• תפריט
אירועי ספורט

עדלאידע בגדה

המשחק היום של נבחרת פלסטין במוקדמות מונדיאל 2018 הוא קריטי לכדורגל הפלסטיני ומהווה רגע מכריע בהיסטוריה של הרשות

אורי לוי 11:1124.03.16
מעבר למנוחה והתאוששות של מובילת הטבלה הפועל באר שבע לקראת המשך הפלייאוף, הפגרה הבינלאומית הנוכחית איננה נושאת בשורה לכדורגל הישראלי. הנבחרת על צומת דרכים, לאחר עוד קמפיין כושל, ללא מאמן רציני באופק, ומשחק הידידות מול קרואטיה שלא קבע דבר, הגיע בעיקר כדי לנקות את הראש מהפוליטיקה של מועמדי וועדת האיתור בערוצי הטלוויזיה השונים. לעומת זאת, מעבר לגדר, בגדה המערבית, פגרה בינלאומית זו מהווה רגע מכריע בהיסטוריה של הכדורגל הפלסטיני, ובמסעה של הנבחרת לגביע העולם 2018.

 

 

נבחרת פלסטין. המערך הצפוי הוא 4-3-2-1 שהופך ל4-4-1-1 בהגנה נבחרת פלסטין. המערך הצפוי הוא 4-3-2-1 שהופך ל4-4-1-1 בהגנה צילום: איי אף פי

 

 

בתחילת השבוע נחתה "אלפידא'י" ('הלוחם', כינוי הנבחרת הפלסטינית) באבו-דאבי לקראת משחק מול נבחרת איחוד האמירויות שיתקיים היום ב-16:00. לאחריו תחזור לגדה המערבית, ואמורה לארח באצטדיון הבינלאומי בדורא (כ-20 דקות נסיעה מבאר שבע), את נבחרת מזרח תימור האחרונה, למחזור הנעילה של המוקדמות.

 

"זהו, אני וויתרתי על המבחנים שלי באוניברסיטה, ואני מחכה לשריקת הפתיחה. אני כבר כמה ימים לא יכול לחשוב על כלום חוץ מהמשחק הזה", מעיד על עצמו מחמוד סביח' מג'נין, אחד המומחים המובילים כיום לכדורגל פלסטיני. ואפשר להבין אותו. בית א' במוקדמות המונדיאל וגביע אסיה של התאחדות ה-AFC האסיאתית, הוא סבוך ומבולגן. סעודיה ואיחוד האמירויות מאיישות את שני המקומות הראשונים עם 14 ו-13 נקודות בהתאמה, פלסטין שלישית עם 9, והרחק מאחור נמצאות מלזיה ומזרח תימור, עם 4 ו-2, כאשר לשלושת הנבחרות הראשונות בבית נותרו עוד שני משחקים כ"א.

 

השיטה במוקדמות האסיאתיות האלו, היא חידה מסורבלת ויש שיאמרו, שערורייתית. המקומות הראשונים בכל בית ממשיכים במוקדמות המונדיאל, יחד עם ארבע הסגניות הכי טובות בשלב הבתים. 12 נבחרות אלו מעפילות אוטומטית לגביע אסיה 2019. ארבע הסגניות שנשארו, כל הנבחרות שבמקום השלישי, וארבעת המקומות הרביעי הטובים ביותר (סה"כ 16 נבחרות) – עולות לשלב הבא במוקדמות גביע אסיה. המקומות האחרונים אמורים להשתתף בסיבוב פלייאוף שיחזיר אותם למוקדמות גביע אסיה, אך בשל בעיות שחיתות והתערבות פוליטית בהתאחדויות בכווית ובאינדונסיה, יש אי בהירות סביב זהות העולות ואופן העפלתן. בתוך המבוך הזה, אם הפלסטינים רוצים להתקרב לרוסיה, שום דבר פרט ל-6 נקודות, בתוספת הפסד של איחוד האמירויות, אינו מספיק. "המשחק מול האמירויות הוא כמו גמר ליגת האלופות בשבילנו. זה הכל או כלום", מסכם סביח' בדאגה.

 

הסגל של נבחרת פלסטין מתבסס בעיקר על כוכבי הליגה המקומית. הבאנקרים הקבועים של המאמן עבדל נאסר ברכאת הם הקפטן עבדלאטיף אלבהדרי, תאמר סיאם והית'ם דיב שמגיעים משבאב אל-ח'ליל. אליהם מצטרפים כחמישה ערבים-ישראלים, בינהם אחמד אבו-נאהיה (לשעבר בסח'נין) משבאב אל-ח'ליל גם הוא, ועבדאללה ג'אבר, יליד טייבה וכוכב אהלי אל-ח'ליל.

