• תפריט
פנאי

שום מילה על מונופול

יותר מאלף איש לוקחים חלק פעיל בקהילת משחקי הקופסה הישראלית. פעם בשבועיים הם נפגשים כדי לשחק עד השעות הקטנות של הלילה, בדור חדש של משחקי לוח שמצריכים שיתוף פעולה וניהול משאבים. חנונים, אבל מחוץ לקופסה

רעות ברנע 08:5801.02.16

הרי לכם תופעה נדירה: מפגש של אנשים מבוגרים שבו איש אינו עסוק בטלפון הסלולרי שלו. כן, תגידו שכבר היה תקדים בחתונה של בר רפאלי, אבל במקרה הזה — זה לגמרי מבחירה.

 

בכל שבועיים נאספים אל דירתם של זויה ורואי אנואר בגבעתיים חובבי משחקי לוח ממקומות שונים בארץ. מי שאינו מכיר ואינו מתעניין ישאל "מונופול?", אבל האמת היא שעבור החברים הללו מונופול הוא סוג של מילת גנאי. "יש בישראל קהילה שמונה להערכתי לפחות 1,000 איש שמשחקים משחקי לוח באופן קבוע", אומר רואי, שמנהל את קבוצת הפייסבוק הישראלית הגדולה ביותר בנושא — "Unbored with board games, משחקי לוח בישראל".

 

מסיבת כיתה לחנונים

 

את הקבוצה הקימו רואי וזויה ב־2007, והיום היא מונה 1,581 איש, רובם פעילים. הפוסטים הבולטים בה עוסקים במשחקים חדשים שיוצאים בארץ ובעולם, במכירה של משחקים יד שנייה ובקבוצות שמתארגנות להיפגש ולשחק יחד. מלבד הערב הקבוע בביתם של בני הזוג אנואר מתקיימים עוד מפגשים קבועים כאלה במקומות שונים בארץ, חלקם גדולים יותר ויכולים להכיל עד כ־200 איש בו־זמנית במקומות כמו בית מרזח ובר קיימא התל־אביביים.

רואי וזויה אנואר. "בכל מעבר דירה חיפשנו סלון גדול יותר" רואי וזויה אנואר. "בכל מעבר דירה חיפשנו סלון גדול יותר" צילום: עמית שעל

 

משחקי הלוח אינם ז'אנר חדש, אך הם הולכים ותופסים תאוצה בישראל. בין החברים הוותיקים בקהילה נמצא גלעד ירניצקי, שב־2003, טרום ימי הפייסבוק, הקים את פורום משחקי הלוח באתר תפוז. "היו כמה ניסיונות להציג את קהילת המשחקים בתקשורת במשך השנים", הוא נזכר. "חלק מהם הגדירו אותנו כחבורה של תמהונים והקבילו אותנו למהמרים".

 

לא צריך הרבה כדי להבין שהימורים הם ממש לא הכיוון. איש בחדר אינו משחק על כסף, כולם משחקים בשביל הכיף ו"בשביל הכבוד", כמו שאומרת זויה. האווירה מזכירה יותר מסיבת כיתה — כל משתתף מביא איתו חטיף ושתייה, והרפרטואר הקולינרי סובב סביב הביסלי והספרייט. אין ולו בירה אחת לרפואה, ועל סיגריות אין מה לדבר כלל. כשאני שואלת את זויה אם לא שותים אלכוהול כי צריך להיות מפוקסים במשחק, היא אומרת בחיוך: "לא, זה בגלל שכולם פה חנונים". אגב, רוב הכיבוד נשאר, לפחות בשעות הראשונות של הערב, על השיש במטבח. איש אינו מתעניין בו, פשוט כי יש משהו אחר שמעניין אותם יותר.

 

משחקים עד הבוקר

 

אל התחביב המיוחד הזה התגלגלו רואי וזויה די במקרה. "לפני שנים עבדתי באחת החנויות במרכז ויצמן בתל אביב", מספרת זויה (31), "שם גילינו את חנות המשחקים 'פריק'. קנינו משחק אחד שדווקא לא מצא חן בעינינו כל כך, אבל את השני כבר יותר אהבנו, ומאז אנחנו משחקים".

 

מאז פתחו את הקבוצה הספיקו בני הזוג לארח כ־300 ערבי משחק כאלה, ובתוך כך גם להוליד שני ילדים, היום בני 5 ו־2.5, שישנים עמוק בחדרם ולא ממש מתעניינים באקשן שבסלון. "בכל פעם שעברנו דירה חיפשנו אחת עם סלון גדול יותר, כדי שנוכל לארח יותר אנשים. בממוצע מגיעים אלינו 30 איש אחת לשבועיים".

מפגש משחקי שולחן בשבוע שעבר. לפעמים זה נמשך עד שבע בבוקר, האחרון טורק אחריו את הדלת מפגש משחקי שולחן בשבוע שעבר. לפעמים זה נמשך עד שבע בבוקר, האחרון טורק אחריו את הדלת צילום: עמית שעל

 

ואכן, המבקרים הולכים ומתדפקים על דלת הדירה. הם הוזמנו ל־21:00, ועשרים דקות אחר כך כבר אין כיסא פנוי אחד. הם נחלקים עצמאית לקבוצות של 4–5 משתתפים, וכל אחד מהם מתיישב על משחק שהוא יכול לשקוע בו במשך שעות, עד שעוברים למשחק אחר. "רוב ערבי המשחק נמשכים עד סביבות השעה 3 בבוקר", אומרת זויה, "והיו כאלה שנמשכו גם עד 7 בבוקר. בדרך כלל אנחנו פורשים לישון סביב 2 וחצי, והאחרונים פשוט טורקים מאחוריהם את הדלת".

