• תפריט
מוסף 28.01.2016
מוסף 28.01.16

בראד פיט בערבות המשכנתאות הרעילות

במאי הקומדיות אדם מקיי קיבל על עצמו משימה נועזת: להפוך את המשבר הפיננסי המסובך והמרתיע של 2008 לסרט הוליוודי סוחף. בראיון בלעדי למוסף כלכליסט הוא מסביר איך הצליח לעשות את זה עם "מכונת הכסף", ולמה אסור להפסיק את הדיון במשבר ובמערכת הבנקאית הרקובה והמושחתת שהובילה אליו

זמן לא רב אחרי תחילת "מכונת הכסף", סרטו החדש והסוחף של הבמאי אדם מקיי, המסך קופא. זה קורה בסצנה שבה מייקל ברי, גאון תימהוני שמנהל קרן גידור, מסביר למשקיעים המבועתים למה החליט להמר על קריסת שוק הדיור האמריקאי. השנה היא 2005, כשהאופוריה עדיין בשיאה. הסרט עוצר באמצע הפריים וקולו של המספר, דושבג חלקלק בגילומו של ראיין גוסלינג, פונה ישירות לקהל. "אג"ח מגובה משכנתאות, הלוואות סאב־פריים… זה די מבלבל, נכון? האם זה גורם לכם להרגיש משועממים? או טיפשים? זה אמור להיות ככה. וול סטריט אוהבת להשתמש במונחים מבלבלים כדי לגרום לכם לחשוב שרק הם יכולים לעשות את מה שהם עושים ושתעזבו אותם לעזאזל בשקט".

 

אבל המונחים הפיננסיים האלה לא כל כך מסובכים. כדי להמחיש את זה, גוסלינג מציג לקהל את מרגו רובי, כוכבת הקולנוע האוסטרלית, שמתרווחת באמבטיית קצף, לוגמת שמפניה ומסבירה לצופים בסרט מהן אג"ח מגובות משכנתאות. "בכל פעם שאתם שומעים סאב־פריים", היא מסכמת, "תחשבו 'שיט'".

 

הבמאי מקיי מסביר שהבחירה בכוכבת כמו רובי כדי להסביר מונחים פיננסיים לא היתה מקרית. "אחת השאלות הגדולות בסיפור של המשבר הפיננסי היא למה אנשים לא ראו אותו מגיע", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "מחירי הבתים בארצות הברית לא עלו במשך 80 שנה, ופתאום הם רושמים זינוק מטורף. אז נכון, אנשים אולי הבחינו בבועת הנדל"ן, אבל למה איש לא אמר 'חכו רגע, מה עם כל הנגזרים הפיננסיים?'. התהייה הזאת מובילה, במיוחד אצלנו באמריקה, לתרבות הסלבריטי־ספורט־רכילות ששולטת במוח של אנשים. מאחורי הרעיון לשים את מרגו רובי באמבטיית קצף כדי שתסביר מה זה אג"ח מגובה משכנתאות עמדה השאלה 'מה היה קורה אם כוכבי תרבות הפופ דווקא היו מספקים לנו מידע שכדאי לדעת אותו? מה אם היה אפשר להשתמש בעולם הסלבריטי המסוכר כדי ליידע אותנו?'".

 

 צילום: מתוך מכונת הכסף

 

זה גם מה שמקיי עצמו מנסה לעשות: להסביר את המשבר הפיננסי באמצעות קומדיה הוליוודית. הסרט, שמבוסס על רב המכר של מייקל לואיס שנקרא גם הוא "מכונת הכסף" (“The Big Short”), משחזר את סיפורה האמיתי של חבורת חריגים, מנהלי כספים מהשוליים של המערכת הפיננסית, שהתעשרו בגדול מהימור על קריסת שוק הנדל"ן בארצות הברית — בתקופה שבה אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות. הם היחידים שמזהים את העובדה שהמערכת הפיננסית הפכה מושחתת לחלוטין ונשלטת על ידי הונאה רחבת היקף.