 

כמיטב המסורת בשנים האחרונות, הנבחרת מחוזקת במספר שחקנים צ'ילאנים ממוצא פלסטיני. אלכסיס נוראמבואנה ומתיאס חדווה הם פנים מוכרות, ולראשונה מצטרפים שני צ'ילאנים המשחקים בליגה הפלסטינית עצמה, ג'ונתן קאנטיאנה מאהלי אל-ח'ליל ופאבלו בראבו טאמבוריני ממואסס אל-בירה (ליגה שנייה). קרלוס סאלום מאספניולה הצ'ילאנית מצטרף לראשונה לסגל, יחד עם אחמד אוואד, שוודי ממוצא פלסטיני שמשחק, לא פחות ולא יותר, בדאלקורד FF, מועדון המייצג את הפליטים הכורדים בשוודיה. יאקה חביישה הסלובני-פלסטיני אשר כבש את השער היחיד של הנבחרת בגביע אסיה חוזר לסגל גם הוא.

 

השם הגדול ביותר בסגל הוא אשרף נועמן, עליו הרחבנו בעבר. נועמן, 'רביבו הפלסטיני', שלאחר קיץ סוער חתם באל-ווחדאת הירדנית, נכשל כישלון חרוץ וסיים עם 0 שערים ב-9 משחקים רשמיים. הוא עבר לאלהג'ר הסעודית תמורת 180,000 דולרים, ונראה ששם הוא חוזר לעצמו, עם שער וארבעה בישולים בשבעת משחקיו הראשונים. המערך הצפוי הוא 4-3-2-1 שהופך ל4-4-1-1 בהגנה, כאשר המאמן ברכאת יודע – הוא חייב לכבוש, אחרת הוא מחוץ למונדיאל.

 

צמד משחקי הנבחרת האלו, מגיע בתקופה מיוחדת עבור הכדורגל הפלסטיני. לפני שיצאה למחנה אימונים מרוכז במרוקו, הנבחרת התארחה בחודש שעבר באלג'יריה וזכתה לכבוד מלכים מהקהל האלג'יראי, וגם ניצחה את האולימפית המקומית 1-0. האלופה שבאב ד'אהרייה ומחזיקת הגביע אהלי אל-ח'ליל משתתפות בשלב הבתים של גביע ה-AFC, ונראה שמבחינה מקצועית ישנה המשכיות מאז גביע אסיה 2015, בו השתתפו הפלסטינים אז לראשונה בתולדותיהם.

 

 

ג'בריל רג'וב. ביקורת קשה נשמעה על יו"ר ההתאחדות ופזרנות הכספים שלו כשזה נוגע לנבחרת, לעומת היחס המזלזל במועדונים ג'בריל רג'וב. ביקורת קשה נשמעה על יו"ר ההתאחדות ופזרנות הכספים שלו כשזה נוגע לנבחרת, לעומת היחס המזלזל במועדונים צילום: עמית שאבי

 

בעיות אדמיניסטרטיביות ופוליטיות

 

יחד עם זאת, התמונה אינה מושלמת. הקבוצות הפלסטיניות המשתתפות במפעלים האסיאתיים נתקלות בבעיות אדמיניסטרטיביות קשות, שכל מה שעומד מאחוריהן הוא שיקולים פוליטיים. שמונה שחקנים ערבים-ישראלים של שבאב ד'אהרייה לא הורשו להכנס ללבנון למשחק מול אל-וואחדה הסורית, בתקרית שכמעט התפתחה למשבר דיפלומטי איזורי – פלסטיני-ישראלי-לבנוני-סורי-ירדני. אם זה לא מספיק, לאחר שאירחו את מועדון אל-קווה אל-ג'אוויה (חיל האוויר) העיראקי בחברון, ד'אהרייה באו בטענות להתאחדות הפלסטינית ולג'יבריל רג'וב על כך שלא סייע להם לעמוד בהוצאות האירוח של העיראקים שעמדו על 24,000 דולר. ביקורת קשה נשמעה על יו"ר ההתאחדות ופזרנות הכספים שלו כשזה נוגע לנבחרת, לעומת היחס המזלזל במועדונים.

