תנועה עם רוח גבית

כשמירי לזר (30) למדה תיאטרון בתיכון לאמנויות באשקלון היא נחשפה לפינה באוש. "היא ההשראה שלי. היא לא פחדה מכלום והאסתטיקה הבימתית שלה מטריפה. כל מה שהיה חסר לי בתיאטרון - משהו אסתטי מעבר לריאליזם, עמוס בדימויים. זז. חי. משתמש בכל האמצעים של הבמה. לכן בחרתי ללמוד תיאטרון־מחול. אז גם הבנתי שמתאים לי להיות מאחורי הקלעים".

בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים היא פגשה את מאור זגורי, לימים אחד הבמאים המובילים בתיאטרון ויוצר הסדרה "זגורי אימפריה" (שלזר אף ערכה לה את הפסקול הסדרה). מאז הם שותפים ליצירה. "נפגשנו על הדשא. נוצר דיאלוג מעניין והתחלנו לפתח שפה משותפת שהתנועה והמוזיקה הן חלק בלתי נפרד ממנה. יש לנו שיח הרמוני, ואני משתפת את מאור בכל מה שאני עושה עם במאים אחרים וביצירות שלי".

מירי לזר. "העניין הוא להיות מודע לחלל כמו רקדן, לא לעשות נאמבר וללכת" צילום: נמרוד גליקמן

שנה משמעותית ועמוסה

זו היתה שנה משמעותית ועמוסה בקריירה של לזר. היא גרפה אשתקד את פרס התיאטרון על הכוריאוגרפיה ל"הכיתה שלנו" שביים חנן שניר. היא עיצבה את התנועה והמוזיקה ל"המלט" המצוין בגרסה של זגורי בסמינר הקיבוצים, שאומצה על ידי הבימה ועולה בבימרתף, ל"יהוא", ל"חשמלית ושמה תשוקה" ול"יחסים מסוכנים" בהבימה. לשתיים האחרונות היא גם ערכה את המוזיקה. בהמשך יעלו "אשה בורחת מבשורה" לפי דויד גרוסמן בהפקה משותפת להבימה והקאמרי, "לבד בברלין" שיביים אילן רונן, ו"עלובי החיים" שיביים משה קפטן בהבימה. למרות ההספק המרשים לזר משדרת צניעות. "אני כל הזמן אומרת לעצמי שאולי יכולתי לעשות יותר טוב. יש לי רוח גבית גם ממאור וגם מבן זוגי אמיר (הבמאי אמיר וולף - מנ"ש)".

מה החלום הגדול שלך?

"לביים עיבוד בימתי ל'שמונה וחצי' של פליני. מקווה שזה יקרה מתישהו, אולי אפילו עם המוזיקה המקורית".

את יצירתה העצמאית הראשונה, "דיסטנז", העלתה לפני חמש שנים - שנה אחרי שסיימה את הטיפולים לסרטן השד שבו לקתה. "הבנתי שכדי שיבינו מי אני באמת עליי לעשות משהו שהוא רק שלי. התאורן מאיר אלון, שהוא כמו אבא שני שלי, בדיוק רכש איזה פנס שזז בחלל ואמר שחייבים לעשות איתו יצירת מחול. הכוונה היתה לעשות יצירה שלא קשורה אליי, אבל החוויה האישית שלי נכנסה בדלת האחורית, והחלטתי ללוות את העבודה בדמיון מודרך בעקבות דיסק ריפוי והחלמה שאמא שלי נתנה לי ועצבן אותי אחרי שתי דקות. הייתי מאוד צינית לגביו ולכן הרקדנית עבדה בניגוד לסאונד והתפרקה. כך התחלתי בחינה מדוקדקת של היחסים בין הנשמע לנראה. אני לא רוצה שיחשבו שזו יצירה על הסרטן. זה לא! זה היה בעיקר כרטיס ביקור שלי. רציתי להראות שאני יכולה לביים סטודנטים".

מה את יותר: כוריאוגרפית, מוזיקאית, רקדנית או במאית?

"אני במאית שהחוזק שלה הוא ראייה ויזואלית ואקוסטית. אני רואה הכל בתמונות ובסאונד. בגלל זה חשוב לי לייצר שכבה אוטונומית עם משמעות משלה ולא רק כזו שתומכת בדרמה. בעבודות עם אילן רונן הבמה כמעט ריקה ופונקציונלית, ותנועת השחקנים מקיימת את המקום ואת מערכות היחסים. ב'אשה בורחת מבשורה' החלל לא ריאליסטי וורסטילי מאוד. מתרוקן

ומתמלא כל הזמן".

"יש לי ספרייה בראש"

החיבור של לזר למוזיקה התחיל מנגינה בפסנתר. "ניגנתי הרבה שנים, אבל בעיקר אני אספנית מושבעת. יש לי הרים של תקליטים ודיסקים. כל שיר שאני שומעת נצרב, ואני שמה אותו בצד לאיזושהי יצירה. יש לי ספרייה בראש. העבודה של מאור ושלי בתיאטרון סיפקה לי אישור לקרוא לעצמי כוריאוגרפית אף על פי שאני לא רקדנית, ועורכת מוזיקלית אפילו שאני לא מוזיקאית".

מה ההבדל בין כוריאוגרף למעצב תנועה?

"כשאני אומרת שאני עושה כוריאוגרפיה לתיאטרון אומרים לי, 'אה, אז את עושה מיוזיקל'. לוקח זמן להבין שכוריאוגרף בתיאטרון לא בא לעשות נאמבר וללכת. הוא איזושהי עין נוספת עבור הבמאי. לא רק ברמת היופי, אלא כסיוע לדרמה ולהרחבת הסגנון. כשאני נכנסת לחדר חזרות, שחקנים לפעמים חושבים שבאתי לרקוד איתם. אני מיד מסירה דאגה מלבם. העניין הוא להיות מודע לחלל כמו רקדן. לראות את הבמה בצורה פנורמית. 'עלובי החיים' יהיה המחזמר הראשון שלי, אבל בלי להקת רקדנים וירטואוזים. לזה יש טובים ממני".