 

"בסופו של דבר", אומר מקיי, "הסרט הוא לא על מערכת הבנקאות. הוא על העובדה שטונות על טונות של מערכות בארצות הברית הושחתו על ידי כסף, וכוח תאגידי קיצוני השתלט על הממשלה". השבוע זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר של איגוד המפיקים, ונהפך במפתיע לאחד המובילים במירוץ לאוסקר.

מתוך הסרט "מכונת הכסף" מתוך הסרט "מכונת הכסף" צילום: מתוך מכונת הכסף

 

למעשה, זה סרט שוד

 

“מכונת הכסף” נמנה עם הסרטים ההוליוודיים המעטים שעוסקים במשבר הפיננסי, אבל הוא לא היחיד. קדם לו למשל "התמוטטות" (“Margin Call”), סרטו המצוין של ג'יי־סי צ'נדור, שמתרחש כמעט כולו בלילה טרוף אחד של דיונים בבנק השקעות. אבל להבדיל מ"התמוטטות", שמאוכלס על ידי בנקאים מעונבים, מהוקצעים ורהוטים, גיבורי "מכונת הכסף" לבושים בבגדים שלא יושבים עליהם טוב, התסרוקות שלהם גרועות ויש להם משקל עודף. "רצינו שהבנקאים לא יהיו קלישאות של בנקאים, אלא בני אנוש", מסביר מקיי. "אנשים מצחיקים, מוזרים, שעם חלקם כיף לשבת לאכול ארוחת ערב. רצינו שיהיו להם חיים, שהם לא יהיו רק אנשים בחליפות מושלמות בבנייני שיש".

 

כדי לגרום לזה לקרות, את הפיננסיירים אצל מקיי משחקים הכוכבים הגדולים ביותר: בראד פיט, ראיין גוסלינג, כריסטיאן בייל וסטיב קארל. "אם אתה באמת רוצה להלהיב שחקן", אומר מקיי, "בקש ממנו לשחק דמות של מאותגר חברתית. את זה כל שחקן רוצה".

 

הסרט, לפחות בתחילתו, בנוי כמעין סרט שוד העוסק בפשע המושלם. נאמן לחוקי הז'אנר, הוא מתאר איך חבורת אנשים לא קשורים נרתמים במקביל למשימה אחת: לנצח את המערכת באמצעות הימור על קריסתה. ברי, מנתח מוח לשעבר עם תסמונת אספרגר, שמסוגל להסתגר ימים במשרד, לבהות באקסלים ולהאזין לטראש מטאל (כריסטיאן בייל, שמגלם אותו באופן טוטאלי, מועמד לאוסקר); מארק בלום, מנהל קרן גידור שסובל מהתקפי זעם; ג'יימי וצ'רלי, שני סטלנים מקולורדו שהקימו קרן גידור זעירה ומחפשים את עצמם בניו יורק.

 

באמצעות סיפורן של הדמויות האלה — שמבוססות על משקיעים אמיתיים שמקיי ושחקניו פגשו כהכנה לסרט — הצופה נחשף לשרשרת המזון של המערכת הפיננסית ולשחיתות שפשתה בה. מהברוקר בפלורידה שמתמחה במשכנתאות לחשפניות (זה נוח כי הן משלמות במזומן), עד לסוכנות הדירוג שמעדיפה לא לבדוק מה יש בניירות הערך שמקבלים דירוג מושלם (כי אחרת המתחרים יעשו את זה). זה מסע מצחיק ואנרגטי, ומקיי מצליח לפרקים לגרום לצופים לשכוח מה עומד על כף המאזניים ולקוות שהגיבורים יצליחו בהימור שלהם, כלומר ששוק הדיור יקרוס. מיותר לציין שהוא קרס והפיל יחד איתו את הכלכלה העולמית.

 

 צילום: מתוך מכונת הכסף

 

בחרת לטעון את הסרט באנרגיה והתלהבות. זו לא בחירה מובנת מאליה לסרט על המשבר הפיננסי.

"תמיד הרגשתי כאילו הסרט, אם צריך לאפיין אותו, הוא טרגדיה. אבל בתחילת כל טרגדיה אנשים נלהבים מההחלטות שלהם, הם לא יודעים שהן יתגלו כטרגיות. הרגשתי אצל הדמויות האלה התלהבות מהעובדה שהן רואות משהו שאף אחד לא יכול לראות. אלא שאז כמובן מגיע המפנה בסרט, בכנס של התעשייה שנערך בלאס וגאס, שבמהלכו הגיבורים מבינים שלא מדובר רק בהימור הפרטי שלהם, אלא שכל העולם הולך להיפגע מהמשבר. הם מגיעים למקום הרבה יותר עמוק ואפל משהם דמיינו. הם מעולם לא חשבו שזה ייגמר כך".

 

רגע אחד. אלה אנשים שהרוויחו מיליונים מהימור נגד שוק הדיור. לא בדיוק גיבורים טרגיים.

"זה נכון, אבל אף אחד מהם לא חשב שהתשלום שלהם יגיע מכספי חבילת חילוץ למערכת הפיננסית, ואף אחד מהם לא חשב בהתחלה, כשהם נכנסו לעסקה הזאת, שהנשורת תהיה כה מסיבית וברוטאלית. גם כשאתה מדבר עם האנשים האלה היום, יש להם בעיניים מבט קצת הלום. הם כועסים ומתוסכלים ומרגישים נבגדים. אלה אנשים שהאמינו בכוחות השוק. הם האמינו שכשיש השקעה גרועה אתה עושה את ההשקעה הנגדית, וכך השוק מתקן את עצמו. ומה שהם למדו מהחוויה הזאת הוא שהשוק לגמרי מעוות, ושהם ניצבים לבד בצד האחר של החדר. זה הפחיד חלק מהם בטירוף. אחרים פיתחו בעיות בריאות בגלל הלחץ שהיו נתונים בו".

 

היה חשוב לפגוש את האנשים שמאחורי הדמויות?

"זו אחריות בסיסית. אני הולך לתרגם אותם לסרט והם אנשים אמיתיים עם ילדים ומשפחה. מעבר לזה, כאשר אתה פוגש אותם אתה מקבל תחושה של השפה שלהם, של היציבה שלהם. אין כמו לשמוע אותם מספרים את הסיפורים שלהם. לג'יימי וצ'רלי, צמד הפיננסיירים הצעירים, יש סיפור מדהים על זה שהם הלכו לדבר עם הסנטור שמייצג אותם. הם חיכו וחיכו במשך שתיים־שלוש שעות, ובסוף הסנטור יוצא מהפגישה ומאחוריו הולך ג'יימי דיימון (מנכ"ל בנק הענק ג'יי־פי מורגן צ'ייס), צוחק וטופח לו על הגב. וג'יימי וצ'רלי אמרו 'אוקיי, בוא נתחפף מכאן. המשחק כבר מכור'".

מי שמספק בסרט התזכורת למחיר האמיתי של המשבר הוא בראד פיט, שמגלם את דמותו האניגמטית של בן ריקרט, בנקאי לשעבר עם נטיות קונספירטיביות שחוזר לג'וב אחד אחרון: לסייע לשני המשקיעים הצעירים להמר נגד השוק. באחד מרגעי המפתח הוא נהפך למצפן המוסרי, שמזכיר לגיבורים שהם בעצם מהמרים נגד כלכלת אמריקה: "אם אנחנו צודקים, זה אומר שאנשים מאבדים את הבתים שלהם, את המשרות שלהם, את החסכונות, את הפנסיה. אלה לא רק מספרים".

מתוך הסרט "מכונת הכסף" מתוך הסרט "מכונת הכסף" צילום: מתוך מכונת הכסף

 

קומדיה עם סוף עצוב

 

מקיי (McKay) הוא בוגר חדר הכותבים המיתולוגי של "סאטרדיי נייט לייב", ועוד לפני זה של עולם מועדוני הסטנד אפ של שיקגו. לבימוי "מכונת הכסף" הגיע כשברזומה שלו קומדיות שנהפכו לסרטי פולחן, רובן בכיכובו של חברו וויל פרל. גם בסרטים הקודמים שלו, שהיו פרועים הרבה יותר, הוא ירה חצים מושחזים לעבר מוסדות אמריקאיים, למשל שדרני החדשות בטלוויזיה או מירוצי המכוניות של הרד־נקס בדרום ארצות הברית. "מכונת הכסף" לעומתם הוא סרט מרוסן ושאפתני יותר, ומקיי, שמספר שתמיד היה פעיל פוליטית, אומר שהמשבר הפיננסי פקח את עיניו. "בן משפחה קרוב איבד את הבית, כמה חברים שלי איבדו את העבודה, שני מיזמים שלי התכווצו. ראיתי את האולפנים מקצצים את מספר הסרטים שהם מפיקים, אנשים שאיבדו את מקומות העבודה. הסיפור האישי שלי לא בדיוק מצדיק מוזיקת כינורות עצובה, אבל הרבה אנשים שאני מכיר, בני משפחה וחברים, ממש נפגעו.

 

"אחרי המשבר הגעתי לתובנה ש'אלוהים אדירים, 70% מהפוליטיקה זה פיננסים ובנקים'. התחלתי לקרוא ספרים ולדבר עם אנשים והתעניינתי יותר ויותר בנושא. וככל שהעמקתי הבנתי שזו אחת משפות הכוח העיקריות בעולם, ומדהים שאנחנו לא מלמדים את זה בבתי הספר שלנו, ושזה לא בעדיפות עבור אנשים".

 

וזה גם לא נושא שהתרבות הפופולרית עוסקת בו הרבה, גם לא הוליווד.

"אני חושב שהכישלון העיקרי הוא של כלי התקשורת, ובמיוחד של רשתות הטלוויזיה. הם אפילו לא ניסו. הם סתם זרקו פיסות אינפורמציה, והרבה מהן אינפורמציה שגויה שהבנקים הפיצו. גופי החדשות ברשתות זנחו לחלוטין את האחריות שלהם ולא עשו שום ניסיון להסביר מה התרחש".

העיתונאי והסופר מייקל לואיס, שהסרט מבוסס על ספרו, כתב לאחרונה ב"ווניטי פייר" שהמחשבה שספרו יעובד לסרט לא חלפה בראשו, כי "מי כבר יעשה סרט על נגזרים פיננסיים?". "אני התלהבתי מהאתגר", אומר מקיי. "חשבתי שזה נושא כל כך עלום ובעייתי – שדווקא פה טמון הכוח שלו. משכה אותי המחשבה שאם אצליח, זה לא יהיה כמו אף סרט שראית בעבר".

 

 

 צילום: youtube

 

להתניע מחדש את הדיון

 

כשאני שואל את מקיי מה היתה המטרה בעשיית הסרט, הוא עונה ש"המטרה היתה די צנועה: רצינו להתניע מחדש את הדיון. הרגשנו שהוא פשוט עצר. נכון שכלכלנים ועיתונאים פיננסיים עדיין מדברים על המשבר והמערכת הפיננסית, אבל עבור קהל המיינסטרים הדיון נפסק. במערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית אפילו לא דיברו על רפורמה בבנקים. למען האמת, אחת המפלגות דיברה דווקא על להיפטר מהרפורמה הקטנה בבנקים שכן נעשתה. כך שרצינו לראות אם אנחנו יכולים לחדש את הדיון ולהשפיע עליו באופן כלשהו. רצינו גם שאנשים יהיו מאוימים טיפה פחות על ידי הנושא. שיהיה סרט שנכנס עמוק לתוך השפה המשונה הזאת, שבסופו אתה יכול לצאת מהקולנוע ולהגיד, 'אני יודע פחות או יותר מה זה אומר'".

 

בינתיים נראה שהסרט של מקיי מצליח להיכנס לדיון: ברני סנדרס, שמאיים לפתע על מועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות, המליץ עליו בחום, ומקיי מספר שיש גם אנשים מהצד הימני של המפה שמצייצים עליו בטוויטר.

 

אז לא מדובר בהוליווד השמאלנית שמנסה לעזור לסנדרס?

"הנושא של הסרט הוא בכלל לא עניין של שמאל־ימין. האנשים מכל המפה הפוליטית מושפעים מהמצב. תתפלא, אבל הוליווד היא שמאלנית פחות משהיתה פעם. צריך לזכור שהתאגידים ששולטים באולפנים הם לא ממש מוסדות שמאלניים — קומקאסט, ויאקום, דיסני, הם רוצים להרוויח כסף. זה כל הסיפור".

 

זה לא אומר שהסרט, ובמיוחד הדגש שלו על הונאה במערכת הפיננסית, נתקל בחיבוק מקיר לקיר. אחד מבכירי הכותבים של ה”וול סטריט ג'ורנל” קבע שהשם ההולם לסרט הוא לא "השורט הגדול" אלא "הקשקוש הגדול". באתר "פוליטיקו", הנקרא באדיקות בוושינגטון, אמר העיתונאי מייקל גרונוולד שההסבר למשבר הפיננסי שהסרט מציע "פשוט לא מתחבר". גרונוולד, אגב, היה סופר הצללים של ספרו של טימותי גייתנר, שר האוצר האמריקאי, על חלקו בהצלת המערכת הפיננסית.

 

מתוך הסרט "מכונת הכסף" מתוך הסרט "מכונת הכסף" צילום: מתוך מכונת הכסף

 

המתקפה על הסרט הפתיעה אותך?

"משלמים לאנשים האלה הרבה כסף כדי לעשות את זה", מקיי צוחק. "בין שישירות או בצורת שכר נואמים, או מה שלא יהיה. הם בהחלט יודעים איפה נמצא העטין של הפרה".

 

וול סטריט זה עסק לבן

 

בחודשים האחרונים, מקיי מספר, הוא ערך הקרנות מוקדמות של הסרט לאנשים במערכת הפיננסית ולכאלה שמכירים אותה היטב. "באחת ההקרנות שעשינו נכחו מרווין קינג (עד לא מכבר נגיד בנק אוף אינגלנד) ופרופ' ענת אדמתי מסטנפורד. היינו די מופתעים מכך שכולם אהבו את הסרט ושלא היו תלונות. אחרי ההקרנה מרווין קינג לחץ את ידי חמש פעמים, הוא ממש נהנה ממנו. זה היה יום גדול עבורנו. כי אם יש קבוצת אנשים שתעשה לך חיים קשים, זה האנשים האלה. והתגובה שלהם לסרט היתה 'כן, זה מה שקרה'".

 

לסיום אני שואל את מקיי על השערורייה שמסעירה את הוליווד כיום: היעדרם של שחקנים שחורים מרשימות המועמדים לאוסקר. למקיי, שהגוון הלבנבן שולט בסרטו, יש תשובה מוכנה: הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. "אין כלל שאלה, וול סטריט די נשלטת על ידי בחורים לבנים", הוא עונה. "יש לנו בסרט גם שחקנים לא לבנים מאוד מוכשרים, למשל אדפרו אודויה, שמשחקת את הבוסית של סטיב קארל. עשיתי מאמצים שיהיה קצת מגוון. אבל המציאות היא שזה סיפור אמיתי, וזו חבורת גברים לבנים, ואם הייתי משנה את זה זה היה לא נכון. הדבר מעלה את השאלה: מה היה קורה אילו היה מגוון יותר בוול סטריט ועם יותר נשים בעמדות כוח. האם זה היה משנה את הדינמיקה? זאת שאלה טובה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x