 

ד'אהרייה לא לבד. קבוצת אלג'ייש הסורית שאמורה היתה להגיע לשחק מול אהלי אל-ח'ליל באצטדיון דורא שבחברון, סירבה להגיע לגדה מטעמי נורמאליזציה, וסיכמה על מגרש ניטראלי בירדן. הירדנים לא הסכימו לשחקנים הסורים להכנס לשטחם (מחשש שיבקשו מקלט מדיני בעמאן), ומכאן המשחק נדחה למועד לא ידוע.

 

בשם חוסר רצון להביע נורמאליזציה עם המצב בין ישראל לפלסטינים בשטחים, קבוצות ממדינות ערב אינן רוצות להגיע לשחק בגדה המערבית, או להכניס את שחקניהם הערבים-ישראלים של הנבחרות והמועדונים הפלסטיניים. בפגרה הבינלאומית הקודמת היתה סאגה שלמה כאשר סעודיה לא הסכימה להגיע לשחק באצטדיון פייסל חוסייני בא-ראם, על אף שהציעו להם מסוקים מיוחדים שיטיסו אותם מעמאן וינחיתו אותם בסמוך למגרש.

 

התקלות האלו גרמו לרבים מאוהדי ועיתונאי הכדורגל בגדה המערבית להעלות שאלה מהותית לאוויר – 'מדוע שלא תעזוב ההתאחדות הפלסטינית את ה-AFC, ובדומה לישראל בשנות ה-90', תצטרף לאופ"א?'. כך, סוברים רבים, הכדורגל הפלסטיני לא יתקל בחרמות ערביים או מוסלמיים מצד מועדונים והתאחדויות, ויוכל להתפתח בהתאחדות היבשתית המוצלחת בעולם. הצעד, שנשמע מופרך לחלוטין, מכיל הגיון מסוים. הפלסטינים מניחים כי האירופאים לעולם לא יסרבו להגיע לשחק בגדה המערבית, וגם הלחץ על ישראל לשחרר את אחיזתה בשטחים יגבר. אך חלומות לחוד, ומציאות לחוד. למהלך אין שום אופק פוליטי בפיפ"א כרגע.

 

בשש השנים האחרונות רג'וב שינה את הכדורגל הפלסטיני ב-180 מעלות, הקפיץ אותו כמה עשורים קדימה והפך אותו לכמעט מקצועני, אך הוא גם משתמש בו ובנבחרת, ככלי פוליטי לכל דבר ועניין. השפעת הדבר לטווח הרחוק היא הרסנית. אם הפלסטינים רוצים לעשות את קפיצת המדרגה המקצועית, עליהם לוותר על המעורבות הפוליטית הכבדה בשיקולי ההתאחדות שלה. או לחלופין, פשוט לעלות למונדיאל.

 

 

אוהד נבחרת פלסטין.  "אלוהים, אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. 2-1 פלסטין, בעזרת השם, ואחרי זה שיירד עלינו גשם, ונחגוג. יא אלוהים". אוהד נבחרת פלסטין. "אלוהים, אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. 2-1 פלסטין, בעזרת השם, ואחרי זה שיירד עלינו גשם, ונחגוג. יא אלוהים". צילום: איי אף פי

 

"זה משחק מאוד מאוד מאוד קשה", אומר מחמוד אבו עובייד מעיתון אל-איאם הפלסטיני, "אבל יש תקווה. בא-ראם עשינו 0-0 כשאיחוד האמירויות באו עם כל הכוכבים, אמורי, עלי מבח'וט ואחמד ח'ליל. למשחק הזה מבח'וט פצוע, אולי זה יפתח לנו פתח". כששאלתי איזו תוצאה הוא צופה למשחק, מחמוד ענה "אלוהים, אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. 2-1 פלסטין, בעזרת השם, ואחרי זה שיירד עלינו גשם, ונחגוג. יא אלוהים".

 

חברת הסלולר ג'אוואל כבר הקימה נקודות צפייה פתוחות לקהל הרחב בכל עיר ועיר בגדה המערבית, ובמקרה של ניצחון פלסטיני על עומאר עבדולרחמן וחבריו מאיחוד האמירויות, חגיגה גדולה תפרוץ בגדה, בעזה, בירדן, בצ'ילה, וגם במקומות מסוימים בישראל. עדלאידע.

 

הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol , בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד

בטל שלח
    לכל התגובות
    x