריקאיים החליפו את האג"ח הממשלתיות שהם החזיקו בניירות שקיבלו את הכינוי "איגרות בריידי", על שמו של שר האוצר ניקולס בריידי שהגה תוכנית שנועדה לשבור את מעגל חדלויות הפירעון של מדינות אמריקה הלטינית שהכבידו על נכסי הבנקים. הניירות החדשים היו סחירים בשוק המשני, והבנקים מכרו אותם למשקיעים חדשים, שהפכו להיות נושי המדינות חדלות הפירעון. אלו נשאו ונתנו עם הנושים החדשים במטרה להגיע להסדר חוב, מתוך הנחה שהם יעדיפו תשלום כלשהו על כלום בתמורה לאיגרות.

אבל, קבוצה קטנה של משקיעים בראשות קנת' דארט, שנחשב לאבי שיטת ההשקעה הזו והצטרף מאוחר יותר לאליוט מנג'מנט, סירבה להצעת הפשרה. אותם משקיעים גררו את ברזיל, פרו ופנמה לבית משפט ותבעו מהן תשלום מלא של החוב והריבית. הם הצליחו, והמשיכו עם השיטה בתביעות נגד קונגו, ליבריה וזמביה. לפי הערכות, ההחזר של הקרנות הטורפות ב־30 השנה שבהן הפכה שיטה זו לנפוצה עומד על פי 20.

כפי שמשתמע מהשם "קרנות אוכלות נבלות", הן זכו לקיתונות של ביקורת על דרך פעולתן. ראש ממשלת בריטניה לשעבר גורדון בראון הגדירה "שערורייתית מבחינה מוסרית" משום שהיא מונעת ממדינות עניות להשקיע בחינוך ותשתיות.

המבקרים ראו בהצלחת הקרנות במאבק מול ארגנטינה תקדים שעלול לעודד משקיעים לסרב למו"מ עם מדינות חדלות פירעון, בהנחה שהן יוכלו לקבל החזר גבוה יותר בעזרת ביהמ"ש. אבל, למעשה, חלק לא מבוטל מהאג"ח הממשלתיות שהונפקו מאז 2003 מכילות סעיף שהופך כל הסדר שמקובל על מרבית הנושים במקרה של חדלות פירעון, למחייב עבור רובם המוחלט. הקרנות הטורפות, מצדן, טוענות כי הן מבקשות רק את מה שמגיע להן, ולא בטוח שהסעיף החדש יעצור אותן.

הפגנה נגד אובאמה וה"קרנות אוכלות נבלות" בחודש שעבר בברילוצ'ה, ארגנטינה צילום: איי פי