 

באיזה סוג משחקים מדובר?

"משחקי הלוח נחלקים לשני ז'אנרים", מסביר רואי (37), "יורו־גיימס ואמרי־טראש. היורו־גיימס הם משחקים שמבוססים יותר על מחשבה ופחות על מזל, והאמרי־טראש סובבים יותר סביב תמה מסוימת, כמו משחקי הכס למשל".

 

הפופולריות כבר הגיעה לרמה שאפשר להשוות למה שקורה בעולם?

"לא, עדיין לא. אבל מה שיפה הוא שלאחרונה המשחקים התחילו להגיע גם לרשתות הגדולות כמו טויס אר אס או הפיראט האדום. אמנם משחקים אחדים, אבל עדיין מגיעים. פעם התחום היה סגור ונישתי מאוד, עכשיו הוא פתוח יותר. רק בשנה האחרונה תורגמו ארבעה משחקים לעברית. בין הכותרים הפופולריים ביותר בעברית אפשר למצוא משחקים כמו המשחק הגרמני 'המתיישבים של קטאן' שהוא אחת הקלאסיקות, משחק חדש בשם 'הפיכה' שהוא תרגום ל־'coup' ו'מלך טוקיו'".

 

כמה זמן אורך כל משחק?

"המשחקים שאנחנו משחקים הם בדרך כלל עד שעה וחצי", אומר רואי. "לכל משחק יש מכניקה שונה, אבל בדרך כלל הם בנויים בצורה כזו שבה לא יקרה מצב שבו המזל שולט בכל, שתהיה יותר טקטיקה".

 

אבל באיזו רמה? הרי גם בדמקה יש טקטיקה.

"נכון. דמקה הוא משחק לוח לכל דבר, אבל מהדור הישן. במשחקים של היום יש יותר דגש על תמה. למשל כאלה שבהם יוצאים למשימות וצריך לגלות מי מהאנשים שמשחק מולך הוא המרגל. המשחקים בעצם הלכו צעד קדימה, זה כבר יותר מלזרוק קובייה ולהתקדם על לוח. המשחקים המשוכללים יותר משלבים אלמנטים של שיתוף פעולה וניהול משאבים. יש הרבה אינטראקציה מילולית, אתה מנסה תוך כדי להבין מי איתך ומי נגדך. יש גם כאלה בקונספט חדש יותר שבהם אתה משחק נגד הלוח".

 

לכמה משתתפים מיועד משחק בדרך כלל?

"רוב המשחקים מיועדים לארבעה שחקנים, למרות שיש גם כאלה שבהם יכולים לשחק עד 12 בו־זמנית, אלה מוגדרים יותר כמשחקי מסיבות".

 

בלי פוליטיקה

 

לזויה ולרואי יש אוסף פרטי של כ־120 משחקי לוח שונים. "בחלקם אפילו עוד לא הספקתי לשחק, והם שוכבים בארון כבר שנה", אומרת זויה. "אחת לתקופה גם עושים החלפה סיבובית בין חברי הקבוצה. מישהו אחד צריך ליזום אותה, ואז כל אחד מפרסם איזה משחק הוא מציע להחלפה ואיזה היה רוצה לקבל במקום".

 

זה תחביב יקר?

"בחו"ל אפשר להשיג משחקים במחיר של 30–50 דולר", אומר רואי. "יש הרבה שנוסעים לחו"ל ומביאים איתם משחקים, כי אז לא צריך לשלם דמי משלוח ומכס. יש הרבה משחקים שלא ממש תלויים בשפה, כך שמביאים הרבה משחקים מגרמניה. מספיק שמישהו אחד מתרגם עבורך את החוקים. בארץ משחקים עולים בממוצע 120–150 שקל לאחד, ומשחק שמיובא מחו"ל עולה סביב ה-300 שקל. אנחנו קונים לפחות 10 משחקים בשנה. תמיד יש דברים חדשים שיוצאים, וגם כשיוצא משהו ישראלי חדש אנחנו משתדלים לקנות כדי לעודד את התחום הזה גם פה".

 

המשתתפים בערבי המשחק משחקים במשחקים של המארחים ולעתים מביאים עמם משחקים חדשים. "כולם יודעים בדיוק איזה משחקים יש לנו", אומרת זויה. "יש אתר שנקרא Board Game Geek, שאליו אפשר להכניס את כל אוסף המשחקים שברשותך. כך כולם יודעים מה מחכה להם. חוץ מזה, יותר מחצי מהמשתתפים פה הם קבועים, הם מגיעים לפחות פעם בחודש, אז הם יודעים מה יש לנו".

 

תמהיל המשתתפים הוא אחד המעניינים שנוכל למצוא בחדר אחד: שיעור גבוה של בחורים צעירים בשנות העשרים, חלקם חובשי כיפות, לצד נשים מבוגרות וצעירות ואפילו משתתפת צעירה בת 12 שאמה היא אחת הוותיקות והקבועות. "יש פה הרבה מתכנתים", אומרת זויה, "אבל גם גננת, מאמן כושר ועוד. יש כאן כאלה שחיים מעבר לקו הירוק מסיבות אידיאולוגיות, ויש כאלה ממרכז תל אביב